I:13 · ʿAmad · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

עמידה אסם משתרך. יכון במעני אלקיאם ואלוקוף: בעמדו לפני פרעה, אם יעמד משה ושמואל, והוא עומד עליהם.

ויכון במעני אלנכול ואלכף: כי עמדו לא ענו עוד, ותעמד מלדת.

ויכון במעני אלת'באת ואלבקא: למען יעמדו ימים רבים, ויכלת עמוד, עמד טעמו בו — ת'בת ובקי ולם יתגיר, וצדקתו עומדת לעד — ת'אבתה באקיה.

וכל עמידה ג'את פי אללה תעאלי הי מן הד'א אלמעני אלאכ'יר: ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים — ותת'בת אסבאבה, אעני מסבבאתה. וסיבין ד'לך ענד ד'כר אשתראך רגל.

ומן הד'א אלמעני קולה לה תעאלי: ואתה פה עמד עמדי, אנכי עמד בין י״י וביניכם.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳עמידה׳ – שם משתתף. יהיה בענין עמידת האדם וקימתו; ״בעומדו לפני פרעה״, ״אם יעמוד משה ושמואל״, ״והוא עומד עליהם״. ויהיה בענין ההמנע וההפסק: ״כי עמדו לא ענו עוד״, ״ותעמד מלדת״. ויהיה בענין הקיום וההשאר: ״למען יעמדו ימים רבים״, ״ויכלת עמד״, ״עמד טעמו בו״ – התקים ונשאר ולא נשתנה. ״וצדקתו עומדת לעד״ – קימת ונשארת. וכל ׳עמידה׳ שבאה באלוה ית׳ – היא מזה הענין האחרון: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ – ויתקימו סבותיו כלומר: מסובביו. והנה יתבאר זה בזכר שתוף ׳רגל׳. ומזה הענין – אמרו ית׳ אל משה ״ואתה פה עמוד עמדי״; ולפי זה ״אנכי עומד בין יי וביניכם״.

Working English

ʿAmidah is an equivocal noun. It bears the sense of standing up and standing still: 'when he stood before Pharaoh' (Gen 41:46); 'though Moses and Samuel stood' (Jer 15:1); 'and he was standing over them' (Gen 18:8).

And it bears the sense of desisting and ceasing: 'for they stood still and answered no more' (Job 32:16); 'and she ceased from bearing' (Gen 29:35).

And it bears the sense of endurance and abiding: 'that they may endure many days' (Jer 32:14); 'and you will be able to endure' (Exod 18:23); 'its taste stayed in it' (Jer 48:11) — it remained and abided and did not change; 'and his righteousness endures forever' (Ps 111:3) — fixed and abiding.

And every 'standing' that comes regarding God, may He be exalted, is of this last sense: 'and His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives' (Zech 14:4) — and His causes shall be made firm, I mean His effects. This will be explained when the equivocity of regel ('foot') is treated.

And of this sense is what He, may He be exalted, said to him: 'but as for thee, stand thou here by Me' (Deut 5:28); and 'I stood between the Lord and you' (Deut 5:5).