I:22 · Bo · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

בא. אלביאה פי אללסאן אלעבראני מוצ'ועה למג'י אלחיואן, אעני אקבאלה עלי מוצ'ע מא או שכ'ץ אכ'ר: בא אחיך במרמה. והי איצ'א מוצ'ועה לדכ'ול אלחיואן פי מוצ'ע מא: ויבא יוסף הביתה, כי תבואו אל הארץ.

ואסתעיר הד'א אלאסם לחלול אלאמר אלד'י ליס בג'סם אצלא: כי יבוא דברך וכבדנוך, מאשר יבואו עליך. חתי אנה אסתעיר לאעדאם מא: ויבא רע, ויבא אפל.

ובחסב הד'ה אלאסתעארה אלתי אסתעיר למא ליס בג'סם אצלא, אסתעיר איצ'א ללבארי עז וג'ל, אמא לחלול אמרה או לחלול סכינתה. ובחסב הד'ה אלאסתעארה קיל: הנה אנכי בא אליך בעב הענן, כי י״י אלהי ישראל בא בו, וכל מא שאבה ד'לך מענאה חלול סכינה.

ובא י״י אלהי כל קדושים עמך — חלול אמרה או ת'באת מואעידה אלתי ועד בהא עלי יד אנביאיה, והו קולה כל קדושים עמך, כאנה יקול ובא דבר י״י אלהי על ידי כל קדושים עמך, כ'טאבא לישראל.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳בא׳. ה׳ביאה׳ בלשון העברי מונחת לביאת בעל החיים – כלומר: בואו אל מקום אחד או אל איש אחר – אמר ״בא אחיך במרמה״; והיא גם כן מונחת להכנס בעל החיים במקום אחד – אמר ״ויבוא יוסף הביתה״, ״כי תבואו אל הארץ״. והושאל זה השם לבוא הענין שאינו גוף כלל״, ״כי יבא דברך וכבדנוך״, ״מאשר יבאו עליך״; עד שהושאל לקצת העדרים ״ויבא רע״, ״ויבא אופל״. ולפי זאת ההשאלה אשר הושאל למה שאינו גשם כלל, הושאל גם כן לבורא ית׳ אם לבוא דברו או לבוא שכינתו. ולפי זאת ההשאלה נאמר: ״הנה אנכי בא אליך בעב הענן״, ״כי יי אלהי ישרקאל בא בו״; וכל מה שידמה לזה ענינו – בוא השכינה; ״ובא יי אלהי, כל קדושים עמך״ – בוא דברו – כלומר: קיום יעודיו אשר יעד בהם על יד נביאיו; והוא אמרו: ׳כל קדושים עמך׳ – כאלו אמר: ׳ובא דבר יי אלהי על ידי כל קדושים עמך׳ כמדבר לישראל.

Working English

Bo. 'Coming' in the Hebrew tongue was laid down for the coming of an animal — I mean its advancing toward some place or another person: 'thy brother came with subtlety' (Gen 27:35). And it was also laid down for the entering of an animal into some place: 'and Joseph went into the house' (Gen 39:11); 'when ye come into the land' (Lev 23:10).

And this noun was borrowed for the befalling of a matter that is no body at all: 'when thy word cometh to pass, then we will do thee honor' (Judg 13:17); 'from these things that shall come upon thee' (Isa 47:13). It was even borrowed for a privation: 'and evil came' (Job 30:26); 'and darkness came' (Job 30:26).

And in accordance with this borrowing — borrowed for what is no body at all — it was also borrowed of the Creator, mighty and exalted, either for the alighting of His command or for the alighting of His Indwelling. In accordance with this borrowing it is said: 'lo, I come unto thee in a thick cloud' (Exod 19:9); 'for the Lord, the God of Israel, hath entered in by it' (Ezek 44:2); and everything resembling this means the alighting of the Indwelling.

'And the Lord my God shall come, and all the saints with thee' (Zech 14:5) — the alighting of His command, or the fulfilment of the promises He pledged through His prophets; and that is His saying 'all the saints with thee,' as though to say 'and the word of the Lord my God shall come by the hand of all the saints with thee,' addressing Israel.