I:50 · Belief Defined · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

אעלם איהא אלנאט'ר פי מקאלתי הד'ה אן אלאעתקאד ליס הו אלמעני אלמקול בל אלמעני אלמתצור פי אלנפס אד'א צדק בה אנה כד'לך עלי מא תצור. פאן כנת ממן תקנע מן אלארא אלצחיחה או אלמט'נון צחתהא ענדך באן תחכיהא באלקול מן גיר אן תתצרוהא ותעתקדהא נאהיך אן תטלב פיהא יקינא פאן הד'א סהל ג'דא כמא תג'ד כת'ירין מן אלבלה יחפט'ון עקאיד לא יתצורון להא מעני בוג'ה.

ואן כנת ממן טמחת המתה לתרתקי להד'ה אלדרג'ה אלעאליה דרג'הֵ אלנט'ר ואן תתיקן באן אללה ואחד וחדאניה חקיקיה חתי לא יוג'ד לה תרכיב אצלא ולא תקדיר אנקסאם בוג'ה מן אלוג'וה פאעלם אנה לא צפה ד'אתיה לה תעאלי בוג'ה ולא עלי חאל מן אלאחואל ואן כמא אמתנע כונה ג'סמא כד'לך אמתנע כונה ד'א צפה ד'אתיה.

אמא מן אעתקד אנה ואחד ד'ו צפאת עדה פקד קאל אנה ואחד בלפט'ה ואעתקדה כת'ירין בפכרתה והד'א שבה קול אלנצארי הו ואחד לכנה ת'לאת'ה ואלת'לאת'ה ואחד כד'לך קול אלקאיל הו ואחד לכנה ד'ו צפאת מתעדדה והו וצפאתה ואחד מע ארתפאע אלג'סמאניה ואעתקאד אלבסאטה אלמחצ'ה כאן קצדנא ובחת'נא אנמא הו כיף נקול לא כיף נעתקד. ולא אעתקאד אלא בעד תצור לאן אלאעתקאד הו אלתצדיק במא תצור אנה כ'ארג' אלד'הן עלי מא תצור פי אלד'הן. פאן חצל מע הד'א אלאעתקאד אנה לא ימכן כ'לאף הד'א אלאעתקאד בוג'ה ולא יוג'ד פי אלד'הן מוצ'ע דפע לד'לך אלאעתקאד ולא תקדיר אמכאן כ'לאפה כאן ד'לך יקינא.

ומתי תג'רדת מן אלאהויה ואלעאדאת וכנת ד'א פהם ותאמלת מא אקולה פי הד'ה אלפצול אלתי תאתי פי נפי אלצפאת תיקנת ד'לך צ'רורה ותכון חיניד' ממן יתצור יחוד השם לא ממן יקולה בפמה ולא יתצור לה מעני פיכון מן קביל אלד'ין קיל פיהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם בל ינבגי אן יכון אלאנסאן מן קביל מן יתצור אלחק וידרכה ואן לם ינטק בה כמא אמר אלפצ'לא פקיל להם אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

דע אתה המעין במאמרי זה, כי ההאמנה אינה הענין הנאמר בפה אבל הענין המצויר בנפש, כשיאמינו בו שהוא כן כמו שצויר. ואם יספיק לך מן הדעות האמתיות או הנחשבות אמתתם אצלך בשתספרם במאמר מבלתי שתצירם ותאמין בהם – כל שכן שתבקש בהם האמת – זה קל מאד; כמו שתמצא רבים מן הפתאים ישמרו אמונות לא יצירו להם ענין בשום פנים.

אבל אם מלאך לבך לעלות לזאת המדרגה העליונה – מדרגת העיון – ושיתאמת לך שהאלוה אחד אחדות אמתית, עד שלא תמצא לו הרכבה כלל, ואין לחשוב בו שום חלוק בשום פנים – דע שאין לו ית׳ תאר עצמי בשום פנים ולא בשום ענין, וכמו שנמנע היותו גשם כן נמנע היותו בעל תאר עצמי.

אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תארים רבים, כבר אמר שהוא אחד – במלתו והאמינו רבים – במחשבתו; וזה – כמאמר הנוצרים הוא אחד אבל הוא שלשה והשלושה אחד; כן מאמר האומר הוא אחד אבל הוא בעל תארים הרבה והוא ותאריו אחד – עם הסתלק הגשמות והאמנת הפשיטות הגמורה. כאלו כונתנו וחפושנו איך נאמר? לא איך נאמין? ואין אמונה אלא אחר ציור; כי האמונה היא ההאמנה במה שצויר שהוא חוץ לשכל כפי מה שצויר בשכל. ואם יהיה עם זאת האמונה שאי אפשר חילוף זאת האמונה בשום פנים, ולא ימצא בשכל מקום דחיה לאמונה ההיא, ולא לשער אפשרות חלופה, תהיה אמתית.

וכשתפשיט מעליך התאוות והמנהגים, ותהיה בעל תבונה, ותתבונן מה שאומר אותו באלו הפרקים הבאים בהרחקת התארים, יתאמת לך מה שאמרנו בהכרח, ותהיה אז מי שיציר ׳יחוד השם׳ לא מי שיאמר אותו בפיו ולא יציר לו ענין ויהיה מכת הנאמר עליהם ״קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם״. אבל צריך שיהיה האדם מכת מי שיציר האמת וישיגהו – ואם לא ידבר בו – כמו שצוו החשובים, ונאמר להם ״אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה״.

Working English

Know, O you who examine this treatise of mine, that belief is not the meaning that is uttered, but the meaning that is conceived in the soul when it asserts that it is so, in accordance with what was conceived. If you are one of those who are satisfied with correct opinions, or opinions you suppose to be correct, by narrating them in speech without having truly conceived them and genuinely believed them — let alone by seeking certainty concerning them — then this is very easy, just as you find many of the foolish who memorize credal formulas without conceiving any meaning for them whatsoever.

But if you are one whose aspiration reaches toward ascending to this high level — the level of speculative inquiry — and toward attaining certainty that God is one with a true unity, such that no composition whatever is found in Him nor any possible mode of division under any aspect, then know that He, exalted be He, has no essential attribute under any circumstances whatsoever; and just as it is impossible for Him to be a body, so too is it impossible for Him to possess an essential attribute.

As for one who believes He is one yet possessed of multiple attributes — he has said He is one in his utterance, yet believed Him multiple in his thought. This resembles the saying of the Christians that He is one but three, and the three are one; so likewise the saying of one who says He is one but possessed of multiple attributes, and that He and His attributes are one — with the removal of corporeality and with the belief in pure simplicity, our aim and inquiry was only about what we say, not about what we believe. For there is no belief except after conception, because belief is the affirmation of what has been conceived as obtaining outside the mind in accordance with how it was conceived in the mind. And if, along with this belief, there arises the sense that the contrary of this belief is impossible under any aspect whatsoever, and there is found in the mind no place to resist this belief, and no capacity to imagine its contrary — then this is certainty.

And when you strip yourself of passions and habits, and are a person of understanding, and reflect upon what I say in these chapters that are to come concerning the negation of attributes, you will necessarily arrive at this certainty — and you will then be among those who truly conceive the oneness of God, not among those who say it with their mouth while conceiving no meaning for it, belonging to the category of those of whom it was said, 'Thou art near in their mouth but far from their mind' (Jer 12:2). Rather, a person should belong to the category of those who conceive truth and apprehend it even if they do not give voice to it — as the sages instructed: it was said to them, 'Speak in your hearts upon your beds and be silent, Selah' (Ps 4:5).