I:61 · Divine Names · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

ג'מיע אסמאיה תעאלי אלמוג'ודה פי אלכתב כלהא משתקה מן אלאפעאל והד'א מא לא כ'פא בה אלא אסם ואחד והו יוד הא ואו הא פאנה אסם מרתג'ל לה תעאלי ולד'לך סמי שם מפורש מענאה אנה ידל עלי ד'אתה תעאלי דלאלה בינה לא אשתראך פיהא אמא סאיר אסמאיה אלמעט'מה פתדל באשתראך לכונהא משתקה מן אפעאל יוג'ד מת'להא לנא כמא בינא. חתי אן אלאסם אלמכני בה ען יוד הא ואו הא הו איצ'א משתק מן אלסיאדה דבר האיש אדני הארץ ואלפרק בין קולך אדני בכסר אלנון ובין אן תקולה במד אלנון באלקמץ מת'ל אלפרק בין קולך שרי אלד'י מענאה ראיסי ובין קולך שרי אשת אברם לאן פי ד'לך תפכ'ים ועמום ללגיר וקד קיל ללמלאך אדני אל נא תעבר ואנמא בינת לה הד'א פי אדני כ'אצה אלמכני בה לכונה אכ'ץ אלאסמא אלמשהורה לה תעאלי אמא סאירהא מת'ל דיין וצדיק וחנון ורחום ואלהים פבינהֵ אלעמום ואלאשתקאק אמא אלשם אלד'י יתהג'א מן יוד הא ואו הא פלא יעלם לה אשתקאק משהור ולא ישארך פיה אלגיר. ולא שך אן הד'א אלאסם אלעט'ים אלד'י לא ינטק בה כמא עלמת אלא פי אלמקדש וכהני י״י המקודשים כ'אצה פי ברכת כהנים וכהן גדול פי יום הצום ידל עלי מעני מא לא שרכה בין אללה תעאלי ובין מא סואה פי ד'לך אלמעני ולעלה ידל בחסב אללגה אלתי ליס ענדנא אליום מנהא אלא אנזר שי ובחסב מא ינטק בה איצ'א עלי מעני וג'וב אלוג'וד. ובאלג'מלה עט'מהֵ הד'א אלאסם ואלמחאמאה ען אלנטק בה לכונה דאלא עלי ד'אתה תעאלי מן חית' לא ישארך אחד מן אלמכ'לוקין פי תלך אלדלאלה כמא קאלוא ענה ז״ל שמי המיוחד לי.

אמא סאיר אלאסמא פהי כלהא תדל עלי צפאת לא עלי ד'את פקט בל עלי ד'את צפאת לאנהא משתקה ולהד'א תוהם אלתכת'יר אעני אנהא תוהם וג'וד צפאת ואן ת'ם ד'את ומעני זאיד עלי אלד'את אד' הכד'א הי דלאלהֵ כל אסם משתק פאנה ידל עלי מעני ועלי מוצ'וע לם יצרח בה אקתרן בה ד'לך אלמעני. ולמא תברהן אן אללה תעאלי ליס הו מוצ'ועא מא אקתרנת בה מעאני עלם אן אלאסמא אלמשתקה הי אמא בחסב נסבהֵ אלפעל אליה או בחסב אלארשאד לכמאלה.

ולהד'א תאפף ר' חנינה מן קולהֵ הגדול הגבור והנורא לולא אלצ'רורתאן אלתין ד'כר לכון הד'ה תוהם צפאת ד'אתיה אעני אנהא כמאלאת מוג'ודה פיה ולמא כת'רת הד'ה אלאסמא אלמשתקה מן אלאפעאל לה תעאלי אוהמת לבעץ' אלנאס צפאת מתעדדה לה כתעדד אלאפעאל אלתי אשתקת מנהא ולד'לך ועד באנה סיחצל ללנאס אדראך יזיל להם הד'א אלאלתבאס וקאל ביום ההוא יהיה י״י אחד ושמו אחד יעני אנה כמא הו ואחד כד'לך ידעי חיניד' באסם ואחד פקט והו אלדאל עלי אלד'את פקט לא אנה יכון משתקא. ופי פרקי ר' אליעזר קאלוא עד שלא נברא העולם היה הק״ב״ה ושמו בלבד פתאמל כיף צרח באן הד'ה אלאסמא אלמשתקה כלהא אנמא חדת'ת בעד חדות' אלעאלם והד'א צחיח אנהא כלהא אסמא וצ'עת בחסב אלאפעאל אלמוג'ודה פי אלעאלם אמא אד'א אעתברת ד'אתה מעראה מג'רדה ען כל פעל פלא יכון לה אסם משתק בוג'ה בל אסם ואחד מתרג'ל ללדלאלה עלי ד'אתה וליס ענדנא שם גיר משתק אלא הד'א והו יוד הא ואו הא אלד'י הו שם המפורש באטלאק לא תט'ן גיר הד'א.

ולא יכ'טר בכ'אטרך הד'יאן כתאב אלקמיעות ומא תסמעה מנהם או תג'דה פי כתבהם אלסכ'יפה מן אסמא ילפקונהא לא תדל עלי מעני בוג'ה ויסמונהא שמות ויזעמון אנהא תחתאג' קדושה וטהרה ואנהא תפעל עג'איב כל הד'ה אלאשיא אכ'באר לא יליק באנסאן כאמל אן יסמעהא פכיף אן יעתקדהא.

ולא יסתמי שם המפורש בוג'ה גיר הד'א אלשם בן ארבע אותיות אלמכתוב אלד'י לא יקרא בחסב הג'איה ובביאן קאלוא פי ספרי כה תברכו את בני ישראל כה בלשון הזה כה בשם המפורש. והנאך קיל במקדש ככתבו ובמדינה בכנויו. ופי אלתלמוד קיל כה בשם המפורש אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנויו תלמוד לומר ושמו את שמי שמי המיוחד לי.

פקד באן לך אן שם המפורש הו הד'א שם בן ארבע אותיות ואנה וחדה הו אלדאל עלי אלד'את דון שרכהֵ מעני אכ'ר ולהד'א קאלוא ענה המיוחד לי.

ואנא אבין לך אלשי אלד'י דעא אלנאס למא יעתקדונה מן אמר אלשמות ואבין לך אצל הד'ה אלמסאלה ואכשף לך גטאהא חתי לא יבקי פיהא אשכאל אלא אן שית אן תגאלט נפסך פי פצל בעד הד'א:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

כל שמותיו ית׳ הנמצאים בספרים כולם נגזרים מן הפעולות – וזה מה שאין העלם בו – אלא שם אחד והוא ׳יוד הא ואו הא׳ שהוא שם מיוחד לו ית׳, ולזה נקרא ׳שם מפורש׳ – ענינו: שהוא יורה על עצמו ית׳ הוראה מבוארת, אין השתתפות בה. אמנם שאר שמותיו הנכבדים מורים בשיתוף, להיותם נגזרים מפעולות ימצא כמותם לנו, כמו שבארנו. עד שהשם המכונה בו ׳יוד הא ואו הא׳ הוא גם כן נגזר מן האדנות: ״דיבר האיש אדוני הארץ״. וההפרש בין אמרך: ׳אדוני׳ בחיריק ה׳נון׳ ובין אמרך אותו בקמצות ה׳נון׳ – כהפרש בין אמרך ׳שרי׳ אשר ענינו: השר שלי ובין אמרך: ״שרי אשת אברם״ – שבזה הידור וכללות לאחרים; וכבר נאמר למלאך ״אדוני... אל נא תעבור״. ואמנם, בארתי לך זה ב׳אדוני׳ לבד המכונה בו להיותו המיוחד שבשמות המפורסמים לו ית׳; אמנם שאר שמותיו כ׳דין׳ ו׳צדיק׳ ו׳חנון׳ ו׳רחום׳ ו׳אלהים׳ – כולם הם מבוארי הכללות והגיזרה. אך ה׳שם׳ שאותיותיו ׳יוד הא ואו הא׳ לא יודע לו גזרה ידועה ולא ישתתף בו זולתו. ואין ספק, שזה השם העצום, אשר לא ידובר בו, כמו שידעת אלא ב׳מקדש׳ ו׳כוהני יי המקודשים׳ לבד ב׳ברכת כהנים׳ ו׳כהן גדול׳ ב׳יום הצום׳ – יורה על ענין אחד, אין השתתפות בינו ית׳ ובין זולתו בענין ההוא. ואפשר שיורה, כפי הלשון, אשר אין אתנו היום ממנה אלא דבר מועט, וכפי מה שיקרא גם כן על ענין חיוב המציאות. סוף דבר – גדולת זה השם והשמירה מלקרוא אותו – להיותו מורה על עצמו ית׳, מאשר לא ישתתף אחד מן הברואים בהוראה ההיא כמו שאמרו עליו ז״ל ״׳שמי׳ – המיוחד לי״.

אמנם שאר השמות הם כולם מורים על תארים, לא על עצם לבד, רק על עצם בעל תארים, מפני שהם נגזרים; ולזה יביאו לחשוב הריבוי – רצוני לומר: יביאו לחשוב מציאות תארים, ושיש עצם וענין נוסף על העצם, כי כן היא הוראת כל שם נגזר כי הוא מורה על ענין ועל נושא לא באר אותו התחבר בו הענין ההוא. וכאשר התבאר במופת כי האלוה ית׳ אינו נושא, התחברו בו ענינים, ידענו שהשמות הנגזרים הם לפי יחס הפועל אליו או לפי ההישרה לשלמותו.

ולזה היה כועס ר׳ חנינה מאמרו: ׳הגדול הגיבור והנורא׳ לולא שני הכרחים אשר זכר, להיות אלו מביאים לחשוב תארים עצמיים – רצוני לומר: שהם שלמויות נמצאות בו. וכאשר רבו אלו השמות הנגזרים מן הפעולות לו ית׳ הביאו קצת בני אדם לחשוב, שיש לו תארים רבים כמספר הפעולות אשר נגזרו מהם; ולזה יעד בהגיע לבני אדם השגה שתסיר מהם זה הספק ואמר: ״ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד״ – רצונו לומר: שכמו שהוא אחד כן יקרא אז בשם אחד לבד, והוא המורה על העצם לבד לא שהוא נגזר. וב׳פרקי ר׳ אליעזר׳ אמרו: ״עד שלא נברא העולם היה הקדוש ברוך הוא ושמו בלבד״ – הסתכל, איך גילה שאלו השמות הנגזרים כולם נתחדשו אחר חידוש העולם; וזה אמת, שהם כולם שמות, הונחו לפי הפעולות הנמצאות בעולם. אמנם כשתבחן עצמו נקי מופשט מכל פועל לא יהיה לו שם נגזר בשום פנים אבל שם אחד מיוחד להורות על עצמו, ואין אצלנו ׳שם׳ בלתי נגזר אלא זה והוא ׳יוד הא ואו הא׳ אשר הוא ׳שם המפורש׳ גמור – לא תחשוב זולת זה.

ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי ה׳קמיאות׳ ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים משמות חברום, לא יורו על ענין בשום פנים, ויקראו אותם ׳שמות׳ ויחשבו שהם צריכים ׳קדושה וטהרה׳ ושהם יעשה נפלאות – כל אלה דברים לא יאות לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם.

ואינו נקרא ׳שם המפורש׳ כלל זולת זה ה׳שם׳ ׳בן ארבע אותיות׳ הנכתב אשר לא יקרא כפי אותיותיו. ובפרוש אמרו ב׳ספרי׳: ״׳כה תברכו את בני ישראל׳ ׳כה׳ – בלשון הזה כה׳ – בשם המפורש״; ושם נאמר: ״במקדש ככתבו, ובמדינה בכנויו״; וב׳תלמוד׳ נאמר: ״׳כה׳ – בשם המפורש; אתה אומר ׳בשם המפורש׳ או אינו אלא בכנויו? תלמוד לומר ׳ושמו את שמי׳ – שמי המיוחד לי״.

הנה כבר התבאר לך, כי ׳שם המפורש׳ הוא זה ׳שם בן ארבע אותיות׳ ושהוא לבדו הוא המורה על העצם מבלתי שיתוף ענין אחר – ולזה אמרו עליו: ׳המיוחד לי׳.

ואני אבאר לך הדבר אשר הביא האנשים למה שיאמינוהו מענין ה׳שמות׳. ואבאר לך עיקר זאת השאלה, ואגלה לך מסתורה, עד שלא ישאר לך בה ספק אלא אם תרצה להטעות את עצמך – בפרק אחר זה.

Working English

All the names of God, exalted be He, that are found in all the books are derived from actions — and this is hidden from no one except for a single name, which is Yod Heh Waw Heh; for it is a proper noun for Him, exalted be He, and for that reason it is called the Explicit Name, meaning that it indicates His essence, exalted be He, with a clear indication in which there is no sharing. As for the other great names, they indicate through sharing, because they are derived from actions that have their like in us, as we explained. Even the name used as a substitute for Yod Heh Waw Heh is itself derived from lordship: 'the man, my lord, spoke' (Gen 42:30) — and the difference between saying adoni with a short nun and saying it with a lengthened nun and a qameṣ is like the difference between saying sari, meaning 'my chief,' and saying sarai, the wife of Abram — for in the latter there is a generalization and broadening for others. Even the angel was addressed: 'My lord, pray do not pass' (Gen 18:3). I have highlighted this for Adonai in particular — the substitute name — because it is the most specific of the well-known names of Him, exalted be He. As for the others, such as Judge (Dayan), Just (Ṣaddiq), Gracious (Ḥannun), Merciful (Raḥum), and God (Elohim) — their generality and derivation are manifest. But the name that is spelled from Yod Heh Waw Heh — no known derivation is known for it, nor does any other share in it. And without doubt this great name, which is not pronounced — as you know — except in the Temple by the consecrated priests of the Lord specifically, in the Priestly Blessing, and by the High Priest on the Day of Atonement, indicates a meaning in which no sharing between God, exalted be He, and anything other than He exists; and perhaps it indicates, according to the language of which today we have but the barest trace, and according to its pronunciation as well, the meaning of necessary existence. In general, the greatness of this name and its protection from being pronounced is because it indicates His essence, exalted be He, from the angle that nothing among the creatures shares in that indication — as they said of it, of blessed memory: 'My name that is unique to Me.'

As for all the other names — they all indicate attributes, not an essence alone, but an essence with attributes; because they are derived. For that reason they create the illusion of multiplicity — I mean, they create the illusion that there are attributes, and that there is an essence and a meaning additional to the essence; for such is the indication of every derived name, as it indicates a meaning and an unstated subject with which that meaning is associated. And since it has been demonstrated that God, exalted be He, is not a subject with which meanings are associated, it follows that the derived names are either according to the relation of His action to Him, or according to the guidance toward His perfection.

For that reason Rabbi Ḥanina had an aversion to saying 'the Great, the Mighty, the Awesome' — were it not for the two necessities he mentioned — because these create the illusion of essential attributes, meaning that they are perfections that exist in Him. And when these derived names from actions of Him, exalted be He, multiplied, they created the illusion for some people of multiple attributes for Him, as many as the actions from which they were derived. For that reason he promised that people will eventually attain an apprehension that removes from them this confusion, saying: 'On that day the Lord shall be one and His name one' (Zech 14:9) — meaning: just as He is one, so too will He then be called by a single name only, which is that which indicates the essence alone without being derived. And in Pirqei de-Rabbi Eliezer they said: 'Before the world was created, the Holy One blessed be He and His name alone existed.' Reflect on how he explicitly stated that all these derived names came into being only after the world came into being — and this is correct, for they were all names coined according to the actions that exist in the world. But when one considers His essence stripped, abstracted from every action, He has no derived name whatsoever; but a single coined name to indicate His essence. And we have no non-derived name except this one — which is Yod Heh Waw Heh, which is the Explicit Name without qualification. Think nothing other than this.

Do not let enter your mind the nonsense of the amulet books and what you hear from them or find in their foolish writings — names they fabricate that indicate no meaning whatsoever, calling them 'names' and claiming they require holiness and purity and that they perform wonders. All these things are reports that it does not befit a perfect person even to hear, much less to believe.

The Explicit Name is not to be called by that designation under any circumstances other than this written four-letter name, which is not read according to its spelling. They said in Sifre: 'So you shall bless — so in this language; so with the Explicit Name.' And there it was said: 'In the Temple as it is written; in the provinces with its substitute.' And in the Talmud it was said: 'So with the Explicit Name — you say it with the Explicit Name; or perhaps only with its substitute? Scripture teaches: and they shall place My name — My name that is unique to Me.'

It has thus become clear to you that the Explicit Name is this four-letter name, and that it alone is the indicator of the essence without the association of any other meaning — and for that reason they said of it: 'unique to Me.'

And I shall explain to you what led people to what they believe regarding the matter of the names, and clarify for you the root of this question, and uncover its covering — so that no problem remains in it unless you choose to deceive yourself in the chapter after this.