I:36 · Anger & Idolatry · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

סאבין לך ענד כלאמי פי אלצפאת עלי אי ג'הה קיל אן אללה ירצ'יה אלאמר אלכד'א או יסכ'טה ויגצ'בה אלד'י בד'לך אלמעני יקאל פי אשכ'אץ מן אלנאס אן אללה רצ'י ענהם או גצ'ב עליהם או סכ'ט וליס הד'א אלמעני הו גרץ' הד'א אלפצל בל גרצ'ה מא אקול פיה.

אעלם אנך אד'א תאמלת ג'מיע אלתורה וג'מיע כתב אלאנביא לא תג'ד לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא פי עבודה זרה כ'אצה ולא תג'ד יסמי אויב י״י או צר או שונא אלא עובד עבודה זרה כ'אצה קאל ועבדתם אלהים אחרים וכו' וחרה אף י״י בכם פן יחרה אף י״י להכעיסו במעשה ידיכם הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם וכו' כי אל קנא וכו' מדוע הכעיסוני בפסיליהם מכעס בניו ובנותיו כי אש קדחה באפי נוקם הוא לצריו ומשלם הוא לאויביו ומשלם לשנאיו עד הורישו את אויביו אשר שנא י״י אלהיך כי כל תועבת י״י אשר שנא והד'א אכת'ר מן אן יחצי. לכנה אד'א אסתקפיתה פי ג'מיע אלכתב וג'דתה.

ואנמא ג'את אלכתב אלנבויה בהד'א אלתאכיד אלעט'ים לכון הד'א ראיא באטלא תעלק בה תעאלי אעני עבאדהֵ עבודה זרה וליס עדול אלד'י אעתקד אן זידא קאים פי אלוקת אלד'י כאן פיה קאעדא ען אלחק כעדול מן אעתקד אן אלנאר תחת אלהוא או אלמא תחת אלארץ' או אן אלארץ' בסיטה ונחו ד'לך. ומא עדול הד'א אלת'אני ען אלחק כעדול מן אעתקד אן אלשמס מן אלנאר או אן אלפלך נצף כרה ונחו ד'לך. ולא עדול הד'א אלת'אלת' ען אלחק כעדול מן אעתקד אן אלמלאיכה יאכלון וישרבון ונחו ד'לך. ולא עדול הד'א אלראבע ען אלחק כעדול מן אעתקד וג'וב עבאדהֵ שי גיר אללה. פאנה כלמא כאן אלג'הל ואלכפר מתעלקא באמר עט'ים אעני במן לה מרתבה מתמכנה פי אלוג'וד כאן אעט'ם מן תעלקה במן לה מרתבה דון ד'לך. ואעני באלכפר אעתקאד אלשי עלי כ'לאף מא הו עליה ואעני באלג'הל ג'הל מא ימכן מערפתה. פליס ג'הל מן ג'הל מסאחהֵ מכ'רוט אלאסטואנה או ג'הל כריהֵ אלשמס כג'הל מן ג'הל הל אלאלאה מוג'וד או ליס ללעאלם אלאה. ולא כפר מן ט'ן אן מכ'רוט אלאסטואנה נצפהא או אן אלשמס דאירה ככפר מן ט'ן אן אלאלאה אכת'ר מן ואחד.

ואנת תעלם אן כל מן עבד עבודה זרה פלם יעבדהא עלי אן לא אלאה סואהא ולא תכ'יל אנסאן יומא קט מן אלמאצ'ין ולא יתכ'יל מן אלאתין אן אלצורה אלתי יעמלהא מן אלמסבוכאת או מן אלחג'ארה ואלכ'שב תלך אלצורה כ'לקת אלסמאואת ואלארץ' והי תדברהא בל אנמא עבדת עלי ג'ההֵ אנהא מת'אל לשי הו ואסטה ביננא ובין אללה כמא בין וקאל מי לא יראך מלך הגוים וכו' וקאל ובכל מקום מקטר מגש לשמי וכו' ישיר עלי אלסבב אלאול ענדהם וקד בינא ד'לך פי תאליפנא אלכביר והד'א ממא לא ינאזע פיה אחד מן אהל שריעתנא.

לכנהם מע כון אולאיך אלכאפרין מעתקדין וג'וד אלאלאה אד' ותעלק כפרהם בחק הו לה תעאלי פקט אעני אלעבאדה ואלתעט'ים כמא קאל ועבדתם את י״י וכו' כי ית'בת וג'ודה פי אעתקאד אלג'מהור וט'נוא הד'א אלחק למן סואה פכאן ד'לך דאעיא לעדם וג'ודה תעאלי מן אעתקאד אלג'מהור אד' לא ידרך אלג'מהור אלא אפעאל אלעבאדאת לא מעאניהא ולא חקיקהֵ אלמעבוד בהא פכאן ד'לך מוג'בא לאסתחקאקהם אלהלאך כמא ג'א אלנץ לא תחיה כל נשמה ובין אלעלה והי אזאלהֵ הד'א אלראי אלבאטל לאן לא יפסד בה אלגיר כמא קאל למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות וכו' וסמאהם אויבים ושונאים וצרים וקאל אן פאעל ד'לך מקנא ומכעיס ומעלה חמה

פכיף יכון חאל מן תעלק כפרה בד'אתה תעאלי ואעתקאדה עלי כ'לאף מא הו עליה אעני לא יעתקד וג'ודה או יעתקדה את'נין או יעתקדה ג'סמא או יעתקדה ד'א אנפעאלאת או ינסב לה אי נקץ כאן פאן הד'א בלא שך אשד מן עובד עבודה זרה עלי אנהא ואסטה או מטיבה או מרעה בזעמה.

פאעלם יא הד'א אנך מתי אעתקדת תג'סימא או חאלה מן חאלאת אלג'סם פאנך מקנא ומכעיס וקודח אש חמה ושונא ואויב וצר אשד מן עובד עבודה זרה בכת'יר. ואן כ'טר בבאלך אן מעתקד אלתג'סים מעד'ור לכונה רבי עליה או לג'הלה וקצור אדראכה פכד'לך ינבגי לך אן תעתקד פי עובד עבודה זרה לאנה מא יעבד אלא לג'הל או לתרביה מנהג אבותיהם בידיהם. ואן קלת אן ט'אהר אלנץ ילקיהם פי הד'ה אלשבהה כד'לך פלתעלם אן עובד עבודה זרה אנמא דעאה לעבאדתהא כ'יאלאת ותצוראת נאקצה. פלא עד'ר למן לא יקלד אלמחקקין אלנאט'רין אן כאן מקצרא ען אלנט'ר פאני לא אכפר מן לא יברהן עלי נפי אלג'סמאניה בל אכפר מן לא יתעקד נפיהא ולא סימא בוג'וד שרח אנקלוס ושרח יונתן בן עזיאל עליהמא אלסלאם אלד'ין יבעדאן ען אלתג'סים כל אלאבעאד. והד'א כאן גרץ' אלפצל:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

הנה אבאר לך בדברי בתארים, על אי זה צד יאמר כי האלוה ירצה לו הדבר הפלוני או יכעיסהו ויקציפהו – אשר בענין ההוא יאמר באישים מבני אדם, כי האלוה רצה אותם, או כעס עליהם או קצף. ואין זה הענין כונת זה הפרק, אבל כונתו – מה שאומר בו.

דע – שאתה כשתסתכל בכל ה׳תורה׳ ובכל ספרי הנביאים לא תמצא ׳לשון חרון אף׳ ולא ׳לשון כעס׳ ולא ׳לשון קנאה׳ אלא ב׳עבודה זרה׳ לבד; ולא תמצא שיקרא ׳אויב יי׳ או ׳צר׳ או ׳שונא׳ אלא ׳עובד עבודה זרה׳ לבד. אמר ״ועבדתם אלהים אחרים וכו׳ וחרה אף יי בכם״, ״פן יחרה אף יי׳׳, ״להכעיסו במעשה ידיכם״, ״הם קנאוני בלא אל כיעסוני בהבליהם וכו׳״, ״כי אל קנא וכו׳״, ״מדוע הכעיסוני בפסיליהם״, ״מכעס בניו ובנותיו״, ״כי אש קדחה באפי״, ״נוקם יי לצריו ונוטר הוא לאויביו״, ״ומשלם לשונאיו״, ״עד הורישו את אויביו״, ״אשר שנא יי אלהיך״, ״כי כל תועבת יי אשר שנא״ – וזה הרבה משיסופר, אלא כאשר תעבור על כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים – תמצאהו.

ואמנם עשו ספרי הנבואה זה החזוק הגדול להיות זה דעת בטל נתלה בו ית׳ – כלומר: עבודת ׳עבודה זרה׳. כי מי שיאמין שראובן עומד בעת אשר היה בו יושב – אין נטיתו מן האמת כנטית מי שיאמין שהאש תחת האויר או שהמים תחת הארץ או שהארץ שטוחה וכיוצא בזה. ואין נטית זה השני מן האמת כנטית מי שיאמין שהשמש מן האש או שהגלגל חצי כדור וכיוצא בו. ואין נטית זה השלישי מן האמת כנטית מי שהאמין שהמלאכים יאכלו וישתו וכיוצא בזה. ואין נטית זה הרביעי מן האמת כנטית מי שהאמין חיוב עבודת דבר זולת האלוה. שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה נתלית בענין גדול – רצוני לומר: במי שיש לו מדרגה חזקה במציאה – היא יותר גדולה מהתלותה במי שיש לו מדרגה למטה ממנו. ורצוני לומר: בכפירה האמנת הדבר בחלוף מה שהוא; ורצוני לומר: בסכלות סכלות מה שאפשר ידיעתו – אין סכלות מי שסכל מדת מחודד האצטונה או סכל כדוריות השמש – כסכלות מי שסכל אם האלוה נמצא או אין לעולם אלוה; ולא כפירת מי שחשב מחודד האצטונה – חציה או שהשמש – עגולה – ככפירת מי שחשב שהאלוה יותר מאחד.

ואתה יודע שכל מי שעובד ׳עבודה זרה׳ לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דמה מעולם כלל אדם מן העובדים, ולא ידמה מן הבאים שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים שהצורה ההיא היא אשר בראה השמים והארץ והיא תנהיגם; אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין האלוה ית׳ כמו שבאר ואמר: ״מי לא יראך מלך הגוים וכו׳״ ואמר: ״ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכו׳״ – רומז אל הסבה הראשונה אצלם. וכבר בארנו זה בחבורנו הגדול; וזה ממה שלא יחלוק בו אחד מבעלי תורתנו.

אלא שהכופרים ההם (עם היותם מאמינים מציאות האלוה) אחר שנתלית כפירתם בחוק שהוא לו ית׳ לבד – רצוני לומר: העבודה וההגדלה – כמו שאמר ״ועבדתם את יי וכו׳״ בעבור שתתקים מציאותו באמונת ההמון וחשבו החוק ההוא לזולתו ויהיה זה מביא להעדר מציאותו ית׳ מהאמנת ההמון – כי לא ישיג ההמון אלא מעשה העבודות, לא עניניהם ולא אמיתת הנעבד בהם – חיבם הדבר ההוא המות, כמו שאמר הפסוק ״לא תחיה כל נשמה״ ובאר העילה והיא – הסרת הדעת הזה הבטל שלא יפסד בו זולתם, כמו שאמר ״למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות וכו׳״; וקראם ׳אויבים ושונאים וצרים׳ ואמר שהעושה זה ׳מקנא ומכעיס ומעלה חמה׳.

ואיך יהיה ענין מי שנתלית כפירתו בעצמו ית׳ והאמינו בחלוף מה שהוא – רצוני לומר: שלא יאמין מציאותו או יאמינהו שנים או יאמינהו גשם או יאמינהו בעל הפעליות, או ייחס לו איזה חסרון שיהיה – כי זה בלי ספק רע מ׳עובד עבודה זרה׳ על שהיא אמצעית או ׳מיטיבה׳ או ׳מרעה׳ לפי מחשבתו.

ודע – שאתה כשתאמין הגשמה או ענין מעניני הגשם שאתה ׳מקנא ומכעיס וקודח אש חמה ושונא ואויב וצר׳ יותר קשה מ׳עובד עבודה זרה׳ במאוד. ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות – בעבור שגדל עליה או לסכלותו וקוצר השגתו – כן ראוי שתאמין ב׳עובד עבודה זרה׳ שהוא לא יעבוד אלא לסכלות או מפני שגדל על זה – ׳מנהג אבותיהם בידיהם׳. ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע ש׳עובד עבודה זרה׳ אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים. אין התנצלות, אם כן, למי שלא יקבל מן המאמתים המעינים אם יהיה מקצר מן העיון, שאני לא אחשוב לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגשמות, אבל אחשוב לכופר מי שלא יאמין הרחקתה; וכל שכן במצוא פרוש אונקלוס ופרוש יונתן בן עוזיאל עליהם השלום ירחקו מן ההגשמה כל מה שאפשר. – וזאת היתה כונת זה הפרק.

Working English

I shall explain to you, when I speak of the attributes, in what respect it is said that such-and-such a matter pleases God or angers Him and provokes His wrath — the sense in which it is said of certain individuals among people that God was pleased with them, or was angry with them, or wrathful. But this sense is not the aim of this chapter; rather its aim is what I now say in it.

Know that if you reflect upon the whole Torah and all the books of the prophets, you will not find the expression 'fierceness of anger,' nor the expression 'wrath,' nor the expression 'jealousy,' save with respect to idolatry alone; and you will not find God called 'enemy' or 'adversary' or 'hater,' save of a worshipper of idolatry in particular. He said, 'and ye serve other gods' etc., 'and the anger of the Lord be kindled against you' (Deut 11:16–17); 'that ye provoke me not to anger with the work of your hands' (Jer 25:6); 'they have moved me to jealousy with that which is not God; they have provoked me to anger with their vanities' etc. (Deut 32:21); 'for the Lord thy God is a jealous God' etc. (Deut 6:15); 'why have they provoked me to anger with their graven images?' (Jer 8:19); 'through the provoking of his sons and of his daughters' (Deut 32:19); 'for a fire is kindled in mine anger' (Deut 32:22); 'the Lord is vengeful unto his adversaries, and repayeth them that hate him' (Nah 1:2; Deut 7:10); 'until he have driven out his enemies' (Num 32:21); 'for every abomination to the Lord, which he hateth' (Deut 12:31). And this is more than can be counted; but if you survey it through all the books, you will find it.

The prophetic books came with this great emphasis only because this is a false opinion connected with Him, exalted be He — I mean the worship of idolatry. And the deviation of one who believed that Zayd is standing at the moment when he was sitting is not like the deviation of one who believed that fire is beneath the air, or water beneath the earth, or that the earth is flat, and the like. Nor is the deviation of this second from the truth like the deviation of one who believed that the sun is of fire, or that the sphere is a half-globe, and the like. Nor is the deviation of this third from the truth like the deviation of one who believed that the angels eat and drink, and the like. Nor is the deviation of this fourth from the truth like the deviation of one who believed in the obligation of worshipping something other than God. For the more the ignorance and the unbelief is connected with a great matter — I mean with one who has an established rank in existence — the greater it is than its connection with one who has a rank below that. By 'unbelief' I mean believing a thing contrary to what it is; and by 'ignorance' I mean ignorance of what it is possible to know. So the ignorance of one ignorant of the measurement of the cone, or ignorant of the sphericity of the sun, is not like the ignorance of one ignorant whether the Deity exists or whether the world has a God. And the unbelief of one who supposes that the cone is its half, or that the sun is a circle, is not like the unbelief of one who supposes that the Deity is more than one.

And you know that everyone who worshipped idolatry did not worship it on the supposition that there is no god besides it; and no man, on any day of the past, ever imagined — nor will any of those to come imagine — that the image he makes of cast metal or of stones and wood, that that image created the heavens and the earth and governs them; rather it was worshipped only on the footing that it is a likeness of a thing that is an intermediary between us and God, as he made clear in saying, 'who would not fear thee, O King of the nations?' etc. (Jer 10:7), and said, 'and in every place incense is offered unto my name' etc. (Mal 1:11) — pointing to the first cause according to them. We have already explained that in our large composition; and this is among the things in which none of the people of our Law disputes.

Yet, although those unbelievers believed in the existence of the Deity — and their unbelief was connected only with a right that belongs to Him, exalted be He, I mean worship and exaltation, as He said, 'and ye shall serve the Lord' etc. — since His existence is established in the belief of the multitude, but they supposed this right to belong to another than Him, that became a cause for the nonexistence of God, exalted be He, in the belief of the multitude; for the multitude apprehends only the acts of the modes of worship, not their meanings nor the reality of the one worshipped thereby. So that became a thing requiring that they deserve destruction, as the text came, 'thou shalt save alive nothing that breatheth' (Deut 20:16), and made clear the reason — which is the removal of this false opinion, that another not be corrupted by it — as He said, 'that they teach you not to do' etc. (Deut 20:18); and He called them 'enemies' and 'haters' and 'adversaries,' and said that the doer of that 'moves to jealousy,' 'provokes to anger,' and 'kindles wrath.'

How then will be the state of one whose unbelief is connected with His very essence, exalted be He, and his believing it contrary to what it is — I mean, he does not believe His existence, or believes Him two, or believes Him a body, or believes Him possessed of affections, or ascribes to Him any deficiency whatever? For this, without doubt, is graver than a worshipper of idolatry who worships it as an intermediary, or as doing good or doing harm according to his fancy.

So know, O you, that when you believe a corporeality, or a state of the states of a body, you are one who 'moves to jealousy,' 'provokes to anger,' 'kindles the fire of wrath,' a 'hater,' an 'enemy,' and an 'adversary' — far graver than a worshipper of idolatry. And if it occurs to your mind that the believer in corporeality is excused because he was reared upon it, or for his ignorance and the deficiency of his apprehension, then so ought you to believe of the worshipper of idolatry: for he worships only out of ignorance or out of upbringing — 'the custom of their fathers in their hands.' And if you say that the external sense of the text casts them into this perplexity — so likewise: the worshipper of idolatry was called to worship it only by imaginings and deficient conceptions. So there is no excuse for one who does not follow the verifying inquirers, if he falls short of speculation; for I do not pronounce an unbeliever one who does not demonstrate the denial of corporeality, but I do pronounce an unbeliever one who does not believe its denial — and all the more so given the existence of the Targum of Onkelos and the Targum of Jonathan ben Uzziel, peace be upon them, who remove corporeality to the utmost. And this has been the aim of the chapter.