I:55 · No Genus for God · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

קד תקדם פי עדהֵ מואצ'ע מן הד'ה אלמקאלה אן כל מא יוג'ב ג'סמאניה לזם צ'רורה נפיה ענה וכד'לך כל אנפעאל ינפי ענה לאן אלאנפעאלאת כלהא תוג'ב אלתגייר ואן אלפאעל לתלך אלאנפעאלאת גיר אלמנפעל בלא שך פלו כאן תעאלי ינפעל בוג'ה מן וג'וה אלאנפעאל לכאן גירה אלפאעל פיה ואלמגיר לה. וכד'לך ילזם צ'רורה אן ינפי ענה כל עדם ואן לא יכון כמאל מא מעדומא מנה תארה ומוג'ודא אכ'רי לאנה אן פרץ' ד'לך כאן כאמלא באלקוה וכל קוה יקארנהא עדם צ'רורה וכל מא יכ'רג' מן אלקוה אלי אלפעל פלא בד לה מן מכ'רג' גירה מוג'וד באלפעל יכ'רג'ה פלד'לך ילזם אן תכון כמאלאתה כלהא מוג'ודה באלפעל ולא יכון לה שי באלקוה בוג'ה. וממא ילזם צ'רורה אן ינפי ענה איצ'א אלשבה באי שי מן אלמוג'ודאת והד'א אמר קד שער בה כל אחד וקד צרח פי כתב אלאנביא בנפי אלתשביה וקאל ואל מי תדמיוני ואשוה וקאל ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וקאל מאין כמוך י״י והד'א כת'יר.

פיכון מלאך אלאמר אן כל שי יודי לאחד הד'ה אלאצנאף אלארבעה ילזם צ'רורה נפיה ענה באלברהאן אלואצ'ח והי כל מא יודי לג'סמאניה או מא יודי לאנפעאל ותגיר או מא יודי לעדם מת'ל אן לא יכון לה שי באלפעל ת'ם יציר באלפעל או מא יודי לשבה שי מן מכ'לוקאתה. והד'ה מן ג'מלהֵ פואיד אלעלם אלטביעי פי מערפהֵ אלאלאה אד' כל מן לא יעלם תלך אלעלום לא ישער בנקץ אלאנפעאלאת ולא יפהם מעני מא באלקוה ומא באלפעל ולא יעלם לזום אלעדם לכל מא באלקוה ואן אלד'י באלקוה אנקץ מן אלמתחרך לכ'רוג' תלך אלקוה ללפעל ואלמתחרך נאקץ איצ'א באצ'אפתה למא מן אג'לה תחרך חתי יחצל באלפעל. ואן עלם הד'ה אלאשיא ולא יעלמהא בבראהינהא פלא יעלם אלג'זאיאת אללאזמה ען הד'ה אלמקדמאת אלכליה לזומא צ'רוריא פלד'לך לא יכון ענדה ברהאן בוג'וד אלאלאה ולא בלזום נפי הד'ה אלאצנאף ענה.

ובעד תקדימי הד'ה אלתוטיה אכ'ד' פי פצל אכ'ר אבין פיה אסתחאלהֵ מא יט'נה מעתקדוא אלצפאת אלד'אתיה לה וד'לך אנמא יפהמה מן תקדמת לה אלמערפה בצנאעהֵ אלמנטק ובטביעהֵ אלוג'וד:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

כבר קדם לנו במקומות רבים מזה המאמר, כי כל מה שמחיב גשמות ראוי בהכרח להרחיקו ממנו, וכן כל הפעלות ירוחק ממנו, כי כל ההפעלויות יחיבו שינוי, ושהפועל להפעלויות ההם – בלתי המתפעל, בלא ספק; ואילו היה הוא ית׳ מתפעל בשום פנים מאפני ההפעלות היה זולתו עושה בו ומשנה אותו. וכן ראוי בהכרח שיורחק ממנו כל העדר, ושלא יהיה שום שלמות נעדר ממנו פעם אחת ונמצא פעם אחרת; שאם הונח זה, היה שלם בכח, וכל כח יחובר אליו העדר בהכרח, וכל מה שיצא מן הכח אל הפועל – אי אפשר לו מבלתי מוציא זולתו נמצא בפועל שיוציאהו; ולזה יתחיב שיהיו שלמויותיו כולם נמצאות בפועל ולא יהיה לו דבר בכוח בשום צד. וממה שראוי בהכרח שיורחק ממנו גם כן הדימוי לשום דבר מן הנמצאות; וזה דבר, כבר הרגיש בו כל אדם, וכבר גולה בספרי הנביאים בהרחקת הדימוי, ואמר: ״ואל מי תדמיוני ואשוה? ואמר: ״ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו?״ ואמר: ״מאין כמוך יי״ – וזה הרבה.

כללו של דבר – כי כל דבר מביא לאחד מאלו המינים הארבעה, ראוי בהכרח להרחיקו ממנו במופת המבואר – והוא: כל מה שיביא לגשמות, או מה שיביא להפעלות ושינוי, או מה שיביא להעדר – כמו: שלא יהיה לו דבר בפועל ואחר כן ישוב בפועל – או מה שיביא לדמיון דבר מבריאותיו. ואלו מכלל תועלות חכמת הטבע בידיעת האלוה – כי כל מי שלא ידע החכמות ההם, לא ידע בחסרון ההפעלויות, ולא יבין ענין מה שבכח ומה שבפועל ולא ידע התחיב ההעדר לכל מה שבכח ושאשר בכח, יותר חסר מן המתנועע ליציאת הכח ההוא לפועל, והמתנועע חסר גם כן בהצטרפו למה שבעבורו התנועע עד שיגיע בפועל. ואם ידע אלו הדברים ולא ידעם במופתיהם, לא ידע הפרטים המתחיבים מאלו ההקדמות הכלליות חיוב הכרחי; ולזה לא יהיה אצלו מופת במציאות האלוה ולא בהתחיב הרחקת אלו המינים ממנו.

ואחר הקדימי זאת ההצעה, אתחיל בפרק אחר, אבאר בו שִׁקְרוּת מה שיחשבוהו מאמיני התארים העצמיים לו. ואמנם יבינהו מי שקדמה לו הידיעה במלאכת ההגיון ובטבע המציאות.

Working English

It has been stated in several places in this treatise that everything that implies corporeality must necessarily be negated of Him; and likewise every affective state must be negated of Him, for all affective states entail change, and the agent of these affective states is necessarily other than the one being affected — so that if He, exalted be He, were to undergo any affective state whatever, some other being would be the agent in Him and the changer of Him. And it is likewise necessarily required to negate every privation of Him — so that no perfection should be absent from Him at one time and present at another — for if that were supposed, He would be perfect only potentially, and every potentiality is necessarily accompanied by privation; and everything that passes from potentiality to actuality must have, as its external agent, something other than itself that is actual and brings it to actuality. Therefore it is necessarily required that all His perfections be present actually, and that He possess nothing potentially in any respect whatsoever. And among what is necessarily required is also to negate of Him similarity to any of the existents — and this is something that everyone intuits; and it is explicitly stated in the books of the prophets with the negation of likening: 'To whom will you liken Me and make Me equal?' (Isa 40:25); 'To whom will you liken God and what likeness will you arrange for Him?' (Isa 40:18); 'There is none like You, O Lord' (Jer 10:6). And this is widespread.

The sum of the matter is: everything that leads to one of these four categories must necessarily be negated of Him by clear demonstration — namely: everything that leads to corporeality; or to affective states and change; or to privation — such as not having something actually and then coming to have it actually; or to similarity to any of His creatures. These are among the benefits of natural science for the knowledge of the Deity — for anyone who does not know those sciences will not sense the deficiency of affective states, nor understand the meaning of 'potentially' and 'actually,' nor know that privation necessarily accompanies everything that is potential, and that something that is merely potential is more deficient than the one who moves it to actualize that potentiality — and that mover is also deficient in relation to what it moved for, until that is achieved actually. And if one knows these things but does not know them through their demonstrations, then one will not know the particular conclusions that follow from these universal premises as necessary conclusions — and therefore one will have no demonstration of the existence of the Deity, nor of the necessity of negating these four categories from Him.

After presenting this preparatory foundation, I proceed to another chapter in which I shall explain the impossibility of what the believers in essential attributes suppose — and this will only be understood by one who has prior knowledge of the art of logic and of the nature of existence.