I:18 · Karav, Naga, Nagash · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

קרב ונגע ונגש. הד'ה אלת'לת'ה אסמא — אעני קריבה ונגיעה ונגישה — קד תכון למעני אלדנו ואלקרב פי אלמכאן, וקד תכון למעני אתצאל אלעלם באלמעלום, פכאנה שבה בקרב ג'סם מן ג'סם.

אמא מעני קריבה אלאול, והו אלקרב פי אלמכאן: כאשר קרב אל המחנה, ופרעה הקריב.

ואלנגיעה מענאהא אלאול דנו ג'סם בג'סם: ותגע לרגליו, ויגע על פי. ומעני נגישה אלאול אקדאם שכ'ץ עלי שכ'ץ וחרכתה אליה: ויגש אליו יהודה.

ומעני הד'ה אלת'לת'ה אסמא אלת'אני הו אתצאל עלם ודנו אדראך, לא דנו מכאן. קאל מן אלנגיעה פי מעני אתצאל אלעלם: כי נגע אל השמים משפטה.

וקיל מן אלקריבה: והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי — כאנה יקול תעלמוני בה. פקד אסתעמל פי אעלאם במעלום.

וקיל מן אלנגישה: ויגש אברהם ויאמר — והו כאן פי חאל אלוחי ואלסבאת אלנבוי כמא סיבין. יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני.

פכל לשון קריבה או נגישה תג'דהא ג'את פי כתב אלנבוה בין אללה תעאלי ובין מכ'לוק מן אלמכ'לוקאת, פהי כלהא מן הד'א אלמעני אלאכ'יר, לאן אללה תעאלי ליס הו ג'סמא כמא סיתברהן לך פי הד'ה אלמקאלה.

פלא הו תעאלי ידנו ולא יקרב מן שי, ולא שי מן אלאשיא יקרב מנה או ידנו בה תעאלי, אד' בארתפאע אלג'סמאניה ירתפע אלמכאן ויבטל כל קרב ודנו או בעד או אתצאל או אנפצאל או תמאס או תתאלי.

ומא אראך תשך ולא ילבס עליך קולה: קרוב י״י לכל קוראיו, קרבת אלהים יחפצון, קרבת אלהים לי טוב — אן הד'ה כלהא קרב עלם, אעני אדראך עלמי, לא קרב מכאן.

וכד'לך קולה: קרובים אליו, קרב אתה ושמע, ונגש משה לבדו אל י״י והם לא יגשו — אלא אן תריד אן תג'על מא קיל פי משה ונגש אנה יקרב מן אלמוצ'ע מן אלג'בל אלד'י חל פיה אלנור, אעני כבוד י״י, פלך ד'לך.

לכן תמסך באלאצל אן לא פרק בין כון אלשכ'ץ פי מרכז אלארץ' או פי אעלי אלפלך אלתאסע — לו אמכן ד'לך — פאנה לם יבעד מן אללה הנא ולא קרב מנה הנאך, בל אלקרב מנה תעאלי באדראכה, ואלבעד ענה למן ג'הלה.

ויתפאצ'ל אלקרב ואלבעד מן הד'ה אלג'הה תפאצ'לא כת'ירא ג'דא. וסאבין פי פצל מן פצול הד'ה אלמקאלה כיף הו אלתפאצ'ל פי אלאדראך.

אמא קולה: גע בהרים ויעשנו — יעני בה אוצל אמרך להא עלי ג'ההֵ אלמת'ל, כמא קאל וגע אל עצמו — יעני אחל אפתך בה.

וכד'לך אלנגיעה ומא יתצרף מנהא תעתברהא פי כל מכאן בחסבה, פתארה יראד בהא דנו ג'סם בג'סם, ותארה אתצאל עלם ואדראך אמר מא, פכאן מדרך אלאמר אלד'י לם יכן ידרכה קבל קד קרב מן שי כאן בעידא ענה. פאפהם הד'א.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳קרוב׳ ו׳נגוע׳ ו׳נגוש׳. אלו השלשה שמות – כלומר: ׳קריבה׳ ו׳נגיעה׳ ו׳נגישה׳ – יהיו פעמים לענין המגע והקרוב במקום; ופעמים יהיו לענין הדבק המדע בידוע, וכאלו ידמה לקרוב גשם בגשם. אמנם ענין ׳קריבה׳ הראשון הוא הקריבה במקום: ״כאשר קרב אל המחנה״ ופרעה הקריב״; וה׳נגיעה׳ ענינה הראשון – נגיעת גשם בגשם: ״ותגע לרגליו״, ״ויגע על פי״; וענין ׳נגישה׳ הראשון – בוא איש אל איש והתנועעו אליו: ״ויגש אליו יהודה״.

וענין אלו שלשה השמות, השני הוא – הדבק מדע ונגיעת השגה לא נגיעת מקום. אמר מן ה׳נגיעה׳ בענין הדבק המדע: ״כי נגע אל השמים משפטה״; ונאמר מן ה׳קריבה׳: ״והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי״ – כאלו אמר תודיעוני אותו – הנה כבר נעשה בהודעת הידוע; ונאמר מן ה׳נגישה׳: ״ויגש אברהם ויאמר״ – והוא היה בענין הנבואה והתרדמה הנבואית, כמו שיתבאר – ״יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני״.

וכל ׳לשון קריבה׳ או ׳נגישה׳ אשר תמצאנה שבאה בספרי הנבואה בין האלוה ית׳ ובין נברא מנבראיו, הוא כולו מזה הענין האחרון. כי האלוה אינו גשם (כמו שיבוא עליו המופת בזה המאמר) ולא הוא ית׳ יגע ולא יקרב לדבר, ולא דבר מן הדברים יקרב לו או יגע בו ית׳; כי בהסתלק הגשמות – יסתלק המקום, ותבטל כל קריבה ונגיעה או רחיקה או הדבק או התפרד או משוש או סמיכות.

ואיני חושב עליך שיסתפק לך אמרו: ״קרוב יי לכל קוראיו״, ״קרבת אלהים יחפצון״, ״קרבת אלהים לי טוב״ שאלו כולם קריבת מדע – כלומר: השגה מדעית – לא קריבת מקום; וכן אמרו: ״קרובים אליו״, ״קרב אתה ושמע״, ״ונגש משה לבדו אל יי׳ והם לא יגשו״.

אלא אם תרצה שתשים מה שנאמר במשה ׳ונגש׳ – שהוא יתקרב למקום מן ההר אשר שכן עליו האור – כלומר: ׳כבוד יי׳ – תוכל זה. אבל החזק בעיקר כי אין הפרש בין היות האיש במרכז הארץ או בעליון שבגלגל התשיעי (אילו היה אפשר) – שהוא לא ירחק מן האלוה הנה ולא יקרב לו שם; אבל הקריבה אליו ית׳ – בהשגתו והריחוק ממנו – למי שיסכלהו; וימצאו בקרוב ובריחוק מזה הצד מעלות רבות מאד זו למעלה מזו. והנה אבאר בפרק מפרקי זה המאמר איך הוא היתרון בהשגה.

אמנם אמרו: ״גע בהרים ויעשנו״ רוצה בו הגע דבריך בהם על צד המשל; כמו שאמר ״וגע אל עצמו״ – כלומר: הבא מכתך בו.

וכן ה׳נגיעה׳ ומה ששמשו ממנו בלשון תפרשנו בכל מקום כפי ענינו; כי פעם ירצה בו נגיעת גשם בגשם ופעם הדבקות מדע והשגת ענין אחד. כאלו המשיג דבר אשר לא היה משיגו קודם – כבר קרב לדבר שהיה רחוק ממנו. והבן זה!

Working English

Karav, naga, and nagash. These three nouns — approaching, touching, and drawing near — may bear the sense of nearness and proximity in place, and may bear the sense of the joining of knowledge to its object, as though it were likened to the nearness of one body to another.

As for the first sense of 'approaching,' which is nearness in place: 'as he drew near to the camp' (Exod 32:19); 'and Pharaoh drew near' (Exod 14:10).

And 'touching' — its first sense is the contact of one body with another: 'and she touched his feet' (Exod 4:25); 'and he touched my mouth' (Isa 6:7). And the first sense of 'drawing near' is one person advancing upon another and moving toward him: 'then Judah came near to him' (Gen 44:18).

And the second sense of these three nouns is the joining of knowledge and the nearness of apprehension — not nearness of place. Of 'touching,' in the sense of the joining of knowledge, He said: 'for her judgment reaches unto heaven' (Jer 51:9).

And of 'approaching' it is said: 'the cause that is too hard for you, bring unto me' (Deut 1:17) — as if to say, 'inform me of it.' So it is used for making something known about an object of knowledge.

And of 'drawing near' it is said: 'and Abraham drew near and said' (Gen 18:23) — and he was in a state of revelation, in the prophetic trance, as will be explained. 'Forasmuch as this people draw near with their mouth, and with their lips do honor Me' (Isa 29:13).

So every expression of 'approaching' or 'drawing near' that you find in the books of prophecy between God, may He be exalted, and one of His creatures, is wholly of this last sense; for God, may He be exalted, is not a body, as will be demonstrated to you in this treatise.

So He, may He be exalted, neither comes near nor approaches anything, nor does any thing approach or come near to Him; for with the removal of corporeality, place is removed, and there lapses every nearness and proximity, distance, joining, separation, contact, or succession.

I do not think you will doubt, nor will it confuse you, that His saying — 'the Lord is near to all who call upon Him' (Ps 145:18); 'they delight in the nearness of God' (Isa 58:2); 'the nearness of God is good for me' (Ps 73:28) — all of these are a nearness of knowledge, I mean a nearness of apprehension, not a nearness of place.

And likewise His saying: 'who have God near to them' (Deut 4:7); 'go near and hear' (Deut 5:27); 'and Moses alone shall draw near unto the Lord, but they shall not draw near' (Exod 24:2) — unless you wish to take what is said of Moses, 'and he drew near,' as his approaching the place on the mountain where the light, that is, the glory of the Lord, had alighted; that is open to you.

But hold fast to the principle that there is no difference between a person's being at the center of the earth or at the summit of the ninth sphere — were that possible — for he is no farther from God in the one place nor nearer to Him in the other; rather, nearness to Him, may He be exalted, is by apprehending Him, and distance from Him belongs to one who is ignorant of Him.

And nearness and distance in this respect admit of very great gradation. I shall explain, in one of the chapters of this treatise, how gradation in apprehension comes about.

As for His saying 'touch the mountains, and they shall smoke' (Ps 144:5) — He means by it 'let Your command reach them,' by way of figure, just as it says 'and touch his bone' (Job 2:5) — meaning 'let Your affliction alight upon him.'

And likewise 'touching' and its derivatives: consider each according to its place — at one time it intends the contact of body with body, at another the joining of knowledge and the apprehension of some matter, so that the one who apprehends a thing he had not apprehended before has, as it were, drawn near to something he had been far from. Understand this.