I:49 · Angels & Sight · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

אלמלאיכה איצ'א ליס הם ד'וי אג'סאם בל הם עקול מפארקה ללמאדה ואנמא הם מפעולון ואללה כ'לקהם כמא סיבין. ופי בראשית רבה קאלוא להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לוהט המתהפכת שהם מתהפכים פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים. פקד צרחוא בהד'א אלקול באנהם ליסוא ד'וי מאדה ולא להם שכל ת'אבת ג'סמאני כ'ארג' אלד'הן בל ד'לך כלה פי מראה הנבואה ובחסב פעל אלקוה אלמתכ'ילה כמא יד'כר פי מעני חקיקהֵ אלנבוה. ואמא קולהם פעמים נשים פאן אלאנביא איצ'א קד ירון אלמלאיכה במראה הנבואה צורת נשים ישיר אלי קול זכריה ע״אס והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו'.

וקד עלמת אן אדראך אלברי ען אלמאדה אלערי ען אלג'סמאניה אצלא עסר ג'דא עלי אלאנסאן אלא בעד ארתיאץ' עט'ים ובכ'אצה למן לא יפרק בין אלמעקול ואלמתכ'יל ואכת'ר אעתמאדאתה עלי אדראך אלכ'יאל פקט ויכון כל מתכ'יל ענדה מוג'ודא או ממכן אלוג'וד ומא לא יקע פי שבכהֵ אלכ'יאל ענדה מעדום וממתנע אלוג'וד פאן האולא אלאשכ'אץ והם מעט'ם מן ינט'ר לא יתחקק להם מעני אבדא ולא יתצ'ח להם משכל.

פלעסר הד'א איצ'א אתת כתב אלאנביא באקאויל יפהם מן ט'אהרהא ג'סמאניהֵ אלמלאיכה וחרכאתהם וכונהם צורהֵ אנסאן וכונהם מאמורין מן אללה מנפד'ין אואמרה ופאעלין מא יריד באמרה כל ד'לך לארשאד אלד'הן לוג'ודהם ואנהם אחיא כאמלון כמא בינא פי חק אללה. לכנה לו וקף פיהם ענד הד'א אלתכ'יל לשאבהת חקיקתהם וד'אתהם ד'את אללה פי כ'יאל אלג'מהור אד' הכד'א איצ'א קיל פי אללה אקאויל יבדו ט'ואהרהא אנה ג'סם חי מתחרך עלי צורהֵ אנסאן פארשד אלד'הן אלי כון מרתבהֵ וג'ודהם דון מרתבהֵ אלאלאה באן כ'לט פי שכלהם שי מן שכל אלחיואן אלגיר נאטק חתי יכון אלמפהום מן וג'וד אלבארי אכמל מן וג'ודהם כמא אן אלאנסאן אכמל מן אלחיואן אלגיר נאטק. ולם יצ'ף אליהם שכל חיואן בוג'ה אלא אלאג'נחה אד' לא יתצור טיראן דון אג'נחה כמא לא יתצור משי דון רג'לין אד' הד'ה אלקוי לא יתצור וג'ודהא אלא פי הד'ה אלמוצ'ועאת צ'רורה ואכ'תירת חרכהֵ אלטיראן ללארשאד עלי כונהם אחיאא אד' הי אכמל חרכאת אלחיואן אלגיר נאטק אלמכאניה ואשרפהא ואלאנסאן יעתקדהא כמאלא עט'ימא חתי אן אלאנסאן ישתהי אן יטיר ליסהל עליה אלהרב מן כל מא יאד'יה ויקצד כל מא יואפקה בסרעה ואן בעד פנסבת להם הד'ה אלחרכה.

ואיצ'א אן אלטאיר יט'הר ת'ם יכ'פי ויקרב ת'ם יבעד פי אסרע זמאן והד'ה כלהא חאלאת ינבגי אן תעתקד פי אלמלאיכה כמא סיבין

ולא ינסב הד'א אלכמאל אלמט'נון אעני חרכהֵ אלטיראן ללה בוג'ה לכונהא חרכהֵ חיואן גיר נאטק ולא תגלט פי קולה וירכב על כרוב ויעף לאן אלכרוב הו אלד'י עף ואלקצד בד'לך אלמת'ל סרעהֵ חלול ד'לך אלאמר כמא קאל הנה י״י רוכב על עב קל ובא מצרים יעני סרעהֵ נזול הד'א אלבלא בהם.

ולא יגטלך איצ'א מא תג'דה פי יחזקאל כ'אצה פי פני שור ופני אריה ופני נשר וכף רגל עגל פאן ד'לך לה תאויל אכ'ר סתסמעה והו איצ'א אנמא וצף אלחיות וסתבין הד'ה אלאגראץ' באשאראת כאפיה פי אלתנביה.

אמא חרכהֵ אלטיראן פמוג'ודה פי אלנצוץ פי כל מוצ'ע ולא יתצור אלא בג'נאח פפרצ'ת להם אלאג'נחה ללארשאד לחאלהֵ וג'ודהם לא לתחקיק מאהיתהם.

ואעלם אן כל מתחרך חרכה סריעה ג'דא יוצף באלטיראן ללדאלאלה עלי סרעהֵ אלחרכה קאל כאשר ידאה הנשר לאן אלנסר אסרע טיראן ואנקצ'אץ' מן ג'מיע אלטאיר פלד'לך ימת'ל בה. ואעלם איצ'א אן אלג'נאחין המא אסבאב אלטיראן פלד'לך תכון אלאג'נחה אלתי תרי עלי עדד אסבאב חרכהֵ אלמתחרך ומא הד'א גרץ' אלפצל:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

המלאכים גם כן אינם בעלי גשמים, אבל הם שכלים נבדלים מהחומר; אמנם הם עשויים והאלוה בראם, כמו שיתבאר. וב׳בראשית רבה׳ אמרו: ״להט החרב המתהפכת״ – על שם ׳משרתיו אש לוהט׳; ׳המתהפכת׳ – שהם מתהפכים, פעמים אנשים – פעמים נשים פעמים רוחות – פעמים מלאכים״ – הנה כבר בארו בזה המאמר שהם אינם בעלי חומר ואין להם תמונה קיימת גשמית, חוץ לשכל, אבל הכל ב׳מראה הנבואה׳ ולפי פועל הכח המדמה כמו שיזכר בענין אמתת הנבואה. [ואמנם אמרם ׳פעמים נשים׳ – כי הנביאים גם כן כבר ראו המלאכים ׳במראה הנבואה׳ ׳צורת נשים׳ – רומז על מאמר זכריה ״והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו׳״].

וכבר ידעת, כי השגת הנקי מן החומר, הערום מן הגשמות לגמרי, כבדה מאד על האדם אלא אחר לימוד רב; ובלבד למי שלא יבדיל בין המושכל והמדומה ורוב השענו – על השגת הדמיון לבד ויהיה כל מדומה אצלו נמצא או אפשר המציאה ומה שלא יפול ברשת הדמיון – אצלו נעדר ונמנע המציאה; כי אלו האנשים – והם רוב המעינים – לא יתאמת להם ענין לעולם ולא יתבאר להם ספק.

ולכובד זה גם כן הביאו ספרי הנבואה דברים שיראה מפשוטיהם גשמות המלאכים ותנועותיהם, והיותם צורת האדם והיותם מצוים מהאלוה והם מודיעי דברו, ועושים מה שירצה במצותו – כל זה להישיר השכל אל מציאותם ושהם חיים שלמים כמו שבארנו בחוק האלוה. אלא שאם יעמוד אדם בהם על זה היתה דומה אמתתם ועצמם – עצם האלוה בדמיון ההמון שכן גם באלוה נאמרו דברים יראה פשוטם שהוא גוף חי מתנועע על צורת אדם; והוישר השכל אל היות מעלת מציאותם למטה ממעלת האלוה בערבו בצורותיהם דבר מצורת בעל החיים אשר אינו מדבר; עד שיהיה המובן ממציאות הבורא יותר שלם ממציאותם, כמו שהאדם יותר שלם מבעל החיים שאינו מדבר. ולא תחובר להם צורת בעל החיים בשום פנים אלא הכנפים; כי לא יצויר עופפות מבלתי כנפים, כמו שלא תצויר הליכה מבלתי רגלים – כי אלו הכחות לא תצויר מציאותם אלא באלו הנושאים בהכרח. ונבחרה תנועת העופפות להורות על היותם חיים מפני שהיא השלמה שבתנועות בעל החיים שאינו מדברים המקומיות והנכבדת שבהם והאדם יחשבה שלמות גמור; עד שהאדם יתאוה שיעוף כדי שיקל עליו לברוח מכל מה שיזיקהו ויכון אל מה שיאות לו במהירות – ואם רחק–; ועל כן יחסו להם זאת התנועה.

ועוד, כי העוף יראה ואחר כן יעלם, ויקרב ואחר כן ירחק בזמן מועט – ואלו כולם ענינים וצריך שתאמינם במלאכים כמו שיתבאר אחר זה.

ולא יחסו זה השלמות המדומה – רצוני לומר: תנועת העופפות – לאלוה בשום פנים להיותה תנועת בעל חיים בלתי מדבר. ולא תטעה באמרו: ״וירכב על כרוב ויעוף״ – כי ה׳כרוב׳ הוא אשר ׳עף׳; והכוונה במשל ההוא – מהירות בוא הענין ההוא כמו שנאמר: ״הנה יי רוכב על עב קל ובא מצרים״ – רצונו לומר: מהירות רדת זאת המכה בהם.

ולא יטעך גם כן מה שתמצא ביחזקאל לבד ב׳פני שור, ופני אריה, ופני נשר, וכף רגל עגל׳ – כי יש לזה כולו פרוש אחר תשמעהו. ועוד, שהוא אמנם לא תאר אלא ה׳חיות׳. והנה יתבארו אלה הענינים ברמיזות מספיקות בהערה,

אמנם תנועת העופפות נמצאת בכתוב בכל מקום ולא תצויר כי אם בכנפים; ויוחסו להם הכנפים להישיר לענין מציאותם, לא לאמתת מהותם.

ודע, כי כל מתנועע תנועה ממהרת מאד יתואר בעופפות, להורות על מהירות התנועה – אמר ״כאשר ידאה הנשר״ כי הנשר יותר ממהר העופפות והמרוצה מכל העוף, ולזה ימשיל בו. ודע עוד, כי הכנפים הם סבת העופפות; ולזה יהיו הכנפים אשר יראו על מספר סבות תנועת המתנועע. ואין זה כונת זה הפרק.

Working English

The angels likewise are not corporeal — rather they are intellects separate from matter; they are created beings, and God created them, as will be explained. In Bereshit Rabbah they said: 'the flaming sword that turned every way' (Gen 3:24) — 'on account of His ministering servants who are a flaming fire that turns: sometimes men, sometimes women, sometimes spirits, sometimes angels.' They stated explicitly by this saying that they are not corporeal, and that they have no fixed material form outside the mind; rather all of this is within the prophetic vision and in accordance with the action of the imaginative faculty, as will be mentioned in connection with the meaning of the reality of prophecy. As for their saying 'sometimes women,' the prophets too may see the angels in the prophetic vision in the form of women — this points to the saying of Zechariah, peace be upon him: 'and behold two women coming out, and the wind was in their wings' etc.

You already know that apprehending something entirely free of matter, totally devoid of corporeality, is exceedingly difficult for a human being except after great habituation — and especially for one who does not distinguish between the intellectually apprehended and the imaginatively apprehended, and who relies mostly on imaginative apprehension alone, so that everything he imagines he takes to be existent or possibly existent, while what does not fall within the net of his imagination he takes to be nonexistent and impossible. Indeed, such persons — and they are the majority of those who engage in inquiry — will never grasp any true meaning, nor will any intelligible notion become clear to them.

Because of this same difficulty, the books of the prophets employed sayings whose external sense suggests the corporeality of the angels, their movements, their being in human form, their being commanded by God, executing His commands, and doing what He wills by His command — all of this to guide the mind toward their existence and that they are perfect living beings, as we explained in the case of God. But had one remained at the level of this imagination concerning them, their reality and essence would come to resemble the essence of God in the imagination of the multitude — for similar things were also said concerning God, sayings whose external meaning suggests that He is a living body that moves and is in human form. So in order to guide the mind to the fact that the rank of their existence is below the rank of the Deity, animal features were mixed into their image — so that what is understood from the existence of the Creator would be more perfect than their existence, just as a human being is more perfect than a non-rational animal. Nor was any animal feature added to them at all except for wings, since flight cannot be conceived without wings just as walking cannot be conceived without legs — for these capacities cannot be conceived to exist except in these substrates by necessity. The motion of flight was chosen as the hint to the effect that they are living, since it is the most complete and most noble of the spatial movements of non-rational animals, and a human being regards it as a great perfection — to the point that a human being yearns to fly, so that he might more easily flee from everything that harms him and pursue everything that suits him swiftly even from a distance. So this motion was attributed to them.

Also, a bird appears and then vanishes, draws near and then recedes, in the swiftest possible time — and all these are conditions that one should believe to hold of the angels, as will be explained.

This supposed perfection — the motion of flight — is in no way attributed to God, since it is a movement of a non-rational animal. Do not be misled by the verse 'He rode upon a cherub and flew' (Ps 18:11), for it is the cherub that flew; the intent of that metaphor is the swiftness of the arrival of that matter — just as He said 'Behold, the Lord rides upon a swift cloud and comes to Egypt' (Isa 19:1), meaning the swiftness of this calamity's descent upon them.

Nor should you be confused by what you find in Ezekiel — particularly the face of an ox, the face of a lion, the face of an eagle, and the sole of a calf's foot — for these have a different interpretation that you will hear; and in any case these are descriptions of the ḥayyot, and these purposes will be clarified by sufficient indications in the Treatise on the Prophecy.

As for the motion of flight — it appears in the Scriptural texts in every passage, and cannot be conceived except with a wing; so wings were assigned to them to indicate the condition of their existence, not to describe the reality of what they are.

Know that anything that moves with extreme speed is described as flying, to indicate the swiftness of the movement — it is said 'as an eagle swoops down' (Deut 28:49), for the eagle is the swiftest in flight and in descent among all birds, and for this reason it serves as the comparison. Know also that wings are the causes of flight; therefore the wings you see correspond to the number of causal factors of the movement of the moving entity. But this is not the aim of this chapter.