I:27 · Onkelos · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

אנקלוס הגר כאמל ג'דא פי אללגה אלעבראניה ואלסריאניה. וקד ג'על וכדה רפע אלתג'סים. פכל צפה יצפהא אלכתאב תודי אלי ג'סמאניה יתאולהא בחסב מענאהא. וכל מא יג'דה מן הד'ה אלאסמא אלתי תדל עלי נוע מן אנואע אלחרכה יג'על מעני אלחרכה תג'ליא וט'הור נור מכ'לוק, אעני שכינה, או אעתנאא.

פהו תרג'ם ירד י״י: יתגלי י״י. וירד י״י: ואתגלי י״י. ולם יקל ונחת י״י.

ארדה נא ואראה: אתגלי כען ואחזי. והד'א מטרד פי שרחה.

לכנה תרג'ם אנכי ארד עמך מצרימה: אנא אחות עמך למצרים. והד'ה קצה עג'יבה ג'דא תדל עלי כמאל הד'א אלסיד וחסן תאוילה ופהמה אלאמור עלי מא הי עליה. ופתח לנא איצ'א בהד'ה אלתרג'מה מעני כבירא מן מעאני אלנבוה.

וד'לך אן אול הד'ה אלקצה קאל: ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכו', ויאמר אנכי האל וכו', אנכי ארד עמך מצרימה. פלמא צ'מן אול אלקול אנה כאן במראות הלילה, פלם יסתשנע אנקלוס אן יחכי אלקול אלד'י קיל במראות הלילה בנצה, והו אלצחיח.

לאן הד'א וצף מא קיל, לא וצף קצה ג'רת, מת'ל וירד י״י על הר סיני, אלד'י הו וצף מא חדת' פי אלאמור אלוג'ודיה, ולד'לך כני ענה באלתג'לי ונפי ענה מא ידל עלי וג'וד חרכה. ואלאמור אלכ'יאליה, אעני חכאיהֵ מא קיל לה, אבקאה בחסבה. והד'א עג'יב.

ומן הנא תתנבה אן פרקא כבירא בין מא יקאל פיה בחלום או במראות הלילה, ובין מא יקאל פיה במחזה ובמראה, ובין מא יקאל פיה מטלקא: ויהי דבר י״י אלי לאמר, או ויאמר י״י אלי.

וימכן איצ'א ענדי אן יכון אנקלוס תאול אלהים אלמקול הנא מלאכא, ולד'לך לם יכרה אן יקול פיה אנא אחות עמך למצרים. ולא תסתשנע כונה יעתקד אלהים הנא מלאכא, והו יקול לה אנכי האל אלהי אביך, לאן הד'א אלקול יכון בהד'א אלנץ עלי ידי מלאך איצ'א.

אלא תראה יקול ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואומר הנני, ופי אכ'ר וצף כ'טאבה לה: אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר. ולא שך אן יעקב נד'ר ללה לא ללמלאך.

לכן הד'א מטרד פי אקאויל אלאנביא, אעני חכאיהֵ אלאמור אלתי יקולהא להם אלמלאך ען אללה בלפט' כ'טאב אללה להם, והי כלהא בחד'ף אלמצ'אף, כאנה יקול אנכי שלוח אלהי אביך, אנכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל ונחו הד'א. וסיאתי פי אלנבוה ומראתבהא ופי אלמלאיכה כלאם כת'יר בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳אונקלוס הגר׳ שלם מאד בלשון העברית והארמית, וכבר שם השתדלותו בסלוק ההגשמה, וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה – ישים ענין התנועה – הגלות והראות אור נברא – כלומר: ׳שכינה׳ או השגחה. והנה תרגם ״ירד יי״ – ׳יתגלי יי׳; ״וירד יי״ – ׳ואתגלי יי׳ ולא אמר: ׳ונחת יי׳; ״ארדה נא ואראה״ – ׳אתגלי כען ואדון׳ – וזה נמשך בפרושו.

אלא שהוא תרגם ״אנכי ארד עמך מצרימה״ – ׳אנא אחות עמך למצרים׳ – וזה דבר מופלא מאד יורה על שלמות זה האדון וטוב פרושו והבנתו הדברים כפי מה שהם, ופתח לנו בזה התרגום ענין גדול מעניני הנבואה.

והוא כי תחלת זה הספור אמר ״ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכו׳ ויאמר אנוכי האל וכו׳ אנוכי ארד עמך מצרימה״; וכאשר כלל תחלת המאמר היותו ב׳מראות הלילה׳ לא הרחיק אונקלוס שיסופר המאמר אשר נאמר ב׳מראות הלילה׳ בלשונו. והוא – האמת, כי זה ספור מה שנאמר; לא ספור ענין שקרה, כמו ״וירד יי על הר סיני״ אשר הוא ספור מה שהתחדש בדברים הנמצאים, ולזה כנה אותו בהראות והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות התנועה; והדברים הדמיוניים – כלומר: ספור מה שנאמר לו – הניחו כאשר היה – וזה מופלא!

ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו ׳בחלום׳ או ׳במראות הלילה׳ ובין מה שיאמר בו ׳במחזה׳ ו׳במראה׳ ובין מה שיאמר בו סתם ״ויהי דבר יי אלי לאמר״ או ״ויאמר יי אלי לאמר״.

ואפשר עוד אצלי כי אונקלוס פרש ׳אלהים׳ הנאמר הנה – מלאך ולזה לא הרחיק שיאמר בו ׳אנא אחות עמך למצרים׳. ולא תרחיק האמינו ׳אלהים׳ הנה – מלאך והוא יאמר לו ״אנכי האל אלהי אביך״ – כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי מלאך גם כן; הלא תראהו אומר: ״ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני״ ובסוף ספור דבריו עמו ״אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר״ – ואין ספק, כי יעקב נדר לאל ולא למלאך; אבל זה נמשך בדברי הנביאים – כלומר: ספור הדברים אשר יאמרם להם המלאך בעבור האלוה בלשון הדיבור האלוה להם – והם כולם בחסרון המצטרף, כאילו אמר: ׳אנכי – שלוח אלהי אביך׳ ׳אנוכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל׳ וכיוצא בזה.

והנה יבואו בנבואה ומעלותיה ובמלאכים דברים רבים כפי כונת זה המאמר.

Working English

Onkelos the proselyte was most accomplished in the Hebrew and the Aramaic tongues. And he made it his fixed purpose to remove corporealism: every description that Scripture gives which leads to corporeality, he interprets according to its true sense. And whatever he finds of these nouns that signify some kind of motion, he renders the sense of the motion as a self-revealing and the appearing of created light — I mean Shekhinah — or as solicitude.

Thus he rendered 'the Lord will come down' (Exod 19:11): 'the Lord will reveal Himself.' And 'the Lord came down' (Exod 19:20): 'the Lord revealed Himself.' And he did not say 'the Lord descended.'

'I will go down now, and see' (Gen 18:21): 'I will reveal Myself now, and see.' And this is consistent throughout his rendering.

But he rendered 'I will go down with thee into Egypt' (Gen 46:4): 'I Myself will descend with thee to Egypt.' And this is a very remarkable case, which shows the perfection of this master, the soundness of his interpretation, and his grasp of things as they truly are. And by this rendering he also opened up for us a great point among the points of prophecy.

For at the beginning of this account it says: 'and God spake unto Israel in the visions of the night, and said, Jacob, Jacob' (Gen 46:2), and so on; 'and He said, I am God' (Gen 46:3), and so on; 'I will go down with thee into Egypt.' Since the opening of the speech guaranteed that it was in the visions of the night, Onkelos did not shrink from reporting verbatim the speech that was said in the visions of the night — and that is correct.

For this is the report of what was said, not the report of an event that took place — like 'and the Lord came down upon Mount Sinai' (Exod 19:20), which is the report of what happened among the existent things, and which therefore he figured by 'revealing' and stripped of anything indicating the occurrence of motion. But imaginary matters — I mean the reporting of what was said to him — he left as they were. And this is wonderful.

And from here you should take note that there is a great difference between what is said to be 'in a dream' or 'in the visions of the night,' and what is said to be 'in a vision' or 'in an apparition,' and what is said absolutely: 'and the word of the Lord came unto me, saying,' or 'and the Lord said unto me.'

And it is also possible, in my view, that Onkelos took the 'God' spoken of here to be an angel, and therefore did not object to saying of Him, 'I will descend with thee to Egypt.' And do not find it strange that he should hold the 'God' here to be an angel, even though He says to him 'I am God, the God of thy father' (Gen 46:3); for this very utterance, with this wording, comes by the agency of an angel as well.

Do you not see that it says, 'and the angel of God spake unto me in a dream, Jacob; and I said, Here am I' (Gen 31:11); and at the end of the report of His address to him: 'I am the God of Bethel, where thou anointedst a pillar, where thou vowedst a vow unto Me' (Gen 31:13). And there is no doubt that Jacob vowed to God, not to the angel.

But this is regular in the utterances of the prophets — I mean, the reporting of the things the angel tells them on God's behalf in the wording of God's own address to them — and all of it is by deletion of the construct-term, as though he said: 'I am the messenger of the God of thy father'; 'I am the messenger of the God who revealed Himself to thee at Bethel,' and the like. And much will come on prophecy and its ranks, and on the angels, in accordance with the aim of this treatise.