I:21 · ʿAvar · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

עבר מענאה אלאול הו במעני אלעבור פי אלערבי, והו אנתקאל ג'סם פי מכאן. ומת'אלה אלאול לחרכהֵ אלחיואן עלי בעד מא מסתקים: והוא עבר לפניהם, עבור לפני העם. והד'א כת'יר.

ת'ם אסתעיר לאמתדאד אלאצואת פי אלהוא: ויעבירו קול במחנה, אשר אנכי שומע מעבירים עם י״י.

ת'ם אסתעיר לחלול אלנור ואלסכינה אלתי יראהא אלאנביא במראה הנבואה. קאל: והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. וכאן ד'לך במראה הנבואה, לאן אול אלקצה קאל ותרדמה נפלה על אברם וכו'.

ובחסב הד'ה אלאסתעארה קיל: ועברתי בארץ מצרים, וכל מא שאבהה.

וקד אסתעיר איצ'א למן פעל פעלא מא ואפרט פיה ותג'אוז חדה: וכגבר עברו יין.

וקד אסתעיר איצ'א למן תכ'טי קצדא מא וקצד קצדא אכ'ר וגאיה אכ'רי: והוא ירה החצי להעבירו.

ובחסב הד'ה אלאסתעארה הו ענדי קולה: ויעבר י״י על פניו. ויכון אלצ'מיר פי פניו עאידא עליה תעאלי. וכד'א ג'עלה אלחכמים, אן הד'א פניו לה תעאלי, ואן כאן ד'כרוא ד'לך במערץ' הגדות — ליס הד'א מוצ'עהא — לכנה תקויהֵ מא לראינא, פיכון פניו צ'מיר הק״ב״ה. וביאן ד'לך בחסב מא אראה.

ויבדו לי אן משה ע״אס טלב אדראכא מא, והו אלד'י כני ענה בראית פנים פי קולה ופני לא יראו. וועד באדראך דון מא טלב, והו אלד'י כני ענה בראית אחור פי קולה וראית את אחורי. וקד נבהנא עלי הד'א אלמעני פי משנה תורה.

פקאל הנא אן אללה תעאלי חג'ב ענה ד'לך אלאדראך אלמכני ענה בפנים, ותג'אוזה למעני אכ'ר, אעני מערפהֵ אלאפעאל אלמנסובה לה תעאלי אלתי יט'ן בהא אנהא צפאת מתעדדה, כמא סנבין.

וקולי חג'ב ענה אריד בה אן ד'לך אלאדראך מחג'וב ממנוע בטביעתה, ואן כל אנסאן כאמל ענד אתצאל עקלה בד'לך אלד'י פי טבעה אן ידרך, וירום אדראכא אכ'ר וראה, קד יכ'תל אדראכה או יהלך, כמא סיבין פי פצל מן פצול הד'ה אלמקאלה, אלא אן תצחבה מעונה אלאהיה, כמא קאל ושכותי כפי עליך עד עברי.

אמא אלתרגום פג'רי עלי מעתאדה פי הד'ה אלאמור, וד'לך אן כל אמר יג'דה מנסובא ללה ויחלקה תג'סים או לואחק אלתג'סים, פיקדרה בחד'ף אלמצ'אף, ויג'על תלך אלנסבה לאמר מא מצ'אף ללה מחד'וף. קאל פי קולה והנה י״י נצב עליו: יקרא די״י מעתד עלווהי. וקאל פי קולה יצף י״י ביני ובינך: יסך מימרא די״י. ועלי הד'א אטרד שרחה ע״אס.

וכד'לך פעל פי קולה ויעבר י״י על פניו: ואעבר י״י שכינתיה על אפוהי וקרא. פיכון אלשי אלד'י עבר ענדה מכ'לוקא בלא שך, וג'על צ'מיר פניו עאידא אלי משה רבינו, ויכון שרח על פניו במחצ'רה, כמא קאל ותעבר המנחה על פניו. והד'א איצ'א תאויל ג'יד מסתחסן.

וממא יוכד שרח אנקלוס הגר ז״ל קול אלכתאב: והיה בעבור כבודי. פקד צרח באן אלד'י יעבר הו שי מנסוב לה תעאלי, לא ד'אתה ג'ל אסמה. וען ד'לך אלכבוד קאל עד עברי, ויעבר י״י על פניו.

ואד'א לם יכן בד מן תקדיר מצ'אף מחד'וף, כמא יפעל אנקלוס דאימא — פתארה יג'על ד'לך אלמחד'וף יקרא, ותארה יג'עלה שכינה, ותארה יג'עלה מימרא, בחסב כל מוצ'ע — פאנא נחן איצ'א נג'על אלמצ'אף אלמחד'וף הנא קול, ויכון אלתקדיר: ויעבר קול י״י על פניו ויקרא.

וקד בינא אסתעארהֵ אללגה ללקול: עברה — ויעבירו קול. ויכון אלקול הו אלד'י קרא. ולא תסתבעד כון אלקריאה מנסובה ללקול.

פאן בהד'ה אלאלפאט' בעינהא ג'את אלעבארה ען כ'טאבה תעאלי למשה. קאל: וישמע את הקול מדבר אליו. פכמא נסב אלדבור ללקול, כד'לך נסב הנא אלקריאה ללקול. וקד ג'א מת'ל הד'א בביאן, אעני נסבהֵ אלאמירה ואלקריאה ללקול. קאל: קול אומר קרא, ואמר מה אקרא.

פיכון אלשרח בחסב הד'א אלתקדיר הכד'א: ועבר צות מן קבל אללה במחצ'רה פנאדי י״י י״י. ויכון תכריר י״י ללנדא, לאנא תעאלי אלמנאדי, מת'ל משה משה, אברהם אברהם. והד'א איצ'א תאויל חסן ג'דא.

ולא תסתנכר כון הד'א אלמעני אלעויץ אלבעיד אלאדראך יתאול פיה תאוילאת כת'ירה, אד' הד'א לא יצ'ר פי מא נחן בסבילה. ולך אן תכ'תאר אי אלאעתקאדאת שית.

אמא אן יכון ד'לך אלמקאם אלעט'ים כלה מראה נבואה בלא שך, ואלרום כלה אדראכאת עקליה — אלד'י טלב ואלד'י אמתנע ואלד'י אדרך — אלכל עקלי לא חס פיה, כמא תאולנא אולא.

או יכון ת'ם מע ד'לך אדראך חס בצר, לכן לשי מכ'לוק ברויתה יחצל כמאל אלאדראך אלעקלי, כמא תאול אנקלוס הד'א, אן לם יכן ד'לך אלאדראך אלבצרי איצ'א במראה הנבואה, כמא ג'א פי אברהם: והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר.

או יכון מע ד'לך אדראך חאסהֵ אד'ן איצ'א, ויכון אלקול הו אלד'י עבר על פניו, אלד'י הו מכ'לוק איצ'א בלא שך. אכ'תר אי אלארא שית.

אד' אלקצד כלה אן לא תעתקד קולה הנא ויעבר מת'ל עבר לפני העם: אן אללה עז וג'ל ליס הו ג'סמא, ולא תג'וז עליה אלחרכה, פלא ימכן אן יקאל אנה עבר בחסב אלוצ'ע אלאול פי אללגה.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳עבור׳. ענינו הראשון הוא בענין העתק גוף במקום, ועקר הנחתו הראשונה – לתנועת בעל החיים על רוחק אחד ישר: ״והוא עבר לפניהם״, ״עבור לפני העם״ – וזה הרבה. ואחר כן הושאל להמשך הקולות באויר: ״ויעבירו קול במחנה״, ״אשר אנוכי שומע מעבירים עם יי״.

ואחר כן הושאל לביאת האור והשכינה אשר יראום הנביאים ב׳מראה הנבואה׳ – אמר ״והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה״ – והיה זה ב׳מראה הנבואה׳ כי תחלת הספור אמר ״ותרדמה נפלה על אברם וגו׳״. ולפי זאת ההשאלה נאמר: ״ועברתי בארץ מצרים״ וכל מה שידמה לו.

וכבר הושאל עוד למי שיעשה מעשה אחד ויפליג בו ויעבור גבולו – אמר ״וכגבר עברו יין״.

וכבר הושאל עוד למי שיחטיא כונה אחת ויכון כונה אחרת ותכלית אחרת: ״והוא ירה החצי להעבירו״. ולפי זאת ההשאלה הוא אצלי אמרו: ״ויעבור יי על פניו״ – ויהיה הכינוי ב׳פניו׳ שב לו ית׳ (וכן שמוהו ה׳חכמים׳ כי ׳פניו׳ זה שב לו ית׳ – ואם זכרו זה בכלל ׳הגדות׳ אין זה מקומם אבל הוא חזוק מעט לדעתנו – ויהיה ׳פניו׳ כינוי ל׳הקב״ה׳). ובאור זה – כפי מה שיראה לי שמשה ע״ה בקש השגה אחת – והיא אשר כינה אותה ב׳ראית פנים׳ באמרו: ״ופני לא יראו״ – ויעדהו בהשגה למטה ממה שביקש – והוא אשר כינה אותה ב׳ראית אחור׳ באמרו: ״וראית את אחורי״. וכבר העירונו על זה הענין ב׳משנה תורה׳. ואמר הנה כי האלוה ית׳ העלים ממנו ההשגה ההיא המכונה ב׳ראית פנים׳ והעבירו לענין אחר – כלומר: לידיעת הפעולות המיוחסות לו ית׳ שיחשב בהם שהם תארים רבים – כמו שאבאר. ואמרי ׳העלים ממנו׳ ארצה בו, כי זאת ההשגה נעלמת נמנעת בטבעה, ושכל אדם שלם עם הדבק שכלו במה שבטבעו שישיג, ויבקש השגה אחרת אחריה, תשתבש השגתו או תאבד – כמו שאבאר בפרק מפרקי זה המאמר – אלא אם ילוה אליו עזר אלהי – כמה שאמר ״ושכתי כפי עליך עד עברי״.

אבל ה׳תרגום׳ נהג מנהגו באלו הענינים וזה – כי כל דבר שימצאהו מיוחס אל האלוה וישיגהו גשמות או משיגי ההגשמה יחשבהו בחסרון המצטרף, וישים היחס ההוא לענין אחד מצטרף לאלוה – מחוסר. אמר באמרו: ״והנה יי נצב עליו״ – ׳יקרא דיי מעתד עלוהי׳, ואמר באמרו: ״יצף יי ביני ובינך״ – ׳יסך מימרא דיי׳; – ועל זה המשיך פרושו ע״ה. וכן עשה באמרו: ״ויעבור יי על פניו ויקרא״ – ׳ואעבר יי שכינתיה על אפוהי וקרא׳; והנה יהיה הדבר אשר ׳עבר׳ אצלו נברא בלא ספק; ושם כנוי ב׳פניו׳ שב אל ׳משה רבינו׳ ויהיה פרוש ׳על פניו׳ – לפניו כמו ״ותעבור המנחה על פניו״. וזה גם כן פרוש יפה וטוב. וממה שמחזק פרוש ׳אונקלוס הגר ז״ל׳ – מאמר הכתוב: ״והיה בעבור כבודי״ – כבר באר כי הדבר ה׳עובר׳ הוא דבר מיוחס לו ית׳ לא עצמו – יתבאר שמו; ועל ה׳כבוד׳ ההוא אמר: ׳עד עוברי׳ ׳ויעבור יי על פניו׳.

ואם אי אפשר מבלתי חשוב מצטרף מחוסר כמו שיעשה ׳אונקלוס׳ תמיד פעם ישים המחוסר ההוא ׳יקרא׳ ופעם ישימהו ׳מימרא׳. ופעם ישימהו ׳שכינה׳ כפי ענין כל מקום – הנה אנחנו גם כן נשים המצטרף המחסר הנה ׳קול׳ – ויהיה הענין ׳ויעבור קול יי על פניו ויקרא׳ (וכבר בארנו השאלת הלשון ל׳קול׳ ׳עברה׳: ״ויעבירו קול במחנה״) – ויהיה ה׳קול׳ הוא אשר ׳קרא׳. ולא תרחיק היות הקריאה מיוחסת ל׳קול׳ כי באלו המלות בעצמם בא הסיפור על דבורו ית׳ למשה – אמר ״וישמע את הקול מדבר אליו״ – וכמו שיחס ה׳דבור׳ ל׳קול׳ כן יחס הנה ה׳קריאה׳ ל׳קול׳. וכבר בא כמו זה בבאור – כלומר: יחס ה׳אמירה׳ וה׳קריאה׳ ל׳קול׳ – אמר ״קול אומר קרא ואמר מה אקרא?״. ויהיה הפרוש לפי זה הענין כן. ויעבור ׳קול׳ מלפני יי ויקרא ׳יי יי׳. ויהיה כפל ׳יי׳ – לקריאה, כי הוא ית׳ הנקרא, כמו ״משה משה״, ״אברהם אברהם״. וזהו גם כן פרוש נאה מאד.

ולא תרחיק היות זה הענין העמוק הרחוק להשיגו סובל פרושים רבים, כי זה לא יזיק במה שאנחנו בו. ועליך לבחור אי זו מן ההאמנות שתרצה, אם שיהיה המעמד הגדול ההוא כולו ׳מראה נבואה׳ בלא ספק, וההשתדלות כולו – השגות שכליות אשר ביקש ואשר נמנע ממנו, ואשר השיג – הכל שכלי, אין חוש בו, כמו שבארנו תחלה; או היה שם עם זה השגת חוש ראות, אבל לדבר נברא בראיתו יגיע שלמות ההשגה השכלית, כמו שפרש אונקלוס זה – (אם לא היתה ההשגה המראית ההיא גם כן ב׳מראה הנבואה׳ כמו שבא באברהם ״והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר״); או שהיה עם זה השגת חוש אוזן גם כן ויהיה ה׳קול׳ הוא אשר ׳עבר על פניו׳ אשר הוא נברא גם כן בלא ספק. בחר אי זו מן הדעות שתרצה כי הכונה כולה – שלא תאמין אמרו הנה ׳ויעבור׳ – כמו ״עבור לפני העם״ כי האלוה ית׳ אינו גוף, ולא תכשר עליו התנועה, ואי אפשר שיאמר שהוא ׳עבר׳ לפי ההנחה הראשונה בלשון.

Working English

ʿAvar — its first sense is that of 'passing' (ʿubūr) in Arabic: the displacement of a body in place. Its primary instance is the movement of an animal over a straight distance: 'and he himself passed over before them' (Gen 33:3); 'pass on before the people' (Exod 17:5). And this is frequent.

Then it was borrowed for the traveling of sounds through the air: 'and they caused a proclamation to pass throughout the camp' (Exod 36:6); 'which I hear the Lord's people spread abroad' (1 Sam 2:24).

Then it was borrowed for the alighting of the light and the Indwelling that the prophets see in the vision of prophecy. He said: 'and behold, a smoking furnace and a flaming torch that passed between those pieces' (Gen 15:17). And that was in the vision of prophecy, for at the beginning of the account it says, 'and a deep sleep fell upon Abram' (Gen 15:12), and so on.

And in accordance with this borrowing it is said: 'and I will pass through the land of Egypt' (Exod 12:12), and all that resembles it.

And it was also borrowed for one who does some act and goes to excess in it, overstepping its bound: 'and like a man whom wine hath overcome' (Jer 23:9).

And it was also borrowed for one who passes by one aim and intends another aim and end: 'and he shot the arrow to send it beyond him' (1 Sam 20:36).

And in accordance with this borrowing is, in my view, His saying: 'and the Lord passed by over his face' (Exod 34:6), the pronoun in 'his face' referring to Him, may He be exalted. So too the Sages took it — that this 'face' is His, may He be exalted — and although they mentioned it in the manner of homiletics (this is not its proper place), it nonetheless lends some support to our view, so that 'his face' is a pronoun for the Holy One, blessed be He. The clarification of this is according to what I shall set forth.

And it appears to me that Moses, peace be upon him, sought a certain apprehension — the one figured by 'seeing the face' in His saying 'but My face shall not be seen' (Exod 33:23) — and was promised an apprehension short of what he sought, the one figured by 'seeing the back' in His saying 'and thou shalt see My back' (Exod 33:23). We have already drawn attention to this notion in the Mishneh Torah.

So I say here that God, may He be exalted, withheld from him that apprehension figured by 'face,' and passed him on to another notion — namely, the knowledge of the acts ascribed to Him, may He be exalted, which are supposed to be multiple attributes, as we shall explain.

By my saying 'withheld from him' I mean that that apprehension is, by its very nature, veiled and forbidden; and that every perfect man, when his intellect attains that which it is in his nature to apprehend and then aspires to a further apprehension beyond it, may have his apprehension disordered or perish — as will be explained in one of the chapters of this treatise — unless divine help accompany him, as He said: 'and I will cover thee with My hand until I have passed by' (Exod 33:22).

As for the Targum, it follows its custom in such matters: every instance it finds ascribed to God which would entail corporeality or its accidents, it construes by deleting the construct-term, assigning that relation to some matter annexed to God and left implicit. Of His saying 'and behold, the Lord stood above it' (Gen 28:13) he rendered: 'the glory of the Lord stood above him.' And of His saying 'the Lord watch between me and thee' (Gen 31:49) he rendered: 'may the Memra of the Lord watch.' And upon this principle he carried his rendering through, peace be upon him.

And so he did with His saying 'and the Lord passed over his face' (Exod 34:6): 'and the Lord made His Shekhinah pass before him and proclaimed.' So, on his view, the thing that passed is undoubtedly something created; and he made the pronoun in 'his face' refer to Moses our master, so that 'over his face' is to be explained as 'in his presence,' as it says 'and the present passed over before him' (Gen 32:22). And this too is a good and acceptable interpretation.

And what confirms the interpretation of Onkelos the proselyte, of blessed memory, is the wording of Scripture: 'and it shall come to pass, while My glory passeth by' (Exod 33:22). For it has stated plainly that what passes is a thing ascribed to Him, may He be exalted — not His essence, may His name be exalted. And of that glory He said 'until I have passed by' (Exod 33:22) and 'and the Lord passed over his face' (Exod 34:6).

And since there is no avoiding the supplying of a deleted construct-term — as Onkelos always does, at one time making that elided term 'glory,' at another 'Shekhinah,' at another 'Memra,' according to each place — we too will here make the deleted construct-term 'a voice,' so that the implied sense is: 'and a voice of the Lord passed over his face and proclaimed.'

And we have already shown the language's borrowing of 'passing' for a voice: 'and they caused a voice to pass' (Exod 36:6). So the voice is what proclaimed; and do not find it far-fetched that 'proclaiming' should be ascribed to a voice.

For with these very words the expression was made of His addressing Moses, may He be exalted. It says: 'and he heard the voice speaking unto him' (Num 7:89). So just as 'speaking' was ascribed to the voice, here too 'proclaiming' is ascribed to the voice. The like of this has come plainly — I mean the ascribing of 'saying' and 'crying' to a voice — as it says: 'a voice says, Cry; and one said, What shall I cry?' (Isa 40:6).

So the explanation, according to this construal, is thus: a voice from God passed in his presence and called out, 'O Lord, O Lord' — the repetition of 'the Lord' being for a vocative call, since it is He, may He be exalted, who is being called, like 'Moses, Moses' and 'Abraham, Abraham.' And this too is a very fine interpretation.

And do not think it strange that this recondite notion, hard to apprehend, should admit of many interpretations — for that does no harm to the matter we are pursuing; and you are free to choose whichever of the views you wish.

Either that whole great scene is, without doubt, a vision of prophecy, and the whole aspiration is intellectual apprehensions — what was sought, what was denied, and what was apprehended — all of it intellectual, with no sensation in it, as we interpreted first.

Or that there is, along with this, an apprehension by the sense of sight — but of some created thing, by the seeing of which the perfection of intellectual apprehension comes about, as Onkelos interpreted it — unless that visual apprehension too was within the vision of prophecy, as it came in the case of Abraham: 'and behold, a smoking furnace and a flaming torch that passed' (Gen 15:17).

Or that there is, along with this, an apprehension of the sense of hearing as well, and that the voice is what 'passed over his face' — which is likewise, without doubt, something created. Choose whichever of the opinions you wish.

For the whole aim is that you not take His saying here 'and He passed by' like 'pass on before the people' (Exod 17:5): God, mighty and exalted, is not a body, and motion is not possible for Him, so it cannot be said that He 'passed' in the original sense of the word in the language.