I:64 · Kavod · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

אעלם אן שם י״י קד יראד בה מראת מג'רד אלאסמיה מת'ל קולה לא תשא את שם י״י אלהיך לשוא ונוקב שם י״י והד'א אכת'ר מן אן יחצי. וקד יראד בה ד'אתה תעאלי וחקיקתה מת'ל ואמרו לי מה שמו. וקד יראד בה אמרה תעאלי חתי יכון קולנא שם י״י כאנא קלנא דבר י״י או מאמר י״י כמא קאל כי שמי בקרבו מענאה דברי בקרבו או מאמרי בקרבו אלמעני אנה אלה לאראדתי ומשיתי וסאבין אלכלאם פי אשתראך מלאך.

וכד'לך כבוד י״י קד יראד בה אלנור אלמכ'לוק אלד'י יחלה אללה פי מכאן ללתעט'ים עלי ג'ההֵ אלמעג'ז וישכן כבוד י״י על הר סיני ויכסהו וכו' וכבוד י״י מלא את המשכן. וקד יראד בה ד'אתה תעאלי וחקיקתה כמא קאל הראני נא את כבודך וג'א אלג'ואב כי לא יראני האדם וחי דל אן אלכבוד אלמקול הנא ד'אתה וקולה כבודך תעט'ים מת'ל מא בינא פי קולה ואמרו לי מה שמו. וקד יראד בכבוד תעט'ים אלנאס כלהם ללה בל כל מא סואה תעאלי יעט'מה לאן תעט'ימה אלחקיקי הו אדראך עט'מתה פכל מן אדרך עט'מתה וכמאלה פקד עט'מה עלי קדר אדראכה ואלאנסאן כ'אצה יעט'ם באלאקאויל לידל עלי מא אדרך בעקלה ויעלן בה לגירה ומא לא אדראך לה מת'ל אלג'מאדאת פכאנהא תעט'ם איצ'א בכונהא תדל בטביעתהא עלי קדרהֵ מוג'דהא וחכמתה פיכון ד'לך דאעיא לתעט'ים אלמעתבר להא נטק בלסאנה או לם ינטק אן כאן מן לא יג'וז עליה אלכלאם. וקד אתסעת אללגה אלעבראניה פי ד'לך חתי יטלקון עלי הד'א אלמעני לשון אמירה ויקאל עמא לא אדראך לה אנה סבח וקאל כל עצמותי תאמרנה י״י מי כמוך עבר ען כונהא תוג'ב הד'א אלאעתקאד כאנהא קאלתה אד' ומן אג'להא עלם הד'א איצ'א. ובחסב תסמיהֵ הד'א אלמעני כבוד קיל מלא כל הארץ כבודו מסאויא לקולה ותהלתו מלאה הארץ אד' אלתסביח יסתמי כבוד קד קיל תנו לי״י אלהיכם כבוד וקיל ובהיכלו כלו אומר כבוד וג'א מנה כת'יר. פאפהם הד'א אלאשתראך איצ'א פי כבוד ותאולה פי כל מוצ'ע בחסבה פתתכ'לץ מן שבה עט'ימה:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

דע כי ׳שם יי׳, רוצים בו פעמים השם לבד, כאמרו: ״לא תשא את שם יי אלהיך לשוא״, ״ונוקב שם יי״ – וזה הרבה משיסופר. ופעמים רוצים בו עצמו ית׳ ואמיתתו, כמו: ״ואמרו לי: מה שמו?״. ופעמים רוצים בו דברו ית׳, עד שיהיה אמרנו: ׳שם יי׳ – כאילו אמרנו: ׳דבר יי׳ או ׳מאמר יי׳ – כמו שאמר: ״כי שמי בקרבו״ – ענינו: ׳דברי בקרבו׳ או ׳מאמרי בקרבו׳ – הענין שהוא כלי לרצוני וחפצי. והנה אבאר הדברים בשתוף ׳מלאך׳.

וכן ׳כבוד יי׳, פעמים רוצים בו האור הנברא, אשר ישכינהו האלוה במקום להגדלה על דרך המופת: ״וישכון כבוד יי על הר סיני ויכסכו וכו׳״, ״וכבוד יי מלא את המשכן״. ופעמים רוצים בו עצמו ית׳ ואמיתתו, כמו שאמר ״הראני נא את כבודך״, ובא המענה ״כי לא יראני האדם וחי״ – מורה כי ה׳כבוד׳ הנאמר הנה – עצמו; ואמרו: ׳כבודך׳ – להגדיל כמו שבארנו באמרו: ׳ואמרו לי: מה שמו?׳. ופעמים רוצים ב׳כבוד׳ הגדלת האנשים כולם את האלוה, ואף כל מה שזולתו ית׳ יגדילהו כי הגדלתו האמיתית היא השגת גדולתו – הנה כל מי שהשיג גדולתו ושלמותו כבר הגדילו כשיעור השגתו, והאדם לבד יגדיל במאמרים – להורות על מה שהשיג בשכלו – ויפרסם בו לזולתו. ומי שאין השגה לו, כדומם, כאילו הם מגדילים גם כן, בהיותם מורים בטבעם על יכולת ממציאם וחכמתו, ויהיה זה מביא להגדלת הבוחן אותם – ידבר בלשונו או לא ידבר, אם הוא מי שאין ראוי עליו הדיבור. וכבר הרחיב הלשון העברי בזה עד שהתירו על זה הענין לשון ׳אמירה׳, ויאמרו על מי שאין השגה לו שהוא שיבח, ואמר: ״כל עצמותי תאמרנה יי מי כמוך״ – סיפר על היותם מחיבות זאת האמונה, שהם אשר בעבורם נודע זה גם כן. ולפי קרוא זה הענין ׳כבוד׳ נאמר: ״מלא כל הארץ כבודו״ – דומה לאמרו: ״ותהלתו מלאה הארץ״ כי השבח יקרא ׳כבוד׳ – כבר נאמר: ״תנו ליי אלהיכם כבוד״ ונאמר: ״ובהיכלו כולו אומר כבוד״ – ובא ממנו הרבה. והבן זה השיתוף גם כן ב׳כבוד׳, ופרשהו בכל מקום כפי ענינו ותמלט מספקות גדולות.

Working English

Know that shem Hashem (the Name of God) sometimes means only the nominal designation itself — as in 'Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain' (Ex 20:7) and 'one who blasphemes the name of the Lord' (Lev 24:16); and this is more than can be enumerated. Sometimes it means His essence, exalted be He, and His truth — as in 'and they say to me, What is His name?' (Ex 3:13). And sometimes it means His word, exalted be He, such that our saying 'the Name of the Lord' is as if we had said 'the Word of the Lord' or 'the Command of the Lord' — as He said: 'for My name is in his midst' (Ex 23:21), meaning: My word is in his midst, or My command is in his midst; the meaning being that he acts according to My will and My command. And we shall explain the discourse on the equivocity of the word malakh (angel).

Likewise, kevod Hashem (the Glory of God) sometimes means the created light that God places in a location as an act of exaltation in the manner of a miraculous sign — 'and the glory of the Lord abode upon Mount Sinai, and the cloud covered it' (Ex 24:16) etc.; and 'the glory of the Lord filled the Tabernacle' (Ex 40:34). Sometimes it means His essence, exalted be He, and His truth — as He said: 'Show me, I pray thee, Thy glory' (Ex 33:18); and the reply came: 'for no human shall see Me and live' (Ex 33:20) — indicating that the glory spoken of there is His essence. And his saying 'Thy glory' is a form of exaltation, as we explained regarding 'What is His name?' (Ex 3:13). And sometimes kevod means the exaltation of God by all people — indeed by all things other than He, exalted be He; for the true exaltation of Him is the apprehension of His greatness: so everyone who apprehends His greatness and perfection exalts Him according to the measure of his apprehension. And the human being in particular exalts through words — to indicate what he has apprehended with his intellect and to proclaim it to others. And what has no apprehension — such as inanimate things — they exalt as well, in that they indicate by their very nature the power of their Maker and His wisdom; and that becomes a cause for exaltation by whoever considers them, whether he speaks with his tongue or does not speak, if he is among those to whom speech is not applicable. Hebrew has broadened this to apply to this meaning the language of speech, and it is said of what has no apprehension that it 'praises' and 'says' — 'All my bones shall say: Lord, who is like unto Thee?' (Ps 35:10) — going beyond their being the cause of this belief, treating them as if they had said it, since through them and for their sake this is also known. And based on calling this meaning kavod, it was said: 'The whole earth is full of His glory' (Isa 6:3) — equivalent to 'and His praise fills the earth' (Hab 3:3); for praise is called kavod, as it was said: 'Ascribe to the Lord your God glory' (Jer 13:16), and it was said: 'and in His temple everything says glory' (Ps 29:9); and much comes from this. Understand this equivocity of kavod as well, and interpret it in every place according to its context — and you will be freed of a great perplexity.