I:26 · Language of Men · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

קד עלמת קולתהם אלג'אמעה לאנואע אלתאוילאת כלהא אלמתעלקה בהד'א אלפן, והו קולהם: דברה תורה כלשון בני אדם.

מעני ד'לך אן כל מא ימכן אלנאס אג'מע פהמה ותצורה באול פכרה הו אלד'י אוג'ב ללה תעאלי. פלד'לך וצף באוצאף תדל עלי אלג'סמאניה לידל עליה אנה תעאלי מוג'וד, אד' לא ידרך אלג'מהור באול והלה וג'ודא אלא ללג'סם כ'אצה, ומא ליס בג'סם או מוג'וד פי ג'סם פליס הו מוג'ודא ענדהם.

וכד'לך כל מא הו כמאל ענדנא נסב לה תעאלי לידל עליה אנה כאמל באנחא אלכמאלאת כלהא, ולא ישובה נקץ אצלא. פכל מא ידרך אלג'מהור באנה נקץ או עדם פלא יוצף בה, ולד'לך לא יוצף באכל ולא בשרב ולא בנום ולא במרץ' ולא בט'לם ולא במא ישבה ד'לך.

וכל מא יט'ן אלג'מהור אנה כמאל וצף בה, ואן כאן ד'לך אנמא הו כמאל באלאצ'אפה אלינא. אמא אליה תעאלי פתלך אלתי נט'נהא כלהא כמאלאת הי גאיהֵ אלנקץ. לכן לו תכ'ילוא עדם ד'לך אלכמאל אלאנסאני מנה תעאלי לכאן ד'לך ענדהם נקצא פי חקה.

ואנת תעלם אן אלחרכה הי מן כמאל אלחיואן וצ'רוריה לה פי כמאלה, פכמא הו מפתקר ללאכל ואלשרב לתעויץ' מא תחלל, כד'לך הו מפתקר ללחרכה ליקצד אלמואלף לה ויהרב מן אלמכ'אלף. ולא פרק בין אן יוצף תעאלי באלאכל ואלשרב או יוצף בחרכה, לכן בחסב לשון בני אדם, אעני אלכ'יאל אלג'מהורי, כאן אלאכל ואלשרב ענדהם נקצא פי חק אללה, ואלחרכה ליסת בנקץ פי חקה, ואן כאנת אלחרכה אנמא אלג'א אליהא אלאפתקאר.

וקד תברהן אן כל מתחרך פד'ו עט'ם מנקסם בלא שך, וסיתברהן כונה תעאלי ליס בד'י עט'ם, פלא תוג'ד לה חרכה, ולא יוצף איצ'א בסכון, אד' לא יוצף בסכון אלא מן שאנה אן יתחרך.

פכל הד'ה אלאסמא אלדאלה עלי אנואע אלחרכאת אלחיואניה כלהא וצף בהא תעאלי עלי אלג'הה אלתי קלנא, כמא יוצף באלחיאה, אד' אלחרכה ערץ' לאזם ללחיואן. ולא ריב אן מע ארתפאע אלג'סמאניה ירתפע ג'מיע ד'לך, אעני ירד ועלה והלך ונצב ועמד וסבב וישב ושכן ויצא ובא ועבר וכל מא שאבה ד'לך.

והד'א אלאמר אלתטויל פיה פצ'ל, אלא מן אג'ל מא אלפתה אד'האן אלג'מהור, פלד'לך ינבגי תביינה ללד'ין אכ'ד'וא אנפסהם באלכמאל אלאנסאני ואזאלהֵ הד'ה אלאוהאם אלסאבקה מן סן אלטפוליה אליהם מנהם, ביסיר בסט כמא פעלנא.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

כבר ידעת אמרתם הכוללת למיני הפרושים כולם התלויים בזה הענין, והוא אמרם ״דברה תורה כלשון בני אדם״. ענין זה – כי כל מה שאפשר לבני אדם כולם הבנתו וציורו בתחלת המחשבה, הוא אשר שם ראוי לאלוה ית׳. ולזה יתואר בתארים מורים על הגשמות להורות עליו שהוא ית׳ נמצא. כי לא ישיגו ההמון בתחלת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם.

וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו ייוחס לו ית׳ – להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם, ואין עמו חסרון או העדר כלל. וכל מה שישיגו ההמון שהוא חסרון או העדר – לא יתואר בו; ולזה לא יתואר באכילה ושתיה ולא בשנה ולא בחלי ולא בחמס ולא במה שידמה לזה. וכל מה שיחשוב ההמון שהוא שלמות יתואר בו – ואף על פי שהדבר ההוא אמנם הוא שלמות בערך אלינו אבל בערך אליו ית׳ אלו אשר נחשבם כלם שלמיות הם תכלית החסרון; אמנם אילו דימו העדר השלמות ההוא האנושי ממנו ית׳ היה זה אצלם חסרון בחקו.

ואתה יודע כי התנועה היא משלמות בעל החיים והכרחית לו בהשלמתו. וכמו שהוא צריך לאכילה ושתיה להחליף מה שיותך כן הוא צריך לתנועה לכוון אל הטוב לו והמורגל לברוח מן הרע לו ומה שהוא כנגדו. ואין הפרש בין שיתואר ית׳ באכילה ובשתיה או שיתואר בתנועה. אבל לפי ׳לשון בני אדם׳ – כלומר: הדמיון ההמוני – היו האכילה והשתיה אצלם חסרון בחוק האלוה והתנועה אינה חסרון בחקו ואף על פי שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון. וכבר התבאר במופת כי כל מתנועע בעל גודל – מתחלק בלא ספק; והנה יתבאר אחר זה היותו ית׳ בלתי בעל גודל ולא תמצא לו תנועה; ולא יתואר גם כן במנוחה כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע. וכל אלה השמות המורים על מיני תנועות בעל החיים כולם יתואר בהם ית׳ על הדרך שאמרנו כמו שיתואר בחיים כי התנועה – מקרה דבק לבעל החיים. ואין ספק, כי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלה כלומר: ׳ירד ועלה והלך ונצב ועמד וסבב וישב ושכן ויצא ובוא ועבר׳ וכל מה שדומה לזה.

וזה הענין ההארכה בו – יתרון אלא מפני שהרגילוהו דעות ההמון, לכן צריך לבארו לאשר לקחו עצמם בשלמות האנושי, ולהסיר מהם אלו המחשבות המתחילות משני הנערות אליהם – במעט הרחבה כמו שעשינו.

Working English

You already know their saying that comprehends all the kinds of interpretation pertaining to this subject — namely, their saying: 'the Torah speaks in the language of men' (b. Berakhot 31b).

Its meaning is that whatever all people are able to grasp and picture at first thought is what was affirmed of God, may He be exalted. Therefore He was described by descriptions indicating corporeality, so as to indicate that He, may He be exalted, exists — for the multitude do not at first glance apprehend existence except of a body, and what is not a body, or not present in a body, is for them not existent at all.

And likewise, everything that is a perfection for us was ascribed to Him, may He be exalted, to indicate that He is perfect in all the modes of perfection and that no imperfection at all is mingled with Him. So whatever the multitude apprehend to be an imperfection or a privation, He is not described by it; and therefore He is not described by eating, nor drinking, nor sleep, nor illness, nor wrongdoing, nor anything resembling these.

And everything that the multitude suppose to be a perfection, He was described by — even though it is a perfection only relative to us. As for Him, may He be exalted, those things that we all suppose to be perfections are the very height of imperfection. Yet were they to imagine the absence of that human perfection from Him, may He be exalted, this would in their eyes be an imperfection in His regard.

And you know that motion is among the perfections of an animal and necessary to it in its perfection; for just as it needs food and drink to make good what has been dissolved away, so it needs motion to seek what agrees with it and to flee what opposes it. There is no difference between describing Him, may He be exalted, by eating and drinking, or describing Him by motion; but according to the language of men — I mean the imagination of the multitude — eating and drinking were for them an imperfection in God's regard, while motion is no imperfection in His regard, even though motion too is resorted to only out of need.

And it has been demonstrated that everything in motion has, without doubt, divisible magnitude; and it will be demonstrated that He, may He be exalted, has no magnitude; so no motion is found in Him, nor is He described by rest either, since only that whose nature it is to move is described by rest.

So all these nouns that signify the kinds of animal motions — He, may He be exalted, was described by them all in the manner we have said, just as He is described as living, since motion is an accident necessary to an animal. And there is no doubt that with the removal of corporeality all of that falls away — I mean 'descend' and 'ascend,' 'walk' and 'stand' (natzav) and 'stand' (ʿamad) and 'cause,' 'sit' and 'dwell,' 'go out' and 'come' and 'pass,' and everything resembling these.

To dwell at length on this matter is superfluous, except on account of what the minds of the multitude have grown accustomed to; and for that reason it ought to be made clear, with a little exposition, as we have done — for the sake of those who have taken upon themselves human perfection and the removal of these notions that have come to them from the age of childhood.