I:7 · Yalad · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

ילד. אלמעני אלמפהום מן הד'ה אלכלמה מעלום, והו אלולאדה: וילדו לו בנים.

ת'ם אסתעיר הד'א אללפט' לאיג'אד אלאמור אלטביעיה: בטרם הרים ילדו.

ואסתעיר איצ'א למעני אנבאת אלארץ' מא תנבת, תשביהא באלולאדה: והולידה והצמיחה.

ואסתעיר איצ'א לחואדת' אלזמאן כאנהא אמור ולדת: כי לא תדע מה ילד יום.

ואסתעיר ד'לך איצ'א לחואדת' אלאפכאר ומא תוג'בה מן אלארא ואלמד'אהב, כמא קאל וילד שקר.

ומנה קיל ובילדי נכרים ישפיקו — יג'תזיון באראיהם, כמא קאל יונתן בן עוזיאל ע״אס פי שרח ד'לך: ובנימוסי עממיא אזלין.

פעלי הד'א אלמעני, מן עלם שכ'צא אמרא מא ואפאדה ראיא, פכאנה אולד ד'לך אלשכ'ץ מן חית' הו ד'ו ד'לך אלראי. ובהד'א אלמעני תסמוא תלאמיד' אלאנביא בני הנביאים, כמא סנבין פי אשתראך אסמיהֵ בן.

ובהד'ה אלאסתעארה קיל פי אדם ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו.

וקד תקדם לך מעני צלם אדם ודמותו מא הי. פכל מן תקדמה מן אלאולאד לם תחצל להם אלצורה אלאנסאניה באלחקיקה, אלתי הי צלם אדם ודמותו אלמקול ענהא בצלם אלהים ובדמותו.

אמא שת, פלמא עלמה ופהמה, פכמל אלכמאל אלאנסאני, קיל פיה ויולד בדמותו כצלמו.

וקד עלמת אן כל מן לם תחצל לה הד'ה אלצורה אלתי בינא מענאהא, פאנה ליס הו אנסאנא, בל חיואנא עלי שכל אלאנסאן ותכ'טיטה.

לכן לה קדרה עלי אנואע אלאד'יאת ואחדאת' אלשרור מא ליס לסאיר אלחיואן, אד' אלפכרה ואלרויה אלתי כאנת לה מעדה לחצול אלכמאל אלד'י לם יחצל, יצרפהא פי אנואע אלחיל אלמוג'בהֵ ללשרור ותוליד אלאד'יאת, פכאנה שי ישבה אלאנסאן או יחאכיה.

והכד'א כאנוא אולאד אדם אלמתקדמון לשת, וקאלוא פי אלמדרש: כל אותן מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף בהן היה מוליד רוחות, יענון שדים.

פלמא רצ'י ענה, אולד שבהה, אעני בדמותו כצלמו, והו קולה ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳ילד׳. הענין המובן מזאת המלה ידוע והוא – הלידה ״וילדו לו בנים״. ואחר הושאלה זאת המילה להמצאת הדברים הטבעיים ״בטרם הרים יולדו״. והושאלה גם כן לענין הצמחת הארץ מה שתצמיח – דמות בלדה – אמר ״והולידה והצמיחה״. והושאלה עוד לחידושי הזמן כאילו הם ענינים יולדו ״כי לא תדע מה ילד יום״. והושאלה עוד לחידושי המחשבות ומה שיחיבוהו מן הדעות והסברות כמו שאמר ״וילד שקר״; וממנו נאמר: ״ובילדי נכרים ישפיקו״ – יספיק להם בדעותם כמו שאמר יונתן בן עוזיאל ע״ה בפרוש זה ׳ובנימוסי עממיא אזלין׳.

ועל זה הענין מי שלימד איש ענין אחד והועילהו דעת – כאילו הוליד האיש ההוא באשר הוא בעל הדעת ההוא; ובזה הענין נקראו תלמידי הנביאים – ׳בני הנביאים׳ כמו שאבאר בשתוף שם ׳בן׳.

ובזאת ההשאלה נאמר ב׳אדם׳: ״ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו״; וכבר קדם לך ענין ׳צלם אדם ודמותו׳ מה הוא; וכל מי שקדמו לו מן הבנים לא הגיעה אליהם הצורה האנושית באמת אשר היא ׳צלם אדם ודמותו׳ הנאמר עליה ׳בצלם אלהים ובדמותו׳ אמנם ׳שת׳ כאשר לימדהו והבינהו ונמצא שלם השלמות האנושי נאמר בו ׳ויולד בדמותו כצלמו׳. וכבר ידעת, כי כל מי שלא הגיעה לו זאת הצורה אשר בארנו ענינה הוא אינו איש אבל בהמה על צורת איש ותבניתו אבל יש לו יכולת על מיני ההזק וחידוש הרעות מה שאין כן לשאר בעלי החיים; כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים להגעת השלמות אשר לא הגיע ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע והולד הנזקים כאילו הוא דבר ידמה לאדם או יחקהו. וכן היו בני אדם הקודמים ל׳שת׳; ואמרו ב׳מדרש׳: ״כל אותן מאה ושלושים שנה שהיה אדם נזוף בהן היה מוליד רוחות״ – רצונם לומר ׳שדים׳; וכאשר רצהו האלוה הוליד ׳בדמותו כצלמו׳ – והוא אמרו: ׳ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו׳.

Working English

Yalad. The meaning understood from this word is well known — namely, bearing offspring: 'and they bore him children' (Deut 21:15).

Then this term was borrowed for the coming-to-be of natural things: 'before the mountains were brought forth' (Ps 90:2).

And it was also borrowed for the sense of the earth's making-grow what it makes grow, likening it to birth: 'and made it bring forth and sprout' (Isa 55:10).

And it was also borrowed for the events of time, as though they were things born: 'for you know not what a day may bring forth' (Prov 27:1).

And it was also borrowed for the products of thought and the opinions and doctrines they give rise to, as it says, 'and brings forth falsehood' (Ps 7:15).

And of this it is said, 'and in the children of strangers they please themselves' (Isa 2:6) — they content themselves with their opinions, as Jonathan ben Uzziel, peace be upon him, said in explaining it: 'and in the customs of the gentiles they walk.'

On this meaning, whoever taught a person some matter and imparted to him an opinion, it is as though he begot that person insofar as he holds that opinion. And in this sense the disciples of the prophets were called 'the sons of the prophets,' as we shall explain under the equivocal senses of the noun ben.

And by this borrowing it was said of Adam, 'and Adam lived a hundred and thirty years, and begot in his own likeness, after his image' (Gen 5:3).

The meaning of Adam's image and likeness has already been given to you. The children who came before him had not attained the truly human form — which is Adam's image and likeness, of which it is said, 'in the image of God and after His likeness.'

But Seth — once [Adam] had taught and instructed him, and the human perfection was complete in him — of him it was said, 'and begot in his own likeness, after his image.'

And you already know that anyone in whom this form has not come to be — the form whose meaning we have explained — is no man, but an animal in the shape and outline of a man.

Yet he has a power for kinds of harm and the working of evils such as no other animal has, since the thought and reflection that were given him as a preparation for attaining the perfection he did not attain, he turns instead to kinds of cunning that produce evils and beget injuries — so that he is a thing resembling man, or aping him.

And such were the children of Adam who came before Seth; and they said in the Midrash, 'all those hundred and thirty years that Adam was under censure, he begot spirits' — meaning demons.

But once He was pleased with him, he begot one like himself — that is, 'in his likeness, after his image' — and that is its saying, 'and Adam lived a hundred and thirty years, and begot in his own likeness, after his image.'