The original beside the translation.

קד ד'כרנא פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה אן פרקא עט'ימא בין אלארשאד לוג'וד אלשי ובין תחקיק מאהיתה וג'והרה וד'לך אן אלארשאד לוג'וד אלשי יכון ולו באעראצ'ה ולו באפעאלה ולו בנסב בעידה ג'דא ענה בינה ובין גירה.

מת'אל ד'לך אנך לו ארדת אן תערף סלטאן אקלים מא לאחד אהל בלאדה אלד'י לא יערפה פקד יכון תעריפך לה ותנביהך עלי וג'ודה בטרק כת'ירה מנהא אן תקול הו אלשכ'ץ אלטויל אלאביץ' אללון אלאשיב פקד ערפתה באעראצ'ה. וקד תקול הו אלד'י תרי חולה ג'מאעה כבירה מן אלנאס רכאב ומשאה וסיוף מסלולה חולה וראיאת מרפועה עלי ראסה ואבואק תצ'רב אמאמה או הו אלד'י יסכן אלקצר אלד'י פי אלבלד אלפלאני מן הד'א אלאקלים או הו אלד'י אמר בבניאן הד'א אלסור או בעמל הד'א אלג'סר ונחו ד'לך מן אפעאלה ונסבה לגירה. וקד תדל עלי וג'ודה בחאלאת הי אכ'פי מן הד'ה מת'ל אן יסאלך סאיל הל להד'ה אלבלאד סלטאן פתקול לה נעם בלא שך ומא אלדליל עלי ד'לך תקול לה כון הד'א אלצירפי כמא תראה רג'לא צ'עיפא צגיר אלג'סם אמאמה הד'ה אלג'מלה אלכבירה מן אלדנאניר והד'א אלשכ'ץ אלאכ'ר אלעט'ים אלג'ת'ה אלקוי אלפקיר ואקף אמאמה יסאלה אן יתצדק אליה בכ'רובה ולם יפעל בל אנתהרה ודפעה ען נפסה באלקול ולולא כ'וף אלסלטאן לבאדר בקתלה או בדפעה ואכ'ד' מא בידה מן אלמאל פהד'א דליל עלי כון הד'ה אלמדינה ד'את מלך. פתכון קד דללת עלי וג'ודה באנתט'אם אחואל אלמדינה אלד'י סבבה כ'וף אלסלטאן ותוקע עד'אבה. וליס פי שי מן כל מא מת'לנא בה מא ידל עלי ד'את אלסלטאן וחקיקהֵ ג'והרה מן חית' הו סלטאן.

כד'לך אעתרי פי תעריף אללה עז וג'ל ללג'מהור פי ג'מיע כתב אלאנביא ופי אלתורה איצ'א למא דעת אלצ'רורה לארשאדהם אג'מעין לוג'ודה תעאלי ואן לה אלכמאלאת כלהא אעני אנה ליס מוג'ודא פקט כמא אלארץ' מוג'ודה ואלסמא מוג'ודה בל מוג'ודא חיא עאלמא קאדרא פאעלא וסאיר מא ינבגי אן יעתקד פי וג'ודה וסיבין ד'לך פארשדת אלאד'האן לאנה מוג'וד בתכ'יל אלג'סמאניה ולאנה חי בתכ'יל אלחרכה אד' לא ירי אלג'מהור שיא מתמכן אלוג'וד צחיחא לא ריב פיה אלא אלג'סם וכל מא ליס בג'סם לכנה פי ג'סם פהו מוג'וד לכנה אנקץ וג'וד מן אלג'סם לאפתקארה פי וג'ודה אלי ג'סם אמא מא ליס בג'סם ולא פי ג'סם פליס הו שיא מוג'ודא בוג'ה פי באדי תצור אלאנסאן ובכ'אצה ענד אלתכ'יל. וכד'לך לא יתצור אלג'מהור מן מעני אלחיאה גיר אלחרכה ומא ליס במתחרך חרכה אראדיה מכאניה פליס הו חיא ואן כאנת אלחרכה ליסת מן ג'והר אלחי בל ערצ'א לאזמא לה

וכד'לך אלאדראך אלמתעארף ענדנא הו באלחואס אעני אלסמע ואלבצר. וכד'לך לא נעלם ולא נתצור אנתקאל אלמעני מן נפס שכ'ץ מנא לנפס שכ'ץ אכ'ר אלא בכלאם והו אלצות אלד'י תקטעה אלשפה ואללסאן וסאיר אלאת אלכלאם פלמא ארשדת אד'האננא איצ'א נחו כונה תעאלי מדרכא ואן תצל מעאני מנה ללאנביא ליוצלוהא אלינא וצף לנא באנה יסמע ויבצר מענאה אנה ידרך הד'ה אלאשיא אלמראיה אלמסמועה ויעלמהא. ווצף לנא באנה יתכלם מענאה אנה תצל מעאני מנה תעאלי ללאנביא והד'א הו מעני אלנבוה וסיבין ד'לך אגיא ביאן. ולמא לא נעקל מן איג'אדנא גירנא אלא באן נפעלה במבאשרה וצף אנה פאעל. וכד'לך איצ'א למא לם ידרך אלג'מהור שיא חיא אלא ד'א נפס וצף לנא איצ'א באנה ד'ו נפס ואן כאן אסם אלנפס משתרכא כמא תבין אלמעני אנה חי.

ולמא לא תדרך הד'ה אלאפעאל כלהא פינא אלא באלאת ג'סמאניה אסתעירת לה תלך אלאלאת כלהא אלתי בהא תכון אלחרכה אלמכאניה אעני אלרג'לין וכפופהא ואלאלאת אלתי יכון בהא אלסמע ואלבצר ואלשם והי אלאד'ן ואלעין ואלאנף ואלאלאת אלתי בהא יכון אלכלאם ומאדהֵ אלכלאם והי אלפם ואללסאן ואלצות ואלאלאת אלתי בהא יפעל אלפאעל מנא מא יפעלה והי אלידין ואלאנאמל ואלכף ואלד'ראע. פיכון תלכ'יץ הד'א כלה אנה תעאלי ען כל נקץ אסתעירת לה אלאלאת אלג'סמאניה לידל בהא עלי אפעאלה ואסתעירת לה תלך אלאפעאל לידל בהא עלי כמאל מא ליס הו נפס ד'לך אלפעל. מת'אל ד'לך אנה אסתעיר לה אלעין ואלאד'ן ואליד ואלפם ואללסאן לידל בהא עלי אלרויה ואלסמע ואלפעל ואלכלאם ואסתעירת לה אלרויה ואלסמע ללדלאלה עלי אלאדראך עלי אלעמום ולד'לך תג'ד אללגה אלעבראניה תסתעמל אדראך חאסה בדל אדראך חאסה אכ'רי קאל ראו דבר י״י מת'ל שמעו אד' אלמקצוד אדרכוא מעני כלאמה. וכד'לך ראה ריח בני מת'ל לו קאל הריח ריח בני אד' אלמקצוד אדראך ראיחתה. ובחסב הד'א קיל וכל העם ראים את הקולות מע כון ד'לך אלמקאם איצ'א מראה נבואה כמא הו מעלום משהור פי אלמלה. ואסתעיר לה אלפעל ואלכלאם לידל בה עלי פיץ' מא פאיץ' ענה כמא יבין.

פכל אלה ג'סמאניה תג'דהא פי ג'מיע כתב אלנבוה פהי אמא אלהֵ חרכה מכאניה ללדלאלה עלי אלחיאה או אלהֵ אחסאס ללדלאלה עלי אלאדראך או אלהֵ בטש ללדלאלה עלי אלפעל או אלהֵ כלאם ללדלאלה עלי פיץ' אלעקול עלי אלאנביא כמא יבין.

פיכון ארשאד תלך אלאסתעאראת כלהא ללתקריר ענדנא אן ת'ם מוג'וד חי פאעל לכל מא סואה מדרך לפעלה איצ'א. וסנבין אד'א אכ'ד'נא פי נפי אלצפאת כיף ירג'ע הד'א כלה למעני ואחד והו ד'אתה תעאלי פקט אד' ליס גרץ' הד'א אלפצל אלא תביין מעני הד'ה אלאלאת אלג'סמאניה אלמנסובה לה תעאלי ען כל נקץ ואנהא כלהא ללדלאלה עלי אפעאל תלך אלאלאת אלתי תלך אלאפעאל כמאל ענדנא לנדל עלי כונה כאמלא באנחא אלכמאלאת כמא נבהונא בקולהם דברה תורה כלשון בני אדם.

אמא אלאת אלחרכה אלמכאניה אלמנסובה לה תעאלי פנחו קולה הדום רגלי ואת מקום כפות רגלי. ואמא אלאת אלבטש אלמנסובה לה יד י״י באצבע אלהים מעשה אצבעותיך ותשת עלי כפך וזרוע י״י על מי נגלתה ימינך י״י. ואמא אלאת אלכלאם אלמנסובה לה פי י״י דבר ויפתח שפתיו עמך קול י״י בכח ולשונו כאש אוכלת. ואמא אלאת אלאחסאס אלמנסובה לה עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם עיני י״י משוטטות הטה י״י אזנך ושמע קדחתם באפי. ולם יסתער לה מן אלאעצ'א אלבאטנה אלא אלקלב לכונה אסמא משתרכא והו אסם אלעקל איצ'א והו מבדא חיאהֵ אלחי לאן קולה המו מעי לו המון מעיך יריד בה איצ'א אלקלב לאן מעי אסם יקאל בעמום וכ'צוץ פהו אסם אלאמעא בכ'צוץ ואסם כל עצ'ו באטן בעמום פיכון איצ'א אסם אלקלב ודליל ד'לך קולה ותורתך בתוך מעי מסאויא לקולה בתוך לבי ולד'לך קאל פי הד'א אלפסוק המו מעי המון מעיך ולשון המיה אנמא ג'א פי אלקלב מן סאיר אלאעצ'א הומה לי לבי. וכ'דלך לם יסתער לה אלכתף לכונה אלהֵ נקלאן פי אלמשהור ולאן איצ'א באשר בה אלשי אלמנקול. ונאהיך אנה לא תסתעאר לה אלאת אלאגתד'א לאן הד'ה באדיהֵ אלנקץ באול כ'אטר

וחכם אלאלאת כלהא פי אלחקיקה ואחד אלט'אהר מנהא ואלבאטן כלהא אלאת לאפעאל אלנפס אלמכ'תלפה מנהא אלאת לצ'רוריהֵ בקא אלשכ'ץ מדהֵ מא כאלאעצ'א אלבאטנה כלהא ומנהא אלאת לצ'רוריהֵ בקא אלנוע כאלאת אלתנאסל ומנהא אלאת לצלאח חאל אלשכ'ץ ותכמיל אפעאלה כאלידין ואלרג'לין ואלעינין כלהא לכמאל אלחרכה ואלעמל ואלאדראך אמא צ'רורהֵ אלחרכה ללחיואן פלקצד אלמואלף ואלהרב מן אלמכ'אלף ואמא צ'רורהֵ אלחואס פלעלם אלמכ'אלף מן אלמואלף וחאג'הֵ אלאנסאן ללאעמאל אלצנאעיה לתהייהֵ אגד'יתה ולבאסה וכנה אן ד'לך לאזם לטבעה אעני אנה מחתאג' לתהייהֵ מא יואפקה וקד תוג'ד בעץ' אלצנאיע איצ'א לבעץ' אלחיואן לחאג'תה לתלך אלצנאעה.

ומא ארי אחדא ישך אן אללה תעאלי גיר מפתקר לשי ימד וג'ודה ולא יצלח אחואלה פלא אלה לה אעני אנה ליס בג'סם ואנמא אפעאלה בד'אתה לא באלה ואלקוי בלא שך מן ג'מלהֵ אלאלאת פליס בד'י קוה אעני אן יכון פיה מעני מא גיר ד'אתה בה יפעל או יעלם או יריד לאן אלצפאת אנמא הי קוי גירת פיהא אלאסמיה לא גיר ומא הד'א גרץ' אלפצל.

וקד קאלוא ז״ל קולה ג'אמעה דאפעה לכל מא תוהמה הד'ה אלאוצאף אלג'סמאניה כלהא אלתי יד'כרהא אלאנביא והי קולה תדלך אן אלחכמים ז״ל לם יכ'טר להם אלתג'סים בבאל יומא קט ולא כאן ענדהם אמר יוהם או ילבס ולד'לך תג'דהם פי ג'מיע אלתלמוד ואלמדרשות מסתמרין עלי תלך אלט'ואהר אלנבויה לעלמהם אן הד'א שי אמן פיה אלאלתבאס ולא יכ'אף מנה גלט בוג'ה בל אלכל עלי ג'ההֵ אלתמת'יל וארשאד אלד'הן למוג'וד. פלמא אסתקר אלתמת'יל לאנה תעאלי מת'ל במלך יאמר וינהי ויעאקב ויג'אזי אהל בלאדה ולה כ'דאם ומתצרפון ינפד'ון אואמרה ופאעלון לה מא יריד פעלה אסתמרוא הם איצ'א אעני אלחכמים עלי ד'לך אלמת'ל פי כל מוצ'ע ויתכלמון בחסב מא ילזם ען הד'א אלתמת'יל מן אלכלאם ואלג'ואב ואלתרדד פי אלאמר ומא נחי הד'א אלנחו מן אפעאל אלמלוך והם פי ד'לך כלה ואטנון אמנון אן לא ילבס הד'א ולא ישכל. ותלך אלקולה אלג'אמעה אלתי אשרנא אליהא הי קולהם פי בראשית רבה גדול כחן של נביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. פקד צרחוא ובינוא אן הד'ה אלצור כלהא אלתי ידרכהא אלאנביא כלהם פי מראה הנבואה הי צור מכ'לוקה אללה כ'אלקהא והו אלצחיח לאן כל צורה מתכ'ילה פהי מכ'לוקה ומא אעג'ב קולהם גדול כחן כאנהם ע״אס אסתעט'מוא הד'א אלמעני לאן הכד'א יקולון אבדא פי אסתעט'אם קול קיל או פעל פעל פי ט'אהרה שנאעה כמא קאלוא ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה אמר ר' פלוני כמה רב גובריה דעביד ביחידאה. ורב גובריה הו גדול כחו פכאנהם יקולון מא אעט'ם מא אלתג'אוא אלנביון לפעלה פי כונהם ידלון עלי ד'אתה תעאלי באלאמור אלמכ'לוקה אלתי כ'לקהא. פאפהם הד'א ג'דא פקד צרחוא ואבאנוא ען אנפסהם בראתהם ען אעתקאד אלג'סמאניה ואן כל שכל ותכ'טיט ירי במראה הנבואה פהי אמור מכ'לוקה לכן דמו את הצורה ליוצרה כמא נצוא ז״ל. פמן שא אן יסי אלט'נה בהם בעד הד'ה אלאקאויל עלי ג'ההֵ אלשרארה ותנקיצא למן לם ישאהד ולא עלם לה חאלה פלא צ'יר עליהם ז״ל פי ד'לך:

כבר זכרנו בקצת פרקי זה המאמר, כי הבדל גדול יש בין ההישרה למציאות הדבר, ובין האמתת מהותו ועצמו. כי ההישרה למציאות הדבר תהיה אפילו במקריו, ואפילו בפעולותיו, ואפילו ביחסים רחוקים מאד ממנו בינו ובין זולתו.

והמשל בזה, שאתה אילו תרצה שתודיע מלך אקלים אחד לאדם מבני ארצו אשר לא ידעהו, יהיה הודיעך אותו והערתך על מציאותו בדרכים רבים. מהם – שתאמר לו ״הוא האיש הארוך הלבן במראהו בעל השיבה״ – כבר הודעתו במקריו. או תאמר ״הוא אשר תראה סביביו המון רבה מבני אדם רוכבים ורגלים וחרבות שלופות סביביו ונסים נשואים על ראשו וחצוצרות יתקעו לפניו״; או: ״הוא אשר ישכון בהיכל בארץ הפלונית מזה האקלים״ או: ״הוא אשר צוה בבנין זאת החומה, או בעשות זה הגשר״ – וכיוצא בזה מפעולותיו ויחסו לזולתו. ואפשר שתורה על מציאותו בענינים הם יותר נעלמים מאלו – כמו שישאלך שואל ״היש לארץ הזאת מלך?״ תאמר לו ״כן, בלא ספק״; ״ומה המופת על זה?״ תאמר לו: ״היות זה השולחני כאשר תראה איש חלוש קְטֹן הגוף, לפניו זה ההמון הרב מן הזהובים; וזה האיש האחר עצום הגוף החזק העני עומד לפניו ישאל ממנו שיעשה לו צדקה במשקל שעורה ולא יעשה, אבל יגער בו וידחהו מעליו בדבריו; ולולא פחד המלך היה ממהר בהריגתו או בדחותו ובקחת מה שבידו מן ההמון; וזאת ראיה על היות זאת המדינה בעלת מלך״ – הנה כבר הורית על מציאותו בסדור עניני המדינה, אשר סבתו – פחד המלך ויראת יסוריו. ואין בדבר מכל מה שהמשלנו בו מה שיורה על עצם המלך ואמתת עצמותו מצד היותו מלך.

כן קרה בהודעת האלוה ית׳ להמון בכל ספרי הנביאים וב׳תורה׳. כי כאשר הביא הצורך להישירם כולם למציאותו ית׳ ושיש לו הַשְּׁלֵמֻיּוֹת כולם – רצוני לומר: שאינו נמצא לבד כמו שהארץ נמצאת והשמים נמצאים, אבל נמצא חי חכם יכול פועל, ושאר מה שצריך שיאמינו במציאותו כאשר יתבאר אחר זה – הוישרו דעות בני אדם שהוא נמצא בדמיון הגשמות, ושהוא חי בדמיון התנועה. כי לא יראו ההמון דבר חזק המציאה אמת אין ספק בו כי אם הגשם; וכל מה שאינו גשם, אבל הוא בגשם, הוא נמצא אצלם, אבל הוא חסר המציאות מן הגשם, להצטרכו במציאותו אל גשם; אמנם מה שאינו גשם ולא בגשם אינו דבר נמצא בשום פנים בתחלת ציור האדם, ובלבד אצל הדמיון. וכן לא יצירו ההמון מענין החיים זולת התנועה, ומה שאינו מתנועע תנועה רצונית מקומית אינו חי, אף על פי שהתנועה אינה מעצם החי, אבל מקרה דבק בו.

וכן ההשגה הנודעת אצלנו היא בחושים – רצוני לומר: השמע והראות. וכן לא נדע ולא נציר העתק הענין מנפש איש ממנו לנפש איש אחר, אלא בדבור והוא הקול אשר יחתכוהו השפה והלשון ושאר כלי הדבור. וכאשר הֻיְשְׁרוּ דעותינו גם כן אל היותו ית׳ משיג ושיגיעו ענינים ממנו לנביאים להגיעם אלינו, תארוהו לנו שהוא ישמע ויראה – ענינו: שהוא משיג אלו הדברים הנראים והנשמעים וידעם; ותארוהו לנו שהוא מדבר – ענינו: שיגיעו ענינים ממנו ית׳ לנביאים – וזהו ענין הנבואה. והנה יתבאר זה תכלית באור. וכאשר לא נשכיל מהמציאנו זולתנו אלא בשנעשהו בנגיעה, תארוהו שהוא פועל. [וכן כאשר לא ישיגו ההמון דבר חי אלא בעל נפש תארוהו לנו גם כן שהוא בעל נפש – ואף על פי ששם הנפש משותף כמו שהתבאר – הענין שהוא חי] .

וכאשר לא יושגו אלו הפעולות כלם בנו, אלא בכלים גשמיים הושאלו לו אלו הכלים כולם אשר בהם תהיה התנועה המקומית – רצוני לומר: הרגלים וכפותם; והכלים אשר יהיה בהם השמע והראות והריח והם – האוזן והעין והאף; והכלים אשר בהם יהיה הדבור וחומר הדבור והם – הפה והלשון והקול; והכלים אשר בהם יעשה העושה ממנו מה שיעשהו והם – הידים והאצבעות והכף והזרוע. ובאור זה כולו שהוא – יתעלה מכל חסרון – הושאלו לו הכלים הגשמיים להורות בהם על פעולותיו, והושאלו לו הפעולות ההם להורות בהם על שלמות אחד, אינו עצם הפעולה ההיא. והמשל בו: שהנה הושאלו לו העין והאזן והיד והפה והלשון – להורות בהם על הראות והשמע והפעולה והדבור, והושאלו לו הראות והשמע – לראיה על ההשגה בכלל. ולזה תמצא לשון העברים יעשה השגת חוש אחד במקום השגת חוש אחר – אמר ״ראו דבר יי״ כמו ׳שמעו׳ כי המכוון – השיגו ענין דברו. וכן: ״ראה ריח בני״ כאילו אמר: ׳הרח ריח בני׳ כי המכוון – השגת ריחו. ולפי זה נאמר: ״וכל העם רואים את הקולות״ עם היות המעמד ההוא גם כן ׳מראה נבואה׳ כמו שהוא ידוע ומפורסם באומה. והושאלו לו ית׳ הפעולה והדבור – להורות על שפע השופע מאתו כמו שיתבאר.

הנה כל כלי גשמי שתמצאהו בכל ספרי הנבואה, הוא אם כלי תנועה מקומית להורות על החיים, או כלי הרגשה להורות על ההשגה, או כלי המשוש להורות על הפעולה, או כלי הדבור להורות על השפעת השכלים על הנביאים, כמו שיתבאר.

הנה תהיה הישרת ההשאלות ההם כולם – לישב לנו שיש נמצא חי פועל לכל מה שזולתו משיג לפעלו גם כן. והנה נבאר כשנתחיל בהרחקת התארים, איך ישוב זה כולו לענין אחד והוא עצמו ית׳ לבד; כי אין כונת זה הפרק אלא לבאר ענין אלו הכלים הגשמיים המיוחסים לו – יתעלה מכל חסרון – ושהם כולם – להורות על פעולות הכלים ההם אשר הפעולות ההם – שלמות אצלנו בעבור שנורה על היותו שלם בכל מיני השלמות כמו שהעירונו באמרם ׳דברה תורה כלשון בני אדם׳.

אמנם כלי התנועה המקומית המיוחדים לו ית׳ – כאמרו: ״הדום רגלי״, ״ואת מקום כפות רגלי״. ואמנם כלי המישוש המיוחסים לו – ״יד יי״, ״באצבע אלהים״, ״מעשה אצבעותיך״, ״ותשת עלי כפכה״, ״וזרוע יי על מי נגלתה״, ״ימינך יי״. ואמנם כלי הדיבור המיוחסים לו – ״פי יי דבר״, ״ויפתח שפתיו עמך״, ״קול יי בכח״, ״ולשונו כאש אוכלת״. ואמנם כלי ההרגשה המיוחסים לו – ״עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם״, ״עיני יי משוטטות״, ״הטה יי אזנך ושמע״, ״קדחתם באפי״. ולא הושאלו לו מן האברים הפנימיים כי אם הלב, להיותו שם משותף. והוא שם השכל גם כן והוא התחלת חיי החי; כי אמרו: ״המו מעי לו״, ״המון מעיך״ רוצה בו גם כן הלב, כי ׳מעי׳ – שם יאמר בכלל ובפרט הוא שם הדקים בפרט ושם כל אבר פנימי בכלל – ויהיה גם כן שם הלב; והראיה עליו – אמרו: ״ותורתך בתוך מעי״ – דומה לאמרו: ׳בתוך לבי׳; ולזה אמר בזה ה׳פסוק׳ ׳המו מעי׳ ׳המון מעיך׳ – ו׳לשון המיה׳ אמנם בא בלב משאר האברים ״הומה לי לבי״. וכן לא הושאל לו הכתף להיותו כלי העתקה במפורסם ושהוא גם כן יגע בו הדבר הנעתק. וכל שכן שלא יושאלו לו כלי המזון כי אלו – גלויי החסרון בתחילת המחשבה.

ומשפט הכלים כולם באמת – אחד הנראה מהם והפנימי – כולם כלים לפעולות הנפש המתחלפות. מהם – כלים לצורך עמידת האיש זמן כאברים הפנימיים כולם; ומהם – כלים לצורך עמידת המין ככלי ההולדה; ומהם – כלים לתיקון ענין האיש ושלמות פעולותיו, כידים והרגלים והעינים – כולם לשלמות התנועה והמעשה וההשגה. אמנם צורך התנועה לבעלי החיים הוא לכוון אל הנאות ולברוח ממה שהוא כנגדו. ואמנם צורך החושים הוא להכיר מה שהוא כנגדו ומה שהוא נאות לו. וצורך האדם לפעולות המלאכותיות – להזמנת מזונו ולבושו ודירתו, מפני שהוא מחויב לטבעו, רצוני לומר: שהוא צריך להזמין מה שיאות לו; והנה ימצאו קצת המלאכות גם כן לקצת בעלי חיים לצרכו למלאכה ההיא.

ואיני רואה שום אדם יסופק לו שהאלוה ית׳ בלתי צריך לדבר יתמיד מציאותו ולא יתקן ענינו – אם כן אין כלי לו – כלומר: שהוא אינו גוף; ואמנם פעולותיו – בעצמו לא בכלי. והכוחות באין ספק מכלל הכלים; אם כן אינו בעל כח – כלומר: שיהיה בו ענין זולת עצמו בו יעשה או ידע או ירצה. כי התארים הם כחות שנו בהם השם – לא זולת זה. ואין זה כונת הפרק.

וכבר אמרו: ׳ז״ל׳ מאמר כולל דוחה לכל מה שמראים אותו התארים ההם הגשמיים כולם אשר יזכרום הנביאים. והוא מאמר יורה לך שה׳חכמים ז״ל׳ לא עלה בדעתם ההגשמה כלל, ולא היה אצלם ענין ישבש או יספק שום אדם. ולזה תמצאם בכל ה׳תלמוד והמדרשות׳ נמשכים כפי פשוטי דברי הנבואה לדעתם, כי דבר זה בטוח הוא בו מן הספק ואין פחד עליו מטעות בו בשום פנים, אבל הכל על צד ההמשל, והורות השכל לנמצא. וכאשר התודע ההמשל שהוא ית׳ המושל במלך יצוה ויזהיר ויענוש ויתן שכר טוב לאנשי ארצו, ויש לו עבדים ושמשים יודיעו מצוותיו לעשותם ועושים לו מה שירצה לעשותו, הלכו הם גם כן (כלומר: ה׳חכמים׳) על זה המשל בכל מקום, וידברו לפי מה שיתחיב מזה ההמשל מן הדבור והמענה והחזרה בענין, ומה שינהג זה המנהג מפעולות המלכים – ובזה כולו הם בטוחים שלא יספק זה ולא יבלבל. והמאמר ההוא הכולל אשר רמזנו אליו הוא אמרם ב׳בראשית רבה׳: ״גדול כחן של נביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה, שנאמר: ׳ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם׳״ – כבר בארו כי אלו הצורות כולם אשר ישיגום הנביאים כלם ב׳מראה הנבואה׳ הם צורות נבראות האלוה ית׳ בוראם; והוא – האמת כי כל צורה מדומה היא ברואה. ומה נפלא מאמרם ׳גדול כחם׳ – כאילו הראו על עצמם עליהם השלום שהענין ההוא קשה עליהם; כי כן יאמרו לעולם כשיקשה עליהם מאמר שנאמר או פועל שנפעל ויש בנראהו גנות – כמו שאמרו: ״ר׳ פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה; אמר ר׳ פלוני כמה רב גוברה דיעבד ביחידאה״ ו׳רב גוברה׳ הוא ׳גדול כחו׳ וכאלו הם אומרים מה גדול מה שהוצרכו הנביאים לעשותו, בהיותם מורים על עצמו ית׳ בענינים הנבראים אשר בראם – והבן זה מאד – כבר פרשו ובארו על עצמם הנקותם מהאמנת הגשמות, ושכל צורה ותמונה שיראו ב׳מראה הנבואה׳ הם – ענינים נבראים; אמנם ׳דימו את הצורה ליוצרה׳ כמו שאמרו: ׳ז״ל׳. – ומי שירצה לחשוב רע עליהם אחר אלו המאמרים על צד הרע, ולחסר מי שלא נראה ולא נודע ענינו – אין הזק עליהם ׳ז״ל׳ בזה.