I:70 · Kavod & the Chariot · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

רכב הד'א אללפט' משתרך מת'אלה אלאול מענאה רכוב אלאנסאן עלי אלבהאים עלי אלמעתאד והוא רכב על אתונו. ת'ם אסתעיר ללאסתילא עלי אלשי לאן אלראכב מסתולי חאכם עלי מרכובה וד'לך קולה ירכיבהו על במתי ארץ והרכבתיך על במתי ארץ מענאה אנכם תסתולון עלי אעאלי אלארץ'. ובחסב הד'א אלמעני קיל פי אללה תעאלי רכב שמים בעזרך מענאה אלמסתולי עלי אלסמא וכד'לך לרוכב בערבות מענאה אלמסתולי עלי ערבות והו אלפלך אלאעלי אלמחיט באלכל.

ונץ חגיגה קאלוא ערבות רם ונשא שוכן עליו שנאמר סלו לרוכב בערבות ומנא לן דאיקרי שמים כתיב הכא לרוכב בערבות וכתיב התם רוכב שמים. פקד באן אן אלאשארה כלהא לפלך ואחד והו אלמחיט באלכל. ותאמל קולהם שוכן עליו ולם יקולוא שוכן בו לאנהם לו קאלוא שוכן בו לכאן ד'לך יוג'ב לה מכאנא או יכון קוה פיה. פבקולהם שוכן עליו צרחוא באנה תעאלי מפארק ללפלך וליס הו קוה פיה.

ואעלם אן אסתעיר לה תעאלי רכב שמים ללתשביה אלגריב אלעג'יב וד'לך אן אלראכב אפצ'ל מן אלמרכוב ולא יקאל אפצ'ל אלא בתסאמח פי אלקול לאן ליס אלראכב מן נוע אלמרכוב ואלראכב איצ'א הו אלד'י יחרך אלדאבה וימשיהא כיף שא והי אלה לה יצרפהא כיף אראד והו ברי ענהא גיר מתצל בהא בל כ'ארג' ענהא. כד'לך אלאלאה ג'ל אסמה הו מחרך אלפלך אלאעלי אלד'י בחרכתה יתחרך כל מתחרך פיה והו תעאלי מפארק לה ליס הו קוה פיה.

ופי בראשית רבה קאלוא ענד שרחהם לקולה תעאלי מעונה אלהי קדם קאלוא הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו ואתבעוא ד'לך באן קאלוא הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס הדא הוא דכתיב כי תרכב על סוסיך. פתאמלה ותבין כיף בינוא נסבתה תעאלי ללפלך ואנה אלתה אלתי בהא ידבר אלוג'וד.

פתאמל כיף הד'ה אלמעאני אלגריבה אלצחיחה אלתי אליהא וצל נט'ר אעלי מן תפלסף מבדדה פי אלמדרשות אד'א נט'רהא אלרג'ל אלעאלם אלגיר מנצף באול נט'רה צ'חך מנהא למא יראה פי ט'ואהרהא מן מפארקהֵ חקאיק אלוג'וד וד'לך לאלגאז לגראבהֵ הד'ה אלמעאני ען אפהאם אלג'מהור.

וארג'ע אלי תמאם מא נאשבת תפהימה פאקול אנהם ז״ל אכ'ד'וא אן יסתדלוא בנצוץ פואסיק עלי כון הד'ה אלאשיא אלמעדודה פי ערבות פי נץ חגיגה. פתאמלה איצ'א פאפהמה.

ואעלם אן ג'מאעהֵ אלבהאים אלמרכובה תתסמי מרכבה והד'א כת'יר אלתכראר ויאסר יוסף מרכבתו במרכבת המשנה מרכבות פרעה ואלדליל עלי כון הד'ה אלאסמיה תקע עלי עדהֵ בהאים קולה ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה פהד'א דליל עלי כון מרכבה יקע עלי ארבעה מן אלכ'יל. ולהד'א אקול אנה למא קיל בחסב מא קיל אן כסא הכבוד חמלתה ארבע חיות סמוה אלחכמים ז״ל מרכבה תשביהא באלמרכבה אלתי הי ארבעהֵ אשכ'אץ.

והד'א קדר מא אנג'ר אליה אלקול פי הד'א אלפצל ולא בד מן תנביהאת אכ'רי כת'ירה איצ'א פי הד'א אלגרץ'. לכן אלמקצוד בהד'א אלפצל אלד'י נחוה כאן תרדיד אלקול אן קולה רוכב שמים מענאה מדיר אלפלך אלמחיט ומחרכה בקדרתה ואראדתה וכד'לך קולה פי תמאם אלפסוק ובגאותו שחקים.

פליכן הד'א אלמעני חאצ'רא דאימא פי ד'הנך למא אסתאנפה לאנה אעט'ם דליל עלם וג'וד אלאלאה בה אעני דוראן אלפלך כמא סאברהן פאפהמה:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳רכוב׳, זאת המילה משותפת. הנחתה הראשונה, ענינה – רכיבת האדם על הבהמות כמנהג: ״והוא רוכב על אתונו״. ואחר כך הושאלה לשולטנות על הדבר, כי הרוכב – מושל שולט על מורכבו – והוא אמרו: ״ירכיבהו על במתי ארץ״, ״והרכבתיך על במתי ארץ״ – ענינו: שאתם תשלטו על עליוני הארץ, ״ארכיב אפרים״ – אמשילהו ואשליטהו. ולפי זה הענין נאמר באלוה ית׳: ״רוכב שמים בעזרך״ – פרושו השליט על השמים; וכן: ״לרוכב בערבות״ – ענינו: השליט על ׳ערבות׳ – והוא הגלגל העליון המקיף בכל. ובדברי ה׳חכמים ז״ל׳ הנכפלים בכל מקום: שהם ׳שבעה רקיעים׳ וש׳ערבות׳ הוא העליון המקיף בכל. ולא תרחיק היותם מונים ה׳רקיעים׳ שבעה׳ – ואם הם יותר – כי פעמים ימנה הכדור אחד, ואף על פי שבו גלגלים הרבה, כמו שהוא מבואר למעינים בענין זה, וכמו שאבאר. אמנם המכון הנה – הראותם תמיד ש׳ערבות׳ הוא למעלה מן הכל, ועל ׳ערבות׳ נאמר: ׳רוכב שמים בעזרך׳.

ולשון חגיגה, אמרו: ״׳ערבות׳, רם ונישא שוכן עליו, שנאמר: סולו לרוכב בערבות״; ומנא לן דאיקרי ׳שמים׳? כתיב הכא: ׳לרוכב בערבות׳ וכתיב התם: ׳רוכב שמים׳״ – הנה כבר התבאר כי הרמז כולו לגלגל אחד, והוא המקיף בכל, אשר תשמע מענינו מה שתשמע. והסתכל אמרם ׳שוכן עליו׳ ולא אמרו: ׳שוכן בו׳ – שאילו אמרו: ׳שוכן בו׳ היה מחייב לאלוה מקום או שיהיה האלוה כח בגלגל – כמו שדימו כיתות הצאבה, שהאלוה רוח הגלגל; ובאמרם: ׳שוכן עליו׳ הראו, שהוא ית׳ נבדל מן הגלגל ואינו כח בו.

ודע, כי הושאל לו ית׳ ׳רוכב שמים׳ לדמיון הזר המופלא וזה: כי הרוכב יותר מעולה מן הנרכב (ולא יאמר: ׳יותר מעולה׳ אלא בהקל מן המאמר – שאין הרוכב ממין הנרכב); והרוכב גם כן הוא אשר יניע הבהמה ויוליכנה כאשר ירצה, והיא כלי לו ישתמש בה כרצונו, והוא נקי ממנה, בלתי נדבק בה, אבל חוצה לה. כן האלוה (יתעלה שמו!) הוא מניע הגלגל העליון, אשר בתנועתו יתנועע כל מתנועע בו, והוא ית׳ נבדל ממנו ואינו כח בו.

ובבראשית רבה אמרו, בפרשם למאמרו ית׳: ״מעונה אלהי קדם״ – אמרו: ״הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו״; וסמכו לזה אמרם: ״הסוס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפלה לסוס – הדא הוא דכתיב ״כי תרכב על סוסיך״ ״. זה הוא לשונם, והסתכל בו ותבין: איך בארו יחסו ית׳ לגלגל, ושהוא כלי לו אשר בו ינהיג המציאות. כי כל מה שתמצא ל׳חכמים ז״ל׳, כי השמים הפלוניים בהם כך וכך והשמים הפלוניים בהם כך וכך, אין ענינו – שבשמים הגשמים אחרים בלתי השמים, אבל ענינו – שהכוחות המהוות הענין הפלוני והשומרות סידורו יבואו מן השמים ההם. והראיה על מה שאמרתי לך – אמרם: ״׳ערבות׳ – שבו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמותן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להבראות, וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו המתים״ – ומבואר הוא, שכל מה שמנאוהו הנה, אין מהם דבר שהוא גשם, שיהיה במקום (כי ה׳טל׳ אינו טל כפשוטו). והתבונן איך אמרו בזה: ׳שבו׳ – רצוני לומר: שהם ב׳ערבות׳ – ולא אמרו שהם עליו – וכאילו הגידו, שאלו הדברים הנמצאים בעולם אמנם הם נמצאים מכוחות, יבואו מ׳ערבות׳, האלוה ית׳ שמהו התחלה להם ונטעם בו אשר מכללם – ׳גנזי חיים׳ – וזה הוא הנכון והאמת הגמור, כי כל חיים נמצאים בחי אמנם הם מן החיים ההם, כמו שאזכור אחר זה. והתבונן איך מנו: ׳נשמותן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להבראות׳ – ומה נכבד זה הענין למי שיבינהו! כי ה׳נשמות׳ הנשארות אחר המות אינם ה׳נשמה׳ ההוה באדם כשיתהוה – שזאת ההוה בעת התהוותו היא כח ההכנה לבד והדבר הנבדל אחר המות הוא הדבר המגיע בפועל; ולא ה׳נשמה׳ גם כן ההוה היא ה׳רוח׳ ההוה – ולזה מנו בהוות: ׳נשמות ורוחות׳; אמנם הנבדלות הם דבר אחד לבד. וכבר בארנו, שיתוף ׳רוח׳ ובארנו עוד. בסוף ספר מדע, מה שנפל באלו השמות מן השיתוף.

והסתכל איך אלו הענינים המופלאים האמיתיים, אשר אליהם הגיע עיון המעולים שבפילוסופים, מפוזרים ב׳מדרשות׳, כשיעין בהם האיש החכם שאינו מודה על האמת בתחלת עיון, ישחק מהם, למה שיראהו בפשוטיהם מההבדל מאמיתות המציאות. ועילת זה כולו – דברם בחידות באלו הענינים, לזרותם מהבנת ההמון, כמו שהגדנו פעמים.

ואשוב להשלים מה שנכנסתי להבינו ואומר: שהם ז״ל התחילו להביא ראיות מדברי פסוקים על היות אלו הדברים המנויים ב׳ערבות׳ – בשאמרו: ״׳צדק ומשפט׳ – דכתיב: ׳צדק ומשפט מכון כסאך׳״. וכן הביאו ראיה על אותם שמנאום שהם מיוחסים לאלוה ית׳ שהם אצלו – והבן זה! ובפרקי ר׳ אליעזר אמרו: ״שבעה רקיעים ברא הקב״ה ומכולם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ׳ערבות׳ שנאמר: ׳סולו לרוכב בערבות׳״ – אלו דבריו – והבינם גם כן.

ודע, כי כלל הבהמות הנרכבות יקרא ׳מרכבה׳ – וזה נכפל הרבה: ״ויאסור יוסף מרכבתו״, ״במרכבת המשנה״, ״מרכבות פרעה״; והראיה על היות זה השם נופל על הרבה בהמות – אמרו: ״ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמישים ומאה״ – וזאת הראיה על היות שם ׳מרכבה׳ נופל על ארבעה מן הסוסים. ולזה אומר: כי כאשר נאמר, לפי מה שנאמר, ש׳כסא הכתוב׳ נושאות אותו ׳ארבע חיות׳, קראוהו ה׳חכמים ז״ל׳: ׳מרכבה׳ – לדמות ב׳מרכבה׳, אשר היא ארבעה אישים.

וזה שיעור מה שנתגלגלו אליו הדברים בזה הפרק. ואי אפשר מבלתי הערות אחרות גם כן רבות בזה הענין. אמנם המכון בזה הפרק, אשר עדיו היתה השבת הדברים, כי אמרו: ״רוכב שמים״ – ענינו: מסבב הגלגל המקיף ומניעו ביכלתו ורצונו. וכן אמרו בסוף ה׳פסוק׳: ׳ובגאותו שחקים׳ – אשר ׳בגאותו׳ סיבב ה׳שחקים׳: הוציא זה הראשון – אשר הוא ׳ערבות׳, כמו שביארנו – במילת ׳רכיבה׳, ושאריתם – במילת ׳גאוה׳, כי בתנועת הגלגל העליון זאת התנועה היומית, יתנועעו הגלגלים כולם, כתנועת החלק בכול – וזאת היא היכולת העצומה אשר הניעה הכל, ולזה קראה: ׳גאוה׳.

ויהיה זה הענין נמצא תמיד בשכלך, למה שאני עתיד לאמרו, שהיא הגדולה שבראיות שנודעה מציאות האלוה בה – רצוני לומר: הקף הגלגל – כמו שאביא עליו המופת. והבינהו!

Working English

Rākhav — this term is equivocal. Its primary usage means a person's riding an animal in the customary manner, as in 'and he rode upon his she-ass' (Num 22:22). Then it was used metaphorically for domination over a thing, since the rider dominates and governs his mount; as in 'He shall cause you to ride on the high places of the earth' (Deut 32:13), and 'I will cause you to ride on the high places of the earth' (Isa 58:14) — meaning you shall dominate the heights of the land. And in this sense it was said of God, exalted be He, 'Rider of the heavens in your help' (Deut 33:26) — meaning the One who dominates the heavens; and likewise 'to the Rider of the ʿAravot' (Ps 68:5) — meaning the One who dominates the ʿAravot, which is the outermost sphere encompassing the whole.

The text of Ḥagigah states: 'The ʿAravot is high and exalted, He dwells above it, as it is said: extol Him who rides upon the ʿAravot; and how do we know it is called heaven? As it is written here: to the Rider of the ʿAravot, and it is written there: the Rider of the heavens' (b. Ḥagigah 12b). It has thus become clear that the entire reference is to one sphere — the one that encompasses the whole. Consider their saying 'dwells above it,' not 'dwells within it' — for had they said 'within it,' that would entail a place for Him, or that He is a force within it. By saying 'above it,' they explicitly stated that He, exalted be He, is separate from the sphere and is not a force within it.

Know that the metaphorical application of 'riding' the heavens to Him, exalted be He, is a remarkable and wondrous analogy. The rider is superior to the ridden — and 'superior' is used here only loosely, since the rider is not of the same species as the mount. The rider is also the one who moves the animal and makes it proceed as he wishes; it is an instrument for him; he directs it as he wills; and he is free of it, not attached to it, but external to it. Likewise God — glorious be His name — is the mover of the outermost sphere by whose motion everything that moves within it moves; and He, exalted be He, is separate from it and is not a force within it.

In Bereshit Rabbah, expounding His saying 'the eternal God is your dwelling-place' (Deut 33:27), they said: 'He is the dwelling-place of His world, and His world is not His dwelling-place'; and they followed this with: 'the horse is secondary to the rider, and the rider is not secondary to the horse — this is what is written: when you ride upon your horses' (Hab 3:8). Contemplate this and understand how they explained His relation to the sphere and that He is the ground by which existence is governed.

Consider how these remarkable and correct meanings — the highest philosophical insights — are scattered through the Midrashim. When the learned but biased man encounters them at first glance, he laughs at them, seeing in their apparent sense a departure from the realities of existence. This is because of the enigmatic form that encodes these meanings, since they are too strange for ordinary people to comprehend.

I return to completing what I set out to explain. I say that they, of blessed memory, proceeded to cite scriptural prooftexts for the existence of these enumerated things in the ʿAravot, as in the text of Ḥagigah. Contemplate this as well and understand it.

Know that a group of riding animals is called a merkāvāh — this appears frequently: 'and Joseph harnessed his chariot' (Gen 46:29), 'the chariot of the viceroy' (Gen 41:43), 'the chariots of Pharaoh.' The proof that this designation applies to a number of animals is the verse, 'and a chariot came up and went out of Egypt for six hundred shekels of silver, and a horse for fifty and a hundred' (1 Kgs 10:29) — this is evidence that merkāvāh refers to four horses. For this reason I say: since it is said — in accordance with what is said — that the throne of glory was carried by four ḥayyot, the Sages, of blessed memory, called it merkāvāh by analogy with the chariot, which is four animals.

This is the extent to which the discourse in this chapter has led. There would necessarily be many other observations also serving this aim. But the aim of this chapter, toward which we tended, was to repeat the point that the expression 'Rider of the heavens' means the Governor of the encompassing sphere and its Mover by His power and will; and likewise the expression in the completion of the verse: 'and in His majesty the clouds' (Deut 33:26).

Let this meaning be always present in your mind as you begin what follows, for it is the greatest proof by which the existence of God is known — I mean the rotation of the sphere, as I shall demonstrate. Understand this.