I:53 · Ethical Attributes · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

אלד'י דעא לאעתקאד וג'וד צפאת ללבארי ענד מן יעתקדהא קריב מן אלד'י דעא לאעתקאד אלתג'סים ענד מן יעתקדה וד'לך אן מעתקד אלתג'סים לם ידעה לד'לך נט'ר עקלי בל תבע ט'ואהר נצוץ אלכתב וכד'לך אלאמר פי אלצפאת למא וג'דת כתב אלאנביא וכתאב אלתנזיל קד וצפתה תעאלי באוצאף חמל אלאמר עלי ט'אהרה ואעתקדוה ד'א צפאת פכאנהם נזהוה ען אלג'סמאניה ולם ינזהוה ען חאלאת אלג'סמאניה והי אלאעראץ' אעני אלהיאת אלנפסאניה אלתי הי כלהא כיפיאת וכל צפה יזעם מעתקד אלצפאת אנהא ד'אתיה ללה תעאלי פאנת תג'ד מענאהא מעני אלכיפיה ואן לם יצרחוא בד'לך תשביהא במא עהדוה מן חאלאת כל ג'סם ד'י נפס חיואניה וען אלכל קיל דברה תורה כלשון בני אדם ואנמא אלקצד בג'מיעהא וצפה באלכמאל לא בנפס ד'לך אלמעני אלד'י הו כמאל לד'י אלנפס מן אלמכ'לוקאת ואכת'רהא צפאת אפעאלה אלמכ'תלפה

וליס באכ'תלאף אלאפעאל תכ'תלף אלמעאני אלמוג'ודה פי אלפאעל. ואנא אצ'רב לך מת'לא פי ד'לך מן אלאמור אלמוג'ודה לדינא אעני אנה יכון אלפאעל ואחדא ותלזם ענא אפעאל מכ'תלפה ולו לם יכן ד'א אראדה פנאהיך אן כאן פאעלא באראדה. מת'אל ד'לך אלנאר אנהא תד'יב בעץ' אלאשיא ותג'מד בעצ'הא ותנצ'ג' ותחרק ותביץ' ותסוד פלו וצף אלאנסאן אלנאר באנהא אלמביצ'ה אלמסודה אלמחרקה אלמנצ'ג'ה אלמג'מדה אלמד'יבה לצדק פמן לא יעלם טביעהֵ אלנאר יט'ן אן פיהא סתה מעאני מכ'תלפה מעני בה תסוד ומעני אכ'ר בה תביץ' ומעני ת'אלת' בה תנצ'ג' ומעני ראבע בה תחרק ומעני כ'אמס בה תד'יב ומעני סאדס בה תג'מד והד'ה כלהא אפעאל מתצ'אדה ליס מעני פעל מנהא מעני אלאכ'ר אמא אלד'י יעלם טביעהֵ אלנאר פיעלם אן בכיפיה ואחדה פאעלה תפעל הד'ה אלאפעאל. כלהא והי אלחרארה. פאד'א כאן הד'א מוג'ודא פי מא יפעל באלטבע פנאהיך פי חק אלפאעל באראדה פנאהיך פי חקה תעאלי אלד'י עלא עלי כל וצף למא אדרכנא מנה נסב מכ'תלפהֵ אלמעאני לאן מעני אלעלם גיר מעני אלקדרה פינא ומעני אלקדרה גיר מעני אלאראדה פכיף נלזם מן ד'לך אן תכון פיה מעאני מכ'תלפה ד'אתיה לה חתי יכון פיה מעני בה יעלם ומעני בה יריד ומעני בה יקדר אד' הד'א הו מעני אלצפאת אלתי יקולונהא פקד יצרח בעצ'הם בהד'א ויעדד אלמעאני אלזאידה עלי אלד'את ובעצ'הם לא יצרח בד'לך לכנה מצרח פי אלאעתקאד ואן לם יעבר ענה בכלאם מפהום כקול בעצ'הם קאדר לד'אתה עאלם לד'אתה חי לד'אתה מריד לד'אתה.

ואנא אמת'ל לך באלקוה אלנאטקה אלמוג'ודה פי אלאנסאן פאנהא קוה ואחדה לא תכת'יר פיהא ובהא יחוז אלעלום ואלצנאיע ובהא בעינהא יכ'יט וינג'ר וינסג' ויבני ויעלם אלהנדסה ויסוס אלמדינה פהד'ה אפאעיל מכ'תלפה לאזמה ען קוה ואחדה בסיטה לא תכת'יר פיהא ותלך אלאפעאל מכ'תלפה ג'דא יכאד אלא יתנאהי עדדהא אעני עדד אלצנאיע אלתי תברזהא אלקוה אלנאטקה פלא יסתבעד פי חק אללה עז וג'ל אן תכון הד'ה אלאפעאל אלמכ'תלפה צאדרה ען ד'את ואחדה בסיטה לא תכת'יר פיהא ולא מעני זאיד אצלא ותכון כל צפה מוג'ודה פי כתב אלאלאה תעאלי הי צפהֵ פעלה לא צפהֵ ד'אתה או דאלה עלי כמאל מטלק לא אן ת'ם ד'את מרכבה מן מעאני מכ'תלפה לאנה ליס בכונהם לא יטלקון לפט' אלתרכיב יבטל מענאה מן אלד'את ד'את אלצפאת.

לכן הנא מוצ'ע אלשבהה אלתי דעתהם לד'לך והי הד'ה אלתי אבינהא לך וד'לך אן האולא אלד'ין אעתקדוא אלצפאת מא יעתקדונהא מן אג'ל כת'רהֵ אלאפעאל בל יקולון נעם אן אלד'את אלואחדה תפעל אפעאלא מכ'תלפה לכן אלצפאת אלד'אתיה לה תעאלי מא הי מן אפעאלה לאנה לא יסוג אן יתוהם אן אללה כ'לק ד'אתה

והם פי תלך אלצפאת אלתי יסמונהא ד'אתיה מכ'תלפון אעני פי עדדהא אד' אלכל תאבעון נץ כתאב מא. ולנד'כר לך מא אלכל מג'מע עליה ויזעמון אנה מעקול ואנה לם יתבע פיה נץ כלאם נבי והי ארבע צפאת חי קאדר עאלם מריד פהד'ה קאלוא מעאני מתגאירה וכמאלאת יסתחיל אן יכון אלאלאה עאדמא שיא מנהא ולא יסוג אן תכון הד'ה מן ג'מלהֵ אפעאלה פהד'א תלכ'יץ ראיהם.

ואלד'י תעלמה אן מעני אלעלם פיה תעאלי הו במעני אלחיאה לכון כל מדרך ד'אתה פהו חי ועאלם במעני ואחד הד'א אד'א ארדנא באלעלם אדראך ד'אתה ואלד'את אלמדרכה הי בעינהא אלד'את אלמדרכה בלא שך לאן ליס הו פי ראינא מרכבא מן שיין שי ידרך ושי אכ'ר לא ידרך כאלאנסאן אלמרכב מן נפס מדרכה וג'סד גיר מדרך פמתי אריד בקולנא עאלם מדרך ד'אתה פתכון אלחיאה ואלעלם מעני ואחדא והם לא יחלט'ון הד'א אלמעני בל ילחט'ון אדראכה למכ'לוקאתה.

וכד'לך בלא שך אלקדרה ואלאראדה ליסת כל ואחדה מנהמא מוג'ודה ללבארי באעתבאר ד'אתה לאנה לא יקדר עלי ד'אתה ולא יוצף באראדתה ד'אתה והד'א לא יתצורה אחד בל הד'ה אלצפאת אנמא ט'נוהא באעתבאר נסב מכ'תלפה בין אללה תעאלי ובין מכ'לוקאתה וד'לך אנה קאדר אן יכ'לק מא יכ'לק ומריד לאיג'אד אלמוג'וד עלי מא אוג'דה בה ועאלם במא אוג'ד.

פקד באן לך אן הד'ה אלצפאת איצ'א ליסת באעתבאר ד'אתה בל באעתבאר אלמכ'לוקאת פלד'לך נקול נחן מעשר אלמוחדין באלתחקיק כמא אנא לא נקול אן פי ד'אתה מעני זאיד בה כ'לק אלסמאואת ומעני אכ'ר בה כ'לק אלאסתקסאת ומעני ת'אלת' בה כ'לק אלעקול כד'לך לא נקול אן פיה מעני זאיד בה יקדר ומעני אכ'ר בה יריד ומעני ת'אלת' בה יעלם מכ'לוקאתה בל ד'אתה ואחדה בסיטה לא מעני זאיד עליהא בוג'ה תלך אלד'את כ'לקת כל מא כ'לקת ועלמת לא במעני זאיד אצלא ואן הד'ה אלצפאת אלמכ'תלפה לא פרק בין אן תכון בחסב אלאפעאל או בחסב נסב מכ'תלפה בינה ובין אלמפעולאת. ועלי מא בינאה איצ'א מן חקיקהֵ אלנסבה ואנהא מט'נונה.

הד'א הו אלד'י ינבגי אן יעתקד פי אלצפאת אלמד'כורה פי כתב אלאנביא או יעתקד פי בעצ'הא אנהא צפאת ידל בהא עלי כמאל עלי ג'ההֵ אלשבה בכמאלאתנא אלמפהומה ענדנא כמא סנבין:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

אשר הביא המאמינים מציאות תארים לבורא להאמין בהם – קרוב לאשר הביא מאמיני ההגשמה להאמין בה. וזה – כי מאמין ההגשמה, לא הביאהו אליה עיון שכלי, אבל נמשך אחר פשוטי הכתוב; וכן הענין בתארים. כאשר נמצאו ספרי הנביאים וספרי התורה שתארוהו ית׳ בתארים, לֻקַּח הענין על פשוטו והאמינוהו בעל תארים. וכאילו הם רוממוהו מן הגשמות ולא ירוממוהו מעניני הגשמות, והם המקרים – רצוני לומר: התכונות הנפשיות אשר הם כולם איכויות – (וכל תואר, שיחשוב מאמין התארים, שהוא עצמי לאלוה ית׳ אתה תמצא ענינו – ענין האיכות) ואף על פי שלא יבארוהו, דומה במה שנהגוהו מעניני כל גשם בעל נפש חיה. ועל הכל נאמר: ׳דברה תורה כלשון בני אדם׳. ואמנם הכונה בכולם – לתארו בשלמות, לא בעצם הענין ההוא, אשר הוא שלמות לבעל הנפש מן הנבראות; ורובם תארי פעולותיו המתחלפות.

ולא בהתחלף הפעולות יתחלפו הענינים הנמצאים בפועל. ואני אמשול לך משל בזה מן הענינים הנמצאים אתנו – רצוני לומר: שיהיה הפועל אחד ויתחיבו ממנו פעולות מתחלפות – ואף על פי שלא יהיה בעל רצון – כל שכן אם היה פועל ברצון. והמשל בו – האש: תתיך קצת הדברים ותקפיא קצתם, ותבשל ותשרוף ותלבין ותשחיר; ואילו יתאר האדם האש בשהיא המלבנת והמשחרת והשורפת והמבשלת והמקפיאה והמתיכה, היה אומר אמת; ויהיה מי שלא ידע טבע האש חושב שיש בה ששה ענינים מתחלפים: ענין בו ישחיר, וענין אחר בו ילבין, וענין שלישי בו יבשל, וענין רביעי בו ישרוף, וענין חמישי בו יתיך, וענין ששי בו יקפיא; ואלו כולם פעולות זו הפך זו, אין ענין פעולה מהם ענין האחרת. אמנם אשר ידע טבע האש, ידע שבאיכות אחת פועלת תפעל כל אלו הפעולות והיא – החום. ואם היה זה נמצא במה שיעשה בטבע, כל שכן בחוק הפועל ברצון וכל שכן בחוקו ית׳ – אשר התעלה על כל סיפור – כאשר השגנו ממנו יחסים מתחלפי הענינים – כי ענין החכמה בלתי ענין היכולת בנו, וענין היכולת בלתי ענין הרצון – איך נחיב מזה שיהיו בו ענינים מתחלפים עצמיים לו, עד שיהיה בו ענין בו ידע וענין בו ירצה וענין בו יוכל? כי זה הוא ענין התארים אשר יאמרו אותם. והנה יבאר קצתם בזה וימנה הענינים המוספים על העצם, וקצתם לא יבאר בזה, אלא שהוא מבואר באמונה – ואם לא יפרש אותו בדבור מובן, כמאמר קצתם, יכול לעצמו, חכם לעצמו, חי לעצמו, רוצה לעצמו.

ואני אמשל לך בכוח המדבר הנמצא באדם: שהוא כוח אחד, אין ריבוי בו, ובו ידע החכמות והמלאכות, ובו בעצמו יתפור, וינגר, ויארוג, ויבנה, וידע התשבורת, וינהיג המדינה; ואלו פעולות מתחלפות מחויבות מכח אחד פשוט, אין ריבוי בו; והפעולות המתחלפות ההם רבות מאוד כמעט שאין תכלית למספרם – רצוני לומר: מספר המלאכות אשר יוציאם הכח המדבר. ואין רחוק, אם כן, בחוק האלוה ית׳, שיהיו אלו הפעולות המתחלפות באות מעצם אחד פשוט אין ריבוי בו ולא ענין מוסף כלל. ויהיה כל תואר נמצא בספרי האלוה ית׳ הוא תואר פעולתו לא תואר עצמו; או מורה על שלמות מוחלט, לא שיש שם עצם מורכב מענינים מתחלפים – שלא בהיותם בלתי מתירים מלת ההרכבה, יבטל ענינה מן העצם בעל התארים.

אלא שהנה מקום הספק אשר הביאם לזה, והוא זה שאבארהו לך. והוא – שאלו אשר האמינו בתארים, לא האמינום מפני רוב הפעולות, אבל יאמרו: אמת, כי העצם האחד יפעל פעולות מתחלפות. אמנם התארים העצמיים לו ית׳ אינם מפעולותיו, שאי אפשר שהאלוה ברא עצמו.

והם, בתארים ההם, אשר קראו אותם ׳עצמיים׳ חלוקים – רצוני לומר: במספרם – כי הכל נמשכים אחר כתוב מן הכתובים. ואזכר לך מה שהכל מסכימים עליו ויחשבו שהוא מושכל ושלא ימשכו בו אחר לשון דברי נביא; והם ארבעה תארים: חי, יכול, חכם, רוצה. ואמרו שאלו ענינים שונים ושלמויות, אשר מן השקר שיהיה האלוה נעדר מהם מאומה, ואי אפשר שיהיו אלו מכלל פעולותיו. וזה באור דעתם.

ואשר תדעהו – כי ענין החכמה בו ית׳ הוא כענין החיים, להיות כל משיג עצמו חי וחכם בענין אחד; זה כשנרצה ב׳חכמה׳ – השגת עצמו. והעצם המשיג הוא בעצמו העצם המושג בלי ספק – שאינו לפי דעתנו מורכב משני דברים: דבר ישיג ודבר אחר לא ישיג, כאדם המורכב מנפש משגת וגוף בלתי משיג. וכשנרצה באמרנו: ׳חכם׳ – משיג עצמו יהיו החכמה והחיים ענין אחד. והם לא יביטו זה הענין אבל יביטו השיגו לברואיו.

וכן בלא ספק היכולת והרצון: אין כל אחד מהם נמצא לבורא בבחינת עצמו, שהוא לא יוכל על עצמו ולא יתואר ברצותו עצמו – וזה מה שלא יְצַיְּרֵהוּ אדם. אבל אלו התארים אמנם יחשבום בבחינת יחסים מתחלפים בין האלוה ית׳ ובין ברואיו, וזה – שהוא יכול שיברא מה שיברא ורוצה להמציא הנמצא כפי מה שהמציאו ויודע במה שהמציא. הנה כבר התבאר לך שאלו התארים גם כן אינם בבחינת עצמו, אבל בבחינת הברואים.

ולזה נאמר אנחנו, קהל המיחדים באמת: כמו שאנחנו לא נאמר שבעצמו – ענין נוסף בו ברא השמים וענין אחר בו ברא היסודות, וענין שלישי בו ברא השכלים – כן לא נאמר שבו – ענין נוסף בו יוכל, וענין אחר בו ירצה, וענין שלישי בו ידע ברואיו; אבל עצמו אחד פשוט, ואין ענין נוסף עליו בשום פנים – העצם ההוא ברא כל מה שברא וידע – לא בענין נוסף כלל; ושאלו התארים המתחלפים אין הפרש, בין שיהיו כפי הפעולות, או כפי יחסים מתחלפים בינו ובין הפעולים, וכפי מה שבארנוהו גם כן מאמיתת היחס, ושהוא כפי מחשבת בני אדם.

זה הוא אשר צריך שיאמן בהם בתארים הנזכרים בספרי הנביאים, או שיאמן בקצתם שהם תארים, יורו בהם על שלמות על צד הדמיון בשלמויותינו המובנות אצלנו כמו שנבאר.

Working English

What led to the belief in the existence of attributes for the Creator in those who hold this belief is close to what led to the belief in corporealism in those who hold that belief: the corporealist was not led to it by a rational investigation but followed the external sense of the Scriptural texts — and the same is the case with attributes. When the books of the prophets and the Book of Revelation described Him, exalted be He, with attributes, those who took the matter at its external sense believed Him to be possessed of attributes. They thus declared Him free of corporeality but did not declare Him free of the states of corporeality — that is, the accidents, I mean the soul-dispositions that are all qualities. Every attribute that the believers in attributes claim is an essential attribute of God, exalted be He, you will find that its meaning is the meaning of quality — even if they do not expressly call it that — a likening to what they know of the states of every body that has an animal soul. Concerning all of this it was said, 'The Torah speaks in the language of human beings' — and the intent in all of them is a description by perfection, not the very same meaning that is a perfection for the souled creatures; and most of them are attributes of His different actions.

The different actions do not entail different meanings in the agent. I shall give you an analogy from things in our experience — namely, that the agent can be one, and diverse actions proceed from it, even if it is not possessed of will — all the more so if it acts by will. The analogy: fire melts some things and solidifies others, cooks and burns and whitens and blackens. If a person described fire as whitening, blackening, burning, cooking, solidifying, and melting — that would be true; yet one who does not know the nature of fire would suppose that there are six different meanings in it: a meaning by which it blackens, another meaning by which it whitens, a third by which it cooks, a fourth by which it burns, a fifth by which it melts, and a sixth by which it solidifies — and all these are opposing actions, the meaning of one being not the meaning of the other. But one who knows the nature of fire knows that by one quality — heat — it performs all these actions. If this is the case with what acts by nature, all the more so regarding an agent that acts by will; all the more so regarding Him, exalted be He, who transcends all description — when we derived from our perception of Him various relational meanings, since the meaning of knowledge is not the meaning of power in us, and the meaning of power is not the meaning of will — how do we then require that there be in Him different essential meanings, such that there is in Him a meaning by which He knows, and a meaning by which He wills, and a meaning by which He is powerful? For this is the meaning of the attributes they speak of. Some of them state this explicitly and enumerate the additional meanings beyond the essence; and some do not state it explicitly, but it is explicit in their belief even if not expressed in comprehensible speech — as in the saying of some of them: 'powerful by His essence, knowing by His essence, living by His essence, willing by His essence.'

I will give you an analogy from the rational faculty that exists in a human being: it is one faculty with no multiplicity in it, and by it one acquires the sciences and the crafts — and by it alone one sews and builds and weaves and constructs and learns geometry and governs a city. These are different actions necessarily proceeding from one simple faculty with no multiplicity in it; and those actions are very different — the number of crafts that the rational faculty produces is virtually without limit. So let it not seem strange in the case of God, may He be exalted and glorified, that these different actions proceed from one simple essence with no multiplicity and no additional meaning at all; and that every attribute found in the books of God, exalted be He, is an attribute of His action, not an attribute of His essence — or it indicates absolute perfection without there being a composite essence made of different meanings, because the mere fact that they do not apply the word 'composition' does not nullify the meaning of composition from an essence that possesses attributes.

But here is the source of the confusion that led them to this — and I shall make it clear to you: those who believed in attributes do not hold them on account of the multiplicity of actions; rather they say: yes, a single essence can perform different actions, but the essential attributes of God, exalted be He, are not among His actions — for it is inconceivable that God created His own essence.

They differ among themselves regarding those attributes they call essential — I mean in their number, since all of them follow the text of some book. Let us mention for you what all of them agree upon and claim to be a matter of reason that is not merely following the text of a prophetic saying — and these are four attributes: living, powerful, knowing, willing. These, they say, are distinct meanings and perfections such that it is impossible for the Deity to lack any of them — and they are inconceivable as falling within the category of His actions. This is a summary of their position.

What you should know is that in Him, exalted be He, the meaning of knowledge is the same as the meaning of life — because every being that apprehends its own essence is living and knowing in one and the same sense. This is so when by 'knowledge' we mean His apprehension of His own essence; and the apprehending essence is identically the apprehended essence without any doubt, since He is not, in our view, composed of two things — one that apprehends and another that does not apprehend — as a human being is composed of an apprehending soul and a non-apprehending body. So when I mean by our saying 'knowing' the apprehension of His essence — then life and knowledge are one meaning. But they do not intend this meaning; rather they intend His apprehension of His creatures.

Similarly, without doubt, power and will are not each of them found in the Creator with respect to His essence — for He is not powerful over His own essence, nor is He described by His will toward His own essence; and no one can even conceive of this. Rather, these attributes were supposed only with respect to various relations between God, exalted be He, and His creatures — namely, that He is powerful in that He can create what He creates, and willing in that He brings the existent into existence in the manner in which He brought it into existence, and knowing in what He brought into existence.

It has thus been shown to you that these attributes too are not with respect to His essence but with respect to His creatures. Therefore we — the community of those who truly affirm divine unity — say: just as we do not say that there is in His essence an additional meaning by which He created the heavens and another meaning by which He created the elements and a third meaning by which He created the intellects — so likewise we do not say that there is in Him an additional meaning by which He is powerful, and another meaning by which He wills, and a third meaning by which He knows His creatures. Rather His essence is one simple thing, with no additional meaning in it whatsoever; that very essence created everything it created and knows — with no additional meaning at all. And these different attributes make no difference whether they are on account of the actions or on account of various relations between Him and what He made — and in accordance with what we have also explained of the reality of relation and that it is merely supposed.

This is what should be believed concerning the attributes mentioned in the books of the prophets — or one should believe regarding some of them that they are attributes indicating perfection by way of analogy to our own perfections as we understand them, as will be explained.