The original beside the translation.

אלאסבאב אלמאנעה לאפתתאח אלתעלים באלאלאהיאת ואלתנביה עלי מא ינבגי אלתנביה עליה ותעריץ' ד'לך ללג'מהור כ'מסהֵ אסבאב.

אלסבב אלאול צעובהֵ אלאמר פי נפסה ולטפה וגמוצ'ה קאל רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו וקיל והחכמה מאין תמצא ולא ינבגי אן יבתדי פי אלתעלים באלאצעב ואלאגמץ' פהמא ומן אלאמת'אל אלמשהורה פי מלתנא תשביה אלעלם באלמא ובינוא ע״אס פי הד'א אלמת'ל מעאני מן ג'מלתהא אן אלד'י ידרי יעום יכ'רג' ג'ואהר מן קער אלבחר ומן ג'הל אלעום גרק פלד'לך לא יתערץ' ללעום אלא מן ארתאץ' פי תעלמה.

ואלסבב אלת'אני קצור אד'האן אלנאס כלהם פי אבתדאיהם וד'לך אן אלאנסאן לם יעט כמאלה אלאכ'יר אולא בל אלכמאל פיה באלקוה והו פי אבתדאיה עאדם ד'לך אלפעל ועיר פרא אדם יולד. ומא כל שכ'ץ לה אמר מא באלקוה ילזם צ'רורה אן יכ'רג' ד'לך אלי אלפעל בל קד יבקי עלי נקצה אמא למואנע או לקלהֵ ארתיאץ' במא יכ'רג' תלך אלקוה אלי אלפעל ובביאן קיל לא רבים יחכמו וקאלוא ז״ל ראיתי בני עליה והם מועטים. לאן אלמואנע ען אלכמאל כת'ירה ג'דא ואלשואגל ענה גזירה ומתי יחצל אלתהיו אלתאם ואלפרגה ללארתיאץ' חתי יכ'רג' מא פי ד'לך אלשכ'ץ באלקוה אלי אלפעל.

ואלסבב אלת'אלת' טול אלתוטיאת לאן ללאנסאן בטבעה תשוק לטלב אלגאיאת וכת'ירא מא ימל או ירפץ' אלתוטיאת ואעלם אנה לו חצלת גאיהֵ מא דון אלתוטיאת אלמתקדמה להא למא כאנת תלך תוטיאת בל כאנת תכון שואגל ופצ'ולא מחצ'א וכל אנסאן ולו אבלד אלנאס אד'א נבהתה כמא ינבה נאים ותקול לה אמא תשתאק אלאן למערפהֵ הד'ה אלסמאואת כם עדדהא וכיף שכלהא ומא פיהא ומא הי אלמלאיכה וכיף כ'לק אלעאלם באסרה ומא גאיתה בחסב תרתיבה בעצ'ה מן בעץ' ומא הי אלנפס וכיף חדות'הא פי אלבדן והל נפס אלאנסאן תפארק ואן כאן תפארק פכיף ובמא ד'א ואלי מא ד'א ומא אשבה הד'ה אלמבאחת' פהו יקול לך נעם בלא שך וישתאק למערפהֵ הד'ה אלאשיא עלי חקאיקהא שוקא טביעיא לכנה יריד סכון הד'א אלשוק וחצול מערפהֵ ג'מיע ד'לך בכלמה ואחדה או כלמתין תקולהא לה אלא אנך לו כלפתה אן יעטל שגלה ג'מעה מן אלזמאן אלי אן יפהם ג'מיע ד'לך למא פעל בל יקנע בכ'יאלאת כאד'בה תסכן נפסה אליהא ויכרה אן יקאל לה אן ת'ם שי יחתאג' אלי מקדמאת כת'ירה וטול מדה פי אלבחת'.

ואנת תעלם אן הד'ה אלאמור מרתבטה בעצ'הא בבעץ' וד'לך אן ליס פי אלוג'וד גיר אללה תעאלי ומצנועאתה כלהא והי כל מא אשתמל עליה אלוג'וד מן דונה וליס ת'ם טריק לאדראכה אלא מן מצנועאתה והי אלדאלה עלי וג'ודה ועלי מא ינבגי אן יעתקד פיה אעני מא יוג'ב לה או יסלב ענה פילזם אד'א צ'רורה אעתבאר אלמוג'ודאת כלהא עלי מא הי עליה חתי נתכ'ד' מן כל פן ופן מקדמאת חקיקיה יקיניה תנפענא פי מבאחת'נא אלאלאהיה פכם מקדמה תוכ'ד' מן טביעהֵ אלאעדאד ומן כ'ואץ אלאשכאל אלהנדסיה נסתדל מנהא עלי אמור ננפיהא ענה תעאלי וידלנא נפיהא עלי ג'מלהֵ מעאני. אמא אמור אלהיאה אלפלכיה ואלעלם אלטביעי פמא ארי אלאמר פי ד'לך ישכל עליך אנהא אמור צ'רוריה פי אדראך נסבהֵ אלעאלם לתדביר אללה כיף הי עלי אלחקיקה לא בחסב אלכ'יאלאת. ות'ם אמור כת'ירה נט'ריה ואן לם תתכ'ד' מנהא מקדמאת להד'א אלעלם לכנהא תרוץ' אלד'הן ותחצל לה מלכהֵ אלאסתדלאל ומערפהֵ אלחק באלאמור אלד'אתיה לה ותזיל אלתשויש אלמוג'וד פי אכת'ר אד'האן אלנאט'רין מן אלתבאס אלאמור אלערצ'יה באלד'אתיה ומא יחדת' בסבב ד'לך מן פסאד אלארא מצ'אפא אלי תצור תלך אלאמור עלי מא הי עליה ואן לם תכן אצלא פי אלעלם אלאלאהי ולא תכ'לו איצ'א מן מנאפע אכ'רי פי אמור מוצלה לד'לך אלעלם פלא בד צ'רורה למן אראד אלכמאל אלאנסאני מן אלארתיאץ' אולא פי צנאעהֵ אלמנטק ת'ם פי אלריאצ'יאת עלי תרתיב ת'ם פי אלטביעיאת ובעד ד'לך פי אלאלאהיאת.

וקד נג'ד כת'ירין תקף אד'האנהם ענד בעץ' הד'ה אלעלום וחתי אן לם תנב אד'האנהם קד יקטע בהם אלמות והם פי בעץ' אלתוטיאת. פלו כנא לא נעטי ראיא עלי ג'ההֵ אלתקליד בוג'ה ולא נרשד נחו שי במת'אל אלא נלזם באלתצור אלכאמל באלחדוד אלד'אתיה ובאלתצדיק פי מא יראד אלתצדיק בה באלברהאן וד'לך לא ימכן אלא בעד הד'ה אלתוטיאת אלטוילה לכאן ד'לך יכון דאעיא למות אלנאס כאפה והם לא יעלמון הל ת'ם אלאה ללעאלם או ליס ת'ם אלאה נאהיך אן יוג'ב לה חכם או תנפי ענה נקיצה וליס כאן יתכ'לץ קט מן הד'א אלהלאך אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה.

אמא אלאחאד והם השרידים אשר י״י קורא פלא יצח להם אלכמאל אלד'י הו אלגאיה אלא בעד אלתוטיאת וקד בין שלמה אן אלחאג'ה ללתוטיאת צ'רוריה ואנה לא ימכן אלוצול אלי אלחכמה אלחקיקיה אלא בעד אלארתיאץ' קאל אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשר חכמה וקאל שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך.

והנא צ'רורה אכ'רי לתחציל אלתוטיאת וד'לך אן אלאנסאן תחדת' לה שכוך כת'ירה פי חאל אלטלב בסרעה ויפהם איצ'א אלאעתראצ'את בסרעה אעני נקץ' קול מא לאן ד'לך שבה אלהד פי אלבניאן אמא את'באת אלאקאויל וחל אלשכוך פלא יצח אלא במקדמאת כת'ירה תוכ'ד' מן תלך אלתוטיאת פיכון אלנאט'ר דון תוטיה כמן סעי ברג'ליה ליצל למוצ'ע מא פוקע פי טריקה פי ביר עמיק לא חילה ענדה ללכ'רוג' מנה אלי אן ימות פלו עדם אלסעי וסכן פי מוצ'עה לכאן אחרי בה.

וקד אטנב שלמה פי משלי פי וצף חאלאת אלכסאלי ועג'זהם כל ד'לך מת'ל ללעג'ז ען טלב אלעלום וקאל פי שוק אלשאיק לחצול אלגאיאת ולא יסעי פי תחציל אלתוטיאת אלמוצלה לתלך אלגאיאת בל ישתאק פקט קאל תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך יקול אן אלסבב פי כון שוקה קאתלא לה לאנה לא יסעי ויעמל למא יסכן ד'לך אלשוק בל יכת'ר אלתמני לא גיר ויעלק אמאלה במא לא אלה ענדה לתחצילה פלו אצ'רב ען הד'א אלתשוק לכאן אסלם לה. ואתעבר אכ'ר אלמת'אל כמא אנה בין ען אולה פי קולה וצדיק יתן ולא יחשך וליס צדיק מקאבל עצל אלא בחסב מא בינאה לאנה יקול אן אלעאדל פי אלנאס אלד'י יעטי כל שי חקה יעטי זמאנה כלה ללטלב ולא ימנע מן זמאנה שיא למא סוי ד'לך כאנה יקול וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשך מהם נט'יר קולה אל תתן לנשים חילך.

ואכת'ר אלעלמא אעני אלמשאהר באלעלם מבליון בהד'א אלמרץ' אעני טלב אלגאיאת ואלכלאם פיהא דון אלנט'ר פי תוטיאתהא ומנהם מן ינתהי בה אלג'הל או טלב אלריאסה אן יד'ם תלך אלתוטיאת אלתי הו מקצר ען אדראכהא או מתואן ען טלבהא וירום אט'הארא פי אנהא מצ'רה או גיר מפידה ואלחק ענד אלתאמל בין ואצ'ח.

ואלסבב אלראבע אלאסתעדאדאת אלטביעיה וד'לך אנה קד תבין בל תברהן אן אלפצ'איל אלכ'לקיה הי תוטיאת ללפצ'איל אלנטקיה ולא ימכן חצול נטקיאת חקיקיה אעני מעקולאת כאמלה אלא לרג'ל מרתאץ' אלאכ'לאק ג'דא ד'י הדו וסכון. ות'ם כ'לק כת'ירון קד חצל להם מן אול אלפטרה היאה מזאג'יה לא ימכן מעהא כמאל בוג'ה כמן הו באלטבע חאר אלקלב ג'דא קויא פאנה לא ינפך מן אלחרג' ולו ראץ' נפסה אעט'ם ריאצ'ה וכמן מזאג' אלאנת'יין מנה חאר רטב קויהֵ אלבניה ואועיהֵ אלמני כת'ירהֵ אלתוליד ללמני פאן הד'א יבעד אן יכון עפיפא ולו ראץ' נפסה גאיהֵ אלריאצ'ה. וכד'לך תג'ד מן אלנאס קומא ד'וי טיש ותהור וחרכאתהם קלקה ג'דא גיר מנתט'מה תדל עלי פסאד תרכיב וסו מזאג' לא ימכן אן יעבר ענה. פהאולא לא ירי פיהם כמאל אבדא ואלסעי מעהם פי הד'א אלפן ג'הל מחץ' מן אלד'י יסעי לאן הד'א אלעלם כמא עלמת מא הו עלם טב ולא עלם הנדסה ולא כל ואחד מהיא לה מן אלוג'וה אלתי קלנא פלא בד מן תקדים אלתוטיאת אלכ'לקיה חתי יציר אלאנסאן פי גאיהֵ אלאסתקאמה ואלכמאל כי תועבת י״י נלוז ואת ישרים סודו. ולד'לך יכרה תעלימה ללשבאב בל לא ימכנהם קבולה לגליאן טבאיעהם ואשתגאל אד'האנהם בשעלהֵ אלנשו חתי תכ'מד תלך אלשעלה אלמחירה ויחצל להם אלהדו ואלסכון ותכ'שע קלובהם ותכ'צ'ע מן ג'ההֵ אלמזאג' וחיניד' יסתנהצ'ון אנפסהם להד'ה אלדרג'ה והי אדראכה תעאלי אעני אלעלם אלאלאהי אלמכני ענה במעשה מרכבה קאל קרוב י״י לנשברי לב וקאל מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וכו'.

ולד'לך קאלוא פי אלתלמוד עלי קולהם מוסרים לו ראשי הפרקים קאלוא אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו ואלקצד בד'לך אלכ'שוע ואלכ'צ'וע ואלורע אלזאיד מצ'אפא אלי אלעלם.

והנאך קיל אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש והד'ה אמור לא בד פיהא מן תהיו טביעי אלא תעלם אן מן אלנאס מן הו צ'עיף אלראי ג'דא ואן כאן אפהם אלנאס ומנהם מן לה ראי צאיב וחסן תדביר פי אלאמור אלסיאסיה והו אלד'י יסתמי יועץ לכנה לא יפהם מעקולא ולו קרב מן אלמעקולאת אלאול בל יכון אבלה ג'דא לא חילה פיה למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. ומן אלנאס אלפהם אלד'כי באלטבע אלקדיר עלי אכ'פי אלמעאני בעבארה וג'יזה מחכמה והו אלד'י יתסמי נבון לחש לכנה לם ישתגל ולא חצלת לה עלום. ואלד'י לה אלעלום אלחאצלה באלפעל הו אלד'י יסתמי חכם חרשים קאלוא כיון שמדבר נעשו הכל כחרשים.

פתאמל כיף אשתרטוא בנץ כתאב כמאל אלשכ'ץ פי אלסיאסאת אלמדניה ופי אלעלום אלנט'ריה מע ד'כא טבע ופהם וחסן עבארה פי איצאל אלמעאני בתלויח וחיניד' מוסרין לו סתרי תורה.

והנאך קיל אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר תא לגמרך מעשה מרכבה אמר ליה אכתי לא קשאי יעני אני לם אשך' ואלי אלאן אג'ד גליאן אלטביעה וטיש אלצבא. פארי כיף אשתרטוא אלסן איצ'א מצ'אפא אלי תלך אלפצ'איל פכיף ימכן מע הד'א אלכ'וץ' פי ד'לך מע ג'מהור אלנאס כלהם טף ונשים.

ואלסבב אלכ'אמס אלאשתגאל בצ'רוריהֵ אלאג'סאם אלתי הי אלכמאל אלאול ובכ'אצה אן אנצ'אף אליהא אלאשתגאל באלזוג'ה ואלאולאד ולא סימא אן אנצ'אף לד'לך טלב פצ'ול אלעיש אלחאצלה מלכה מתמכנה בחסב אלסיר ואלעאדאת אלסו פאנה ולו אלאנסאן אלכאמל כמא ד'כרנא אד'א כת'ר אשתגאלה בהד'ה אלאמור אלצ'רוריה פנאהיך אלגיר צ'רוריה ואשתד שוקה להא צ'עפת מנה אלתשוקאת אלנט'ריה ואנגמרת וצאר טלבה להא בפתור ותראך' וקלהֵ אהתמאם פלא ידרך מא פי קותה אן ידרך או ידרך אדראכא משושא מכ'תלטא מן אלאדראך ואלתקציר.

פבחסב הד'ה אלאסבאב כלהא כאנת הד'ה אלאמור לאיקה באחאד כ'ואץ ג'דא לא באלג'מהור ולד'לך תכ'פי ען אלמבתדי וימנע מן אלתערץ' להא כמא ימנע אלטפל אלצגיר ען תנאול אלאגד'יה אלגליט'ה ורפע אלאת'קאל:

הסבות המונעות לפתוח הלמוד באלהיות ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולהראות להמון – חמש סבות.

הסבה הראשונה – קשי הענין בעצמו ודקותו ועמקו – אמר ״רחוק מה שהיה ועמוק עמוק – מי ימצאנו?״ ונאמר: ״והחכמה מאין תמצא?״ – ואין ראוי שיתחילו בלמוד בקשה ובעמוק להבין. ומן המשלים הגלויים באומתנו – דמות החכמה במים; ובארו עליהם השלום במשל הזה ענינים מכללם – כי אשר ידע לשחות יוציא פנינים מקרקע הים, ומי שיסכול השחיה יצלול, ולזה לא יכניס עצמו לשחות אלא מי שהרגיל בלמודה.

והסבה השנית – קצור דעות האנשים כלם בתחלותם. וזה – כי האדם לא ניתן לו שלמותו האחרון בתחלה, אבל השלמות בו בכח, והוא בתחלתו נעדר הפועל ההוא ״ועיר פרא אדם יולד״; ואין כל איש שיש לו דבר אחד בכח ראוי בהכרח שיצא הכוח ההוא אל הפועל אבל אפשר שישאר על חסרונו אם למונעים, אם למיעוט לימוד במה שיוציא הדבר ההוא אל הפועל – ובבאור נאמר: ״לא רבים יחכמו״ ואמרו: ׳ז״ל׳: ״ראיתי בני עליה והם מועטים״ – כי המונעים מן השלמות רבים, והמטרידים ממנו מרבים ומתי תמצא ההזמנה השלימה והפנאי ללימוד עד שיצא מה שבאדם ההוא בכח אל הפועל?

והסבה השלישית – אורך ההצעות. כי לאדם בטבעו – תאוה לבקשת התכליות, והרבה פעמים יכבד עליו או יניח ההצעות. ודע – שאילו היה האדם מגיע אל אחת מן התכליות מבלתי ההצעות הקודמות לה לא היו ההצעות אבל היו טרדות ומותרים גמורים. וכל איש אפילו הפתי שבאנשים כשתעירהו כמו שמעירים הישן, ותאמר לו, הלא תכסוף עתה לידיעת אלו השמים כמה מספרם ואיך תמונתם ומה יש בהם? ומה הם המלאכים? ואיך נברא העולם כלו ומה תכליתו לפי סדורו קצתו עם קצתו? ומה היא הנפש ואיך התחדשה בגוף? ואם נפש האדם תפרד? ואם תפרד איך תפרד? ובמה זה ואל מה זה? ומה שידמה לאלו החקירות – הוא יאמר לך כן בלא ספק, ויכסוף לידיעת אלה הדברים כפי אמיתתם כוסף טבעי; אלא שהוא ירצה להניח הכוסף הזה ולהגיע לידיעת כל זה בדיבור אחד או שני דיבורים שתאמרם לו לבד. אלא שאתה אילו הטרחתו שיבטל עסקיו שבוע מן הזמן עד שיבין כל זה לא יעשה; אבל יספיק לו בדמיונים מכזבים תנוח דעתו עליהם, וימאס שיאמר לו שיש שם דבר צריך אל הקדמות רבות ואורך זמן בדרישה.

ואתה יודע כי אלו הענינים נקשרים קצתם בקצתם. והוא – שאין במציאה זולתי האלוה ית׳ ומעשיו כולם – והם כל מה שכללה אותו המציאה בלעדיו – ואין דרך להשיגו אלא ממעשיו והם המורים על מציאותו, ועל מה שצריך שיאמין בו – רצוני לומר: מה שיחויב לו או ישולל ממנו ית׳. יתחיב, אם כן, בהכרח לבחון הנמצאות כולם כפי מה שהם עד שנקח מכל מין ומין הקדמות אמתיות צודקות יועילונו בבקשתנו האלהיות. וכמה הקדמות ילקחו מטבע המנין ומסגולות צורות התשבורת יורו לנו על ענינים נרחיקם ממנו ית׳. ותורנו הרחקתם על הרבה ענינים. אמנם עניני התכונה הגלגלית והחכמה הטבעית איני רואה שתספק בהיותם דברים הכרחיים בהשיג ערך העולם להנהגת האלוה איך היא לפי האמת, לא כפי הדמיונות. ויש ענינים רבים עיוניים – ואף על פי שלא ילקחו מהם הקדמות לזאת החכמה – אלא שהם ירגילו השכל ויקנוהו קנין עשות המופת וידיעת האמת בענינים העצמיים לו (ויסירו השבושים הנמצאים ברוב דעות המעיינים מהסתפקות הענינים המקריים בעצמיים ומה שיתחדש בעבור זה מהפסד הדעות) מחובר אל ציור הענינים ההם כפי מה שהם גם כן – ואם לא יהיו שרש לחכמה האלהית ואינם נמלטים מתועלות אחרות בענינים מקרבים לחכמה ההיא. אי אפשר אם כן בהכרח, למי שירצה השלמות האנושי, מבלתי התלמד תחלה במלאכת ההיגיון ואחר כן בלימודיות לפי הסדר, ואחר כן בטבעיות, ואחר כן באלהיות.

וכבר מצאנו רבים ילאה שכלם בקצת אלו החכמות; וגם אם לא יקצר שכלם אפשר שיפסיק בהם המות והם בקצת ההצעות. ואילו לא ניתן לנו דעת על צד הקבלה בשום פנים, ולא הישירונו אל דבר במשל אלא שנחויב בציור השלם בגדרים העצמיים, ובהאמין במה שירצה להאמין בו במופת (וזה אי אפשר אלא אחר ההצעות הארוכות) היה מביא זה למות רוב האנשים והם לא ידעו היש אלוה לעולם או אין אלוה כל שכן שיחויב לו דין או ירוחק ממנו חסרון; ולא היה ניצל מזה המות אלא ׳אחד מעיר ושנים ממשפחה׳.

אמנם האחדים – והם ׳השרידים אשר יי קורא׳ – לא יתכן להם השלמות אשר הוא התכלית אלא אחר ההצעות. וכבר באר שלמה כי הצורך להצעות הכרחי, ושאי אפשר להגיע אל החכמה האמיתית אלא אחר ההרגל – אמר ״אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל – וחילים יגבר? ויתרון הכשיר חכמה״ ואמר: ״שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך״.

ויש הנה הכרח אחר ללמוד ולדעת ההצעות וזה – כי האדם יתחדשו לו ספקות רבות בעת הדרישה במהרה ויבין גם כן הקושיות במהרה – רצוני לומר: סתירת מאמר מן המאמרים, כי זה כדמות סתירת הבנין–; אמנם קיום המאמרים והתר הספקות לא יתכן אלא בהקדמות רבות ילקחו מן ההצעות ההם. ויהיה המעין מבלתי הצעה – כמי שילך על רגליו להגיע למקום ונפל בדרכו בבור עמוק שאין תחבולה לו לצאת ממנו עד שימות; ואילו חסר ההליכה ועמד במקומו היה יותר ראוי לו.

וכבר היטיב שלמה ב׳משלי׳ בתאר עניני העצלים ועצלותם – והכל משל לעצלה מבקשת החכמה. ואמר בכוסף הכוסף לדעת התכליות ולא ישתדל להבין ההצעות המגיעות לתכליות ההם, אבל יתאוה לבד – אמר ״תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות – כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשוך״ – יאמר כי הסבה בהיות תשוקתו ממיתה אותו שהוא לא ישתדל במה שיניח התשוקה ההיא, אבל ירבה תאותו לא זולת זה ויקוה למה שאין כלי אצלו להגיע אליו; ואילו הניח התשוקה ההיא היה יותר טוב לו. והתבונן סוף המשל איך באר על תחילתו באמרו: ׳וצדיק יתן ולא יחשך׳ – ואין ׳צדיק׳ כנגד ׳עצל׳ אלא כפי מה שבארנוהו שהוא אומר שהצדיק בבני אדם הוא אשר יתן לכל דבר חוקו – כלומר: זמנו כולו לדרישה ולא ימנע מזמנו דבר לזולת זה – כאילו אמר: ׳וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשוך מהם׳ – דומה לאמרו: ״אל תתן לנשים חילך״.

ורוב החכמים – רצוני לומר: המפורסמים בחכמה – נגועים בזה החלי – רצוני לומר: בקשת התכליות והדיבור בהם מבלתי עיון בהצעותיהם; ומהם מי שיגיע בו הסכלות או בקשת השררה שיגנה ההצעות ההם אשר הוא מקצר להשיגם או מתרשל לבקשם וישתדל להראות שהם מזיקות או בלתי מועילות; והאמת עם ההסתכלות מבואר.

והסבה הרביעית – ההכנות הטבעיות. וזה – שכבר התבאר במופת כי מעלות המדות הם הצעות למעלות הדבריות ואי אפשר היות דבריות אמתיות – רצוני לומר: מושכלות שלמות – אלא לאיש מלומד המדות בעל נחת וישוב. ויש אנשים רבים שיש להם מתחלת הבריאה תכונה מזגית, אי אפשר עמה שלמות בשום פנים כמי שלבו חם מאוד מאוד בטבעו שהוא אינו ניצל מן הכעס, ואפילו הרגיל עצמו הרגל גדול; וכמי שמזג הביצים ממנו חם ולח והם חזקות הבנין וכיסי הזרע מרבים להוליד הזרע כי זה רחוק שיהיה ירא חטא ואפילו הרגיל עצמו בתכלית ההרגל; כן תמצא מבני אדם אנשים בעלי קלות והמיה ותנועותיהם נבהלות מאד בלתי מסודרות יורו על הפסד הרכבה ורוע מזג אי אפשר שיפורש – ואלו לא יראה להם שלמות לעולם וההשתדלות עמם בזה הענין – שטות גמורה מן המשתדל. כי זאת החכמה כמו שידעת אינה חכמת רפואות ולא חכמת תשבורת ואין כל אחד מוכן לה מן הפנים אשר אמרנו. ואי אפשר מבלתי הקדמת הצעת המדות הטובות, עד שישוב האדם בתכלית היושר והשלמות ״כי תועבת יי – נלוז ואת ישרים סודו״. ולזה רחקו למדה לבחורים; וגם אי אפשר להם לקבלה לרתיחת טבעיהם וטרדת דעותיהם בשלהבת הגדול והצמיחה; עד שתעדר השלהבת ההיא המערבבת ויהיה להם הנחת והישוב ויכנעו לבותם ויענוו מצד המזג ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה והיא – השגתו ית׳ – רצוני לומר: החכמה האלהית המכונה ב׳מעשה מרכבה׳ – אמר ״קרוב יי לנשברי לב״ ואמר: ״מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו׳״.

ולזה אמרו בתלמוד על אמרם ״מוסרים לו ראשי פרקים״ אמרו: ״אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו״ – והכונה בזה: הענוה וההכנעה ויראת חטא רבה מחובר אל החכמה.

ושם נאמר: ״אין מוסרין סתרי תורה אלא... ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש״ ואלו – דברים אי אפשר בהם מבלתי הכנה טבעית. הלא תדע כי יש מבני אדם מי שהוא חלוש העצה מאוד אף על פי שהוא המבין שבאנשים; ומהם – מי שיש לו עצה נכונה וטוב הנהגה בדברים הצריכים לסדור בני אדם ולרעותם – והוא הנקרא ׳יועץ׳ – אלא שהוא לא יבין מושכל אף על פי שהוא קרוב למושכלים הראשונים, אבל הוא סכל מאד אין תחבולה עמו ״למה זה מחיר ביד כסיל – לקנות חכמה ולב אין?״; ומן האנשים – מי שהוא נבון זך בטבע יכול להעלים ענינים בלשון קצר ומתוקן – והוא אשר יקרא ׳נבון לחש׳ אלא שהוא לא התעסק ולא הגיע לו חכמות; ואשר עלו בידו החכמות בפועל הוא הנקרא ׳חכם חרשים׳ – אמרו: ״כיון שמדבר נעשו הכל כחרשים״.

והתבונן איך התנו בספריהם שלמות האיש בהנהגות המדיניות, ובחכמות העיוניות עם זכות טבע והבנה, וטוב ספור הדברים, להודיע הענינים ברמיזות, ואז ׳מוסרין לו סתרי תורה׳.

ושם נאמר: ״אמר ליה ר׳ יוחנן לר׳ אלעזר תא ואגמרך מעשה מרכבה; אמר ליה אכתי לא קשאי״ – רוצה לומר לא זקנתי, ועד עכשיו אני מוצא רתיחת טבע והמית הנערות. ראה איך התנו השנים עוד – מחובר אל המעלות הטובות ההם – ואיך אפשר עם זה להכניס באלו הענינים המון העם ׳טף ונשים׳?

והסבה החמישית – העסק בצרכי הגופות אשר הם השלמות הראשון – ובלבד אם יחובר אליהם העסק באשה ובבנים – כל שכן אם יחובר לזה בקשת מותרי המחיה – שהם טבע חזק כפי המדות והמנהגים הרעים – שאפילו האדם השלם כמו שזכרנו, כשירבו עסקיו באלו הדברים הצריכים (וכל שכן שאינם צריכים) ותגדל תשוקתו אליהם, יחלשו תשוקותיו העיוניות וישתקעו, ויהיה בקשו אליהם בהפסק ורפיון ומיעוט השגחה ולא ישיג מה שבכחו להשיג או ישיג השגה מבולבלת מעורבת מן ההשגה והקיצור.

ולפי אלו הסבות היו אלו הענינים נאותים מאד ביחידי סגולה לא בהמון; ולזה יעלמו מן המתחיל, וימנע מהתעסק בהם, כמו שימנע הנער הקטן מלקיחת המזונות העבים ומנשוא המשקלים.