I:8 · Makom · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

מקום. הד'א אלאסם אצל וצ'עה ללמכאן אלכ'אץ ואלעאם.

ת'ם אן אללגה אתסעת פיה וג'עלתה אסמא למרתבהֵ אלשכ'ץ ומנזלתה, אעני לכמאלה פי אמר מא, חתי יקאל פלוני במקום פלוני פי אלאמר אלפלאני.

וקד עלמת כת'רהֵ אסתעמאל אהל אללגה ד'לך פי קולהם: ממלא מקום אבותיו, והיה ממלא מקום אבותיו בחכמה או ביראה. וקולהם: ועדין מחלוקת במקומה עומדת — יעני פי מרתבתהא.

ועלי הד'ה אלג'הה מן אלאסתעארה קיל ברוך כבוד י״י ממקומו — יעני בחסב מרתבתה ועט'ם חט'ה פי אלוג'וד.

וכד'לך כל ד'כר מקום ג'א פי אללה, אנמא אלמראד בה מרתבהֵ וג'ודה תעאלי אלתי לא מת'ל להא ולא שביה, כמא סיתברהן.

ואעלם אן כל אסם נבין לך אשתראכה פי הד'ה אלמקאלה, פליס אלגרץ' מנה אלתנביה עלי מא נד'כרה פי ד'לך אלפצל פקט, בל נחן נפתח באבא וננבהך עלי מעאני ד'לך אלאסם אלמפידה בחסב גרצ'נא, לא בחסב אגראץ' מן יתכלם פי לגהֵ אהל לסאן מא.

ואנת תתאמל כתב אלנבוה וגירהא מן תואליף אהל אלעלם, ותעתבר אלאסמא אלמתצרפה פיהא כלהא, ותחמל כל אסם משתרך עלי מעני מן מעאניה אללאיק בה בחסב ד'לך אלקול.

פהד'א אלכלאם מנא הו מפתאח הד'ה אלמקאלה וגירהא.

מת'אל ד'לך מא בינאה הנא מן מעני מקום פי קולה ברוך כבוד י״י ממקומו, פאנך תעלם אן הד'א אלמעני בעינה הו מעני מקום פי קולה הנה מקום אתי — מרתבהֵ נט'ר ותטלע עקל, לא תטלע עין — מצ'אפא אלי אלמוצ'ע אלמשאר אליה מן אלג'בל אלד'י פיה וקע אלאנפראד וניל אלכמאל.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳מקום׳. זה השם עיקר הנחתו למקום המיוחד ולכולל. ואחר כן הרחיבו הלשון ושמהו שם למעלת האיש וערכו – רצוני לומר: לשלמותו בענין אחד – עד שיאמר: ׳פלוני במקום פלוני׳ בענין הפלוני. וכבר ידעת רוב עשות בעלי הלשון זה כאמרם ״ממלא מקום אבותיו״, ״והיה ממלא מקום אבותיו בחכמה או ביראה״ ואמרם ״ועדין מחלוקת במקומה עומדת״ – רצונו לומר: במדרגתה. ועל זה הצד מן ההשאלה נאמר: ״ברוך כבוד יי ממקומו״ – רצונו לומר: כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות. וכן כל זכרון ׳מקום׳ שבא באלוה אמנם הכונה בו – מדרגת מציאותו ית׳ אשר אין ערוך לה ולא דומה כמו שיעמוד עליו המופת אחר זה.

ודע, כי כל שם שנבאר לך שתופו בזה המאמר אין הכונה ממנו להעיר על מה שנזכרהו בפרק ההוא לבד; אבל אנחנו נפתח שער ונעירך על עניני השם ההוא המועילים לפי עניננו לא לפי ענין מי שידבר בשפת בעלי לשון מן הלשונות; ואתה תתבונן בספרי הנבואה וזולתם מחבורי בעלי החכמה ותבין השמות המשתמשים בהם כולם, ותבין כל שם משתתף לפי ענין מעניניו הנאות בו כפי המאמר ההוא. וזה הדבר ממנו הוא מפתח זה המאמר וזולתו.

והמשל עליו – מה שבארנוהו הנה מענין ׳מקום׳ באמרו: ׳ברוך כבוד יי ממקומו׳ – שאתה תדע כי זה הענין בעצמו הוא ענין ׳מקום׳ באמרו: ״הנה מקום אתי״ – מדרגת עיון והשקפת שכל לא השקפת עין – (מצורף אל המקום הרמוז אליו מן ההר אשר בו היה ההתבודדות והשגת השלמות).

Working English

Makom. The original imposition of this noun is for place, both particular and general.

Then the language broadened it and made it a noun for a person's rank and standing — I mean for his eminence in some matter — so that one says 'so-and-so is in the place of so-and-so' in such-and-such a matter.

You know how often the masters of the language use it so, in their saying, 'filling the place of his fathers,' and 'he was filling the place of his fathers in wisdom or in fear [of God]'; and in their saying, 'and the dispute still stands in its place' — meaning in its rank.

And in this manner of borrowing it was said, 'Blessed be the glory of the Lord from His place' (Ezek 3:12) — meaning according to His rank and the greatness of His portion in existence.

And likewise every mention of 'place' that comes regarding God — what is meant by it is the rank of His existence, may He be exalted, which has no equal or likeness, as will be demonstrated.

Know that for every noun whose equivocity we explain to you in this treatise, the aim is not merely to draw your attention to what we mention in that chapter; rather we open a gateway and alert you to the senses of that noun useful for our purpose — not according to the aims of one who treats of the language of some people.

And you, for your part, reflect on the books of prophecy and the other works of the men of knowledge, consider all the nouns employed in them, and assign each equivocal noun to whichever of its senses befits it according to that passage.

This statement of ours is the key to this treatise and to others.

An example of this is what we explained here of the sense of 'place' in 'Blessed be the glory of the Lord from His place': you will know that this very sense is the sense of 'place' in 'behold, there is a place by Me' (Exod 33:21) — a rank of speculation and an ascent of intellect, not an ascent of the eye — over and above the actual spot indicated, on the mountain where the seclusion and the attaining of perfection took place.