I:76 · Conclusion · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

פי נפי אלתג'סים על מד'הב אלמתכלמין. טרק אלמתכלמין ואחתג'אג'אתהם עלי נפי אלתג'סים צ'עיפה ג'דא אצ'עף מן אדלתהם עלי אלתוחיד לאן נפי אלג'סמאניה ענדהם כאנה פרע לאזם לאצל אלתוחיד קאלוא אלג'סם ליס בואחד. אמא מן נפי אלג'סמאניה מן חית' אן אלג'סם מרכב מן מאדה וצורה צ'רורה והד'א תרכיב ובין אמתנאע אלתרכיב פי חק ד'את אלאלאה פאן הד'א ענדי ליס הו מתכלמא ולא הד'א אלדליל מבניא עלי אצול אלמתכלמין בל הו ברהאן צחיח מבני עלי אעתקאד אלמאדה ואלצורה.

אלטריק אלאול קאלוא אן כאן אלאלאה ג'סמא פלא יכ'לו למעני אלאלאהיה וחקיקתהא אן יכון יקום בה ג'מלהֵ ג'ואהר ד'לך אלג'סם אעני כל ג'והר פרד מנהא. או יכון יקום בה ג'והר ואחד מן ג'ואהר ד'לך אלג'סם פאן כאן יקום בה ג'והר פרד פמא פאידהֵ בקיהֵ תלך אלאג'זא ולא מעני לוג'וד הד'א אלג'סם ואן כאן יקום בכל ג'ז וג'ז מן אג'זא הד'א אלג'סם פהד'ה אלאהאת כת'ירה לא אלאה ואחד.

אלטריק אלת'אני והו עט'ים ענדהם אמתנאע אלשבה לאנה לא ישבה שיא מן מכ'לוקאתה פאן כאן ג'סמא פקד שאבה אלאג'סאם. והם יטולון ג'דא פי הד'א אלבאב ויקולון אן קלנא ג'סמא ליס כאלאג'סאם פקד נאקצ'ת נפסך לאן כל ג'סם שביה בכל ג'סם מן ג'ההֵ אלג'סמאניה ואנמא תכ'אלף אלאג'סאם בעצ'הא בעצ'א במעאני אכ'רי יענון אלאעראץ' וילזם איצ'א ענדהם אן יכון קד כ'לק מת'לה.

והד'א אלדליל יכ'תל בוג'הין אחדהמא אן יקול אלקאיל לא אסלם עדם אלשבה ואי ברהאן יקום לך עלי אנה לא יג'וז אן ישבה אלאלאה שיא מן מכ'לוקאתה פי שי מן אלאשיא אללהם אלא אן תתעלק פי הד'א בנץ כתאב נבוי אעני נפי אלשבהיה פי שי פיכון נפי אלג'סמאניה מקבולא לא מעקולא.

ווג'ה אכ'ר והו אשכל וד'לך אנה קד ת'בת וצח ענד מן תפלסף ותבחר פי מד'אהב אלפלאספה אן אלאפלאך אנמא יקאל עליהא אלג'סם ועלי הד'ה אלאג'סאם אלהיולאניה באשתראך מחץ' לאן לא הד'ה אלמאדה תלך אלמאדה ולא הד'ה אלצור תלך אלצורה בל אלמאדה ואלצורה מקולה איצ'א עלי מא הנא ועלי אלאפלאך באשתראך. פאד'א קיל הד'א פי חק אלפלך פנאהיך אן יקולה אלמג'סם פי אלאלאה פאנה יקול הו ג'סם ד'ו אבעאד לכן ד'אתה וחקיקתה וג'והרה ליס ישבה שיא מן אג'סאם אלמכ'לוקאת ואנמא יקאל עליה ועליהא ג'סם באשתראך.

אלטריק אלת'אלת' הד'א. קאלוא לו כאן אלאלאה ג'סמא לכאן מתנאהיא והד'א צחיח ואד'א כאן מתנאהיא פלה קדר מעלום ושכל מעלום ת'אבת והד'א איצ'א לזום צחיח. קאלוא וכל מקדאר וכל שכל יג'וז אן כאן יכון אלאלאה אעט'ם מן ד'לך אלמקדאר או אצגר ועלי כ'לאף ד'לך אלשכל מן חית' הו ג'סם פתכ'צצה במקדאר מא ושכל מא יחתאג' אלי מכ'צץ.

פתאמל יא איהא אלנאט'ר אן את'רת טלב אלחק ואטרחת אלהוי ואלתקליד ואלג'נוח למא אעתדת תעט'ימה ולא תגאלט נפסך חאל האולא אלנאט'רין ומא ג'רי להם ומנהם פאנהם כאלמסתפר מן אלרמצ'א אלי אלנאר וד'לך אנהם אבטלוא טביעהֵ אלוג'וד וגירוא פטרהֵ אלסמאואת ואלארץ' בזעם מנהם אן בתלך אלמקדמאת יתברהן כון אלעאלם מחדת'א פלא חדת' אלעאלם ברהנוא ותלפוא עלינא בראהין וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלג'סמאניה.

פאד' קד פרגנא מן גאיהֵ כלאמהם פלנאכ'ד' איצ'א פי ד'כר אלמקדמאת אלפלספיהֵ וד'כר בראהינהם עלי וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ואמתנאע כונה ג'סמא מע מא נסלם להם מן קדם אלעאלם ואן כנא לא נתעקדה. ובעד ד'לך אריך טריקנא נחן פי מא הדאנא אליה צחהֵ אלנט'ר מן תתמים אלברהאן עלי הד'ה אלת'לת'ה מטאלב ובעד ד'לך ארג'ע אלי אלכ'וץ' מע אלפלאספה פי מא יקולונה מן קדם אלעאלם בעזרת שדי:

כמל הד'א אלג'ז אלאול מן דלאלהֵ אלחאירין יתלוה אלג'ז אלת'אני אלד'י אולה אלמקדמאת אלמחתאג אליהא

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

בהרחקת הגשמות לפי דעת המדברים. דרכי המדברים וטענותיהם על הרחקת הגשמות חלושות מאד, יותר חלושות מראיותיהם על היחוד. כי הרחקת הגשמות אצלם כאילו הוא סעיף מחויב לשורש היחוד – אמרו: הגשם אינו אחד. אמנם מי שהרחיק הגשמות מפני שהגשם מורכב מחומר וצורה, וזאת – ההרכבה, ומבואר המנע ההרכבה בחוק עצם האלוה – זה אצלי אינו מדבר; ואין זאת הראיה נבנית על שרשי המדברים, אבל הוא מופת אמיתי, נבנה על אמונת החומר והצורה וציור ענינם; וזה – דעת פילוסופי, אזכרהו ואבארהו בזכרי מופתי הפילוסופים על זה. וכונתנו בזה הפרק אמנם היא לזכרון ראיות המדברים על הרחקת הגשמות, כפי הקדמותיהם ודרכי ראיותיהם.

הדרך הראשון אמרו: אם היה האלוה גשם, לא ימלט לענין האלהות ואמתתה מבלתי שיתוקן בו שתשלם מציאותו בכלל עצמי הגשם ההוא – רצוני לומר: כל עצם פרדי מהם – או תשלם מציאותו בעצם אחד מעצמי הגשם ההוא. ואם תשלם מציאותו בעצם פרדי אחד, מה תועלת שאר החלקים ההם? ואין ענין למציאות זה הגשם, ואם תשלם מציאותו בכל חלק וחלק מחלקי זה הגשם, יהיו אלו אלוהות רבות לא אלוה אחד, וכבר בארו שהוא אחד. וזאת הראיה, כשתסתכל בה, תמצאה נבנית על ההקדמה הראשונה והחמישית מהקדמותיהם, ואילו יאמר להם: שגשם האל אינו מחובר מחלקים לא יחלקו, רצוני לומר: שאינו מחובר מכמות העצמים אשר יבראם, כמו שאמרתם –, אבל הוא גשם אחד מדובק לא יקבל החלוקה אלא במחשבה, ואין בחינה במחשבות: שאתה כן תדמה שגשם השמים יקבל הקרע והבקוע, והפילוסוף יאמר שזה – פעל הדמיון והקש מן הנראה והם הגשמים הנמצאים אתנו – על הנסתר.

הדרך השני והוא גדול אצלם: המנע ההדמות. שהוא לא ידמה לדבר מבריאותיו; ואם היה גשם היה דומה לגשמים. והם יאריכו מאד בזה השער ויאמרו: אם נאמר: ״גשם אינו כגשמים״, כבר סתרת עצמך, כי כל גשם דומה בכל גשם מצד הגשמות, ואמנם, יחלקו הגשמים קצתם מקצתם בענינים אחרים – רצונם לומר המקרים. ויתחיב גם כן אצלם שכבר ברא כמותו.

וזאת הראיה תפסד בשני פנים. האחד מהם – שיאמר האומר לא אקבל העדר ההדמות – ואי זה מופת יעמד לך שאי אפשר שידמה האלוה לדבר מברואיו בדבר מן הדברים? האלהים! אם לא תתלה בזה בדברי ספר נבואה – רצוני לומר: הרחקת ההדמות בדבר – ותהיה הרחקת הגשמות מקובלת, לא מושכלת. ואם תאמר: שאם היה דומה לדבר מברואיו, כבר ברא כמותו? יאמר החולק: אינו כמותו מכל הצדדים; ואני לא ארחיק, שיהיה באלוה ענינים רבים ולא צדדים; כי מאמין ההגשמה לא יברח מזה.

ופנים אחרים, והם יותר נאותים, וזה: כי כבר התקיים והתאמת אצל מי שנתפלסף והעמיק בדעות הפילוסופים, כי הגלגלים אמנם יאמר עליהם ״גשם״ ועל אלו הגשמים החמריים בשיתוף גמור: שאין זה החומר – החומר ההוא, ולא אלו הצורות – הצורה ההיא; אבל החומר והצורה נאמרים עוד על אשר הנה ועל הגלגלים בשתוף – ואף על פי שהגלגל בלא ספק בעל מרחקים – שאין גוף המרחקים הוא הגשם אבל הגשם, הדבר המורכב מחומר וצורה. ואם נאמר זה בחוק הגלגל כל שכן שיאמר אותו המגשים באלוה! שהוא יאמר: הוא גשם בעל מרחקים, אלא שעצמו ואמתתו ועצמותו לא ידמה לו דבר מגשמי הנבראים, ואמנם, יאמר עליו ועליהם ״גשם״ – בשתוף כמו שיאמר עליו ועליהם ״נמצא״ – בשתוף, אצל המאמתים. ולא יקבל הטוען בהגשמה – היות הגשמים כולם מחוברים מחלקים דומים; אבל יאמר: האלוה בורא אלו הגשמים כולם, והם מתחלפים העצם והאמיתות; וכמו שאין גשם הצואות אצלו הוא גשם כדור השמש, כן יאמר שאין גשם האור הנברא – רצוני לומר: ה׳שכינה׳ – הוא גשם הגלגלים והכוכבים ולא גשם ה׳שכינה׳ או ׳עמוד הענן׳ הנברא הוא גשם האלוה ית׳ אצלו. אבל יאמר הגשם ההוא הוא העצם השלם הנכבד אשר לא הרכב כלל ולא השתנה ואי אפשר השתנותו, אבל כן התחיב מציאות זה הגשם חיוב מתמיד, והוא יפעל כל מה שזולתו כפי רצונו וחפצו. ואיך יסתר זה הדעת העלול בדרכיהם המופלאות אשר הודעתיך אותם?

הדרך השלישי הוא זה. אמרו: אילו היה האלוה גשם, היה לו תכלה – וזה אמת; ואם היה לו תכלה, היה לו שיעור ידוע וצורה ידועה עומדת – וזה גם כן חיוב אמיתי. ואמרו: כי כל שיעור וכל צורה, יתכן שיהיה האלוה יותר גדול מן השיעור ההוא או יותר קטן ועל חילוף הצורה ההיא, מאשר הוא גשם; יהיה, אם כן, התיחדו בשיעור אחד וצורה אחת צריך אל מיחד. וזאת הראיה גם כן שמעתים מגדילים אותה, והיא יותר חלושה מכל מה שקדם, שהיא נבנית על ההקדמה העשירית, אשר כבר בארנו שיעור מה שבה מן הספקות בחוק שאר הנמצאות כשישוערו על חלוף טבעם – וכל שכן בחוק האלוה. ואין הפרש בין זה ובין אמרם בהכרעת מציאות העולם על העדרו שהוא מורה על פועל, הכריע מציאותו על העדרו לאפשרות מציאותו. ואם יאמר להם: למה לא ימשך זה בחק האלוה ית׳, ויאמר: אחר שהוא נמצא, יתחיב שיהיה לו מכריע למציאותו על העדרו? והוא יענה, בלא ספק, בשיאמר: שזה מביא אל ההשתלשלות, ואי אפשר מבלתי הגיע בסוף למחויב המציאות, אין אפשרות בו ולא יצטרך לממציא. וזה המענה בעצמו יתחיב בצורה ובשיעור: כי כל הצורות והשיעורים האפשריים המציאות – כלומר: שלא היה נמצא ואחר כך נמצא, הוא אשר יאמר בו היה יכול שיהיה יותר גדול או יותר קטן ממה שהוא נמצא עליו, ובחלוף זאת הצורה והוא צריך למיחד בהכרח. אמנם צורת האלוה ושיעורו – יתעלה מכל חסרון ודמות! הנה יאמר המגשים: שלא היה נעדר ואחר כך נמצא, שיצטרך למיחד, אבל עצמו בשיעורו וצורתו מחויב המציאות כך, לא יצטרך למיחד ולא למכריע מציאות על העדר, שאין אפשרות העדר בו; כן לא יצטרך למיחד צורה ושיעור כי כן התחיב מציאותו.

והסתכל, אתה המעין (אם תבחר לבקש האמת, ותשליך התאוה והקבלה והנטיה למה שהנהגתו להגדילו, ולא תטעה נפשך), בענין אלו המעינים ומה שקרה להם ומהם, שהם כבורח מן הרמץ אל האש, וזה: שהם בטלו טבע המציאות ושינו בריאת השמים והארץ בחשבם שבהקדמות ההם יביאו מופת על היות העולם מחודש, ולא לחידוש העולם הראו מופת ואיבדו עלינו מופתי מציאות האלוה ית׳ ואחדותו והרחקת הגשמות; כי המופתים אשר יתבארו בהם כולם אמנם ילקחו מטבע המציאות הנח, המפורסם, המושג בחושים ובשכל.

ואחר שהשלמנו תכלית דבריהם, נתחיל גם כן בזכרון ההקדמות הפילוסופיות וזכרון מופתיהם על מציאות האלוה ואחדותו והמנע היותו גשם, עם מה שאקבל מהם מקדמות העולם, ואף על פי שלא נאמינהו. ואחר כך אראך דרכנו אנחנו במה שהישירתנו אליו אמיתת העיון מהשלמת המופת על אלו השלש שאלות. ואחר כך אשוב להכנס עם הפילוסופים במה שאמרוהו מקדמות העולם – בעזרת שדי׳.

נשלם החלק הראשון ממורה נבוכים.

Working English

On the Negation of Corporealism According to the Opinion of the Mutakallimūn. The methods and arguments of the mutakallimūn for negating corporealism are very weak — weaker than their proofs for unity — because the negation of corporeality in their view is a necessary corollary of the principal doctrine of unity: a body is not one. As for one who negates corporeality on the ground that every body is necessarily composed of matter and form, and then demonstrates the impossibility of composition with respect to God's essence — that person is not in my view a mutakallim, nor is that argument built on the principles of the mutakallimūn; rather it is a sound demonstration built on belief in matter and form.

Method One: they said if God were a body, the meaning and true nature of divinity could not but either subsist in the totality of the atoms of that body — that is, in each individual atom — or subsist in one single atom of that body's atoms. If it subsisted in one atom, what benefit would the remaining parts serve, and what would be the meaning of this body's existence? And if it subsisted in each and every part of that body's parts, these would be many divinities, not one God.

Method Two — held by them to be of great weight — is the impossibility of resemblance: God does not resemble any of His creatures; if He were a body, He would resemble bodies. They expatiate at length on this, saying: if we say 'a body unlike bodies,' you have contradicted yourself — for every body resembles every body in respect of corporeality, bodies differ from one another only in other meanings, that is, in accidents; it also follows necessarily, in their view, that He would have created His equal.

This proof is defective in two ways. First: a disputant could say 'I do not concede absence of resemblance — what demonstration can you offer that it is not permissible for God to resemble any of His creatures in any respect?' — unless you rely here on the text of a prophetic book, that is, the text that negates resemblance in anything, in which case the negation of corporeality would be accepted on authority, not proven by reason.

A second difficulty is more serious. It has been established and clarified by those who have philosophized and thoroughly investigated the views of the philosophers that 'body' is predicated of the celestial spheres and of these sublunary material bodies only equivocally — for their matter is not the same matter, nor is their form the same form; indeed, 'matter' and 'form' are also predicated of sublunary things and of the spheres only equivocally. If this is said of the sphere, how much more may the corporealist say of God: 'He is a being of extension, but His essence, true nature, and substance resemble none of the bodies of creatures — and 'body' is predicated of Him and them only equivocally.'

Method Three: they said if God were a body He would be finite — and this is correct; and if finite, He would have a determinate magnitude and a fixed determinate shape — and this inference too is correct. They then said: as a body, any magnitude and any shape is such that God could conceivably be greater than that magnitude or smaller, or of a shape contrary to that shape; therefore the specification of Him to some particular magnitude and some particular shape requires a specifier.

Reflect, O reader who desires to seek truth and who has cast aside passion, habit, and the inclination toward what you are accustomed to revere — and do not deceive yourself about the condition of these thinkers and what has happened to them and from them. For they are like one who has fled from the embers into the fire — they annulled the stable nature of existence and altered the natural constitution of the heavens and earth, claiming that by those premises the world's createdness can be demonstrated. But they did not demonstrate the world's createdness; instead they ruined for us the proofs of God's existence, unity, and incorporeality.

Since we have now concluded the full extent of their discourse, let us proceed to the presentation of the philosophical premises and their demonstrations of God's existence, unity, and impossibility of corporeality — granting the philosophers the eternity of the world even as we do not ourselves believe it. Thereafter I shall lay out our own path, the one to which soundness of inquiry has led us, for completing the demonstration of these three aims; and after that I shall return to engaging with the philosophers on what they say regarding the eternity of the world — with the help of the Almighty.

Here is completed this first part of The Guide of the Perplexed. It is followed by the second part, which begins with the premises that are needed.