I:24 · Halakh · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

אלהליכה איצ'א מן ג'מלהֵ אלאסמא אלמוצ'ועה לחרכאת מכ'צוצה מן חרכאת אלחיואן: ויעקב הלך לדרכו. והד'א כת'יר.

וקד אסתעיר הד'א אלאסם לאמתדאד אלאג'סאם אלתי הי אלטף מן אג'סאם אלחיואן: והמים היו הלוך וחסור, ותהלך אש ארצה.

ת'ם אסתעיר לאנתשאר אמר מא וט'הורה, ואן כאן ד'לך ליס בג'סם אצלא, קאל קולה: כנחש ילך. וכד'לך קולה: קול י״י אלהים מתהלך בגן — אלקול הו אלמקול ענה אנה כאן מתהלך.

ובחסב הד'ה אלאסתעארה כל לשון הליכה ג'את פי אללה תעאלי, אעני אנהא אסתעירת למא ליס בג'סם, אמא לאנתשאר אלאמר או לרפע אלענאיה אלד'י מת'אלה פי אלחיואן אלתוליה ען אלשי אלד'י ד'לך מן אלחיואן באלהליכה. פכמא כני ען רפע אלענאיה בהסתרת פנים פי קולה ואנכי הסתר אסתיר פני.

כד'לך כני ענה באלהליכה אלתי הי במעני אלתוליה ען אלשי, קאל אלך אשובה אל מקומי.

אמא קולה ויחר אף י״י בם וילך פפיה אלמעניאן ג'מיעא, אעני מעני רפע אלענאיה אלמכני ענה באלתוליה, ומעני אנתשאר אלאמר ופשאיה וט'הורה, אעני אלחרון אף הו אלד'י הלך ואמתד אליהמא, ולד'לך צארת מצורעת כשלג.

וכד'לך אסתעיר לשון הליכה ללסיר באלסירה אלפאצ'לה דון תחרך ג'סם אצלא, קאל: והלכת בדרכיו, אחרי י״י אלהיכם תלכו, לכו ונלכה באור י״י.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

ה׳ההליכה׳ גם כן מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעל החיים: ״ויעקב הלך לדרכו״ – וזה הרבה. וכבר הושאל זה השם להמשך הגופות אשר הם יותר דקות מגופות בעלי החיים: ״והמים היו הלוך וחסור״, ״ותיהלך אש ארצה״. ואחר כן הושאל להתפשט ענין אחד והראותו – ואם אינו גוף כלל – אמר ״קולה כנחש ילך״; וכן אמרו: ״קול יי אלהים מתהלך בגן״ – ה׳קול׳ הוא הנאמר עליו שהיה ׳מתהלך׳.

ולפי זאת ההשאלה הוא כל ׳לשון הליכה׳ שבאה באלוה ית׳ – כלומר: שהיא הושאלה למה שאינו גוף, אם להתפשט הענין, או לסור ההשגחה, אשר דומה לו בבעל החיים סור מן הדבר אשר יהיה בבעל החיים ב׳הליכה׳. וכמו שכנה הסתלק ההשגחה ב׳הסתרת פנים׳ באמרו: ״ואנוכי הסתר אסתיר פני״ כן כנה אותו ב׳הליכה׳ אשר הוא בענין סור מן הדבר – אמר ״אלך אשובה אל מקומי״.

אמנם אמרו: ״ויחר אף יי בם וילך״ יש בו שני הענינים יחד – כלומר: ענין הסתלק ההשגחה המכונה בהליכה, וענין התפשט הדבר והגלותו והראותו, כלומר: ה׳חרון אף׳ הוא אשר ׳הלך׳ ונמשך אליהם ולזה שבה ״מצורעת כשלג״.

וכן הושאל ׳לשון הליכה׳ להנהגה במנהגים החשובים, מבלתי הנעת גוף כלל – אמר ״והלכת בדרכיו״, ״אחרי אלהיכם תלכו״, ״לכו ונלכה באור יי״.

Working English

'Walking,' too, is among the nouns laid down for specific motions of an animal's motions: 'and Jacob went on his way' (Gen 32:2). And this is frequent.

And this noun was borrowed for the spreading of bodies that are subtler than the bodies of animals: 'and the waters went on decreasing' (Gen 8:5); 'and the fire ran along upon the ground' (Exod 9:23).

Then it was borrowed for the spreading-abroad of some matter and its appearing, even though that be no body at all: His saying 'it shall go like a serpent' (Jer 46:22). And likewise His saying: 'the voice of the Lord God walking in the garden' (Gen 3:8) — it is the voice of which it is said that it was walking.

And in accordance with this borrowing is every expression of 'walking' that comes regarding God, may He be exalted — I mean that it was borrowed for what is no body, either for the spreading of His command or for the withdrawal of providence, whose likeness in an animal is the turning-away from a thing, which the animal does by walking off. So, just as the withdrawal of providence is figured by 'hiding the face,' in His saying 'and I will surely hide My face' (Deut 31:18),

so it is figured by 'walking,' which is in the sense of turning away from a thing, when He said: 'I will go and return to My place' (Hos 5:15).

As for His saying 'and the anger of the Lord was kindled against them, and He departed' (Num 12:9) — in it are both senses together: the sense of the withdrawal of providence, figured by 'turning away,' and the sense of the spreading-abroad of a matter, its diffusion and appearing — I mean, it is the burning anger that 'walked' and extended toward the two of them, and therefore 'she became leprous, white as snow' (Num 12:10).

And likewise the expression 'walking' was borrowed for proceeding in the excellent way, with no bodily motion at all. He said: 'and thou shalt walk in His ways' (Deut 28:9); 'ye shall walk after the Lord your God' (Deut 13:5); 'come ye, and let us walk in the light of the Lord' (Isa 2:5).