I:20 · Ram & Nissa · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

רם הו אסם משתרך למעני ארתפאע אלמכאן ומעני ארתפאע אלמנזלה, אעני אלג'לאלה ואלכראמה ואלעזה. קאל: ותרם התבה מעל הארץ — והד'א מן אלמעני אלאול.

וקאל: הרימותי בחור מעם, יען אשר הרימותיך מן העפר, יען אשר הרימותיך מתוך העם — מן אלמעני אלת'אני.

וכל לפט' הרמה ג'א פי אללה הו מן הד'א אלמעני אלת'אני: רומה על השמים אלהים.

וכד'לך נשא יכון במעני רפעהֵ אלמכאן ובמעני רפעהֵ אלמנזלה וופור אלחט': וישאו את שברם על חמוריהם — מן אלמעני אלאול, ומת'לה כת'יר פי מעני אלחמל ואלנקלאן, לאנה רפעה פי אלמוצ'ע.

ומן אלמעני אלת'אני: ותנשא מלכותו, וינטלם וינשאם, ומדוע תתנשאו.

פכל לשון נשיאה ג'את מנסובה ללה תעאלי הי מן הד'א אלמעני אלאכ'יר: הנשא שופט הארץ, כה אמר רם ונשא — רפעה וג'לאלה ועזה, לא עלו מכאן.

ולעל ישכל עליך קולי רפעהֵ מנזלה וג'לאלה ועזה, פתקול: כיף תג'על מעאני כת'ירה מן מעני ואחד? סיבין לך אן אללה תעאלי ענד אלמדרכין אלכאמלין לא יוצף באוצאף כת'ירה.

ואן הד'ה אלאוצאף כלהא אלמתעדדה אלתי תדל עלי אלתעט'ים ואלעזה ואלקדרה ואלכמאל ואלג'וד וגירהא כלהא תרג'ע למעני ואחד, וד'לך אלמעני הו ד'אתה, לא שי כ'ארג' ען אלד'את. וסתאתיך פצול פי אלאסמא ואלצפאת.

ואנמא אלקצד פי הד'א אלפצל אן רם ונשא ליס מענאה ומפהומה עלו מכאן, בל עלו מנזלה.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳רם׳ הוא שם משתתף לענין רוממות המקום וענין רוממות המעלה – כלומר: הגדולה והכבוד והיקר. אמר ״ותרם מעל הארץ״ – וזה מן הענין הראשון. ואמר: ״הרימותי בחור מעם״, ״יען אשר הרימותיך מן העפר״, ״יען אשר הרימותיך מתוך העם״ – מן הענין השני.

וכל מלת ׳הרמה׳ שתבוא באלוה ית׳ היא מזה הענין השני: ״רומה על השמים אלהים!״.

וכן ׳נשא׳ יהיה בענין רוממות מקום ובענין רוממות המדרגה ויתרון החלק. ״וישאו את שברם על חמוריהם״ – מן הענין הראשון; וכמוהו הרבה בענין המשא וההעתקה מפני שהיא נשיאה במקום. ומהענין השני: ״ותנשא מלכותו״ וינטלם וינשאם״, ״ומדוע תתנשאו?״.

וכל ׳לשון נשיאה׳ שבאה מיוחסת לאלוה ית׳ היא מזה הענין האחרון: ״הנשא שופט הארץ״, ״כה אמר רם ונשא״ – גדולת מדרגה ומעלה ורוממות לא עליונות מקום.

ואולי יקשה עליך אמרי ׳גדולת מדרגה ומעלה ורוממות׳ ותאמר איך תשים ענינים רבים מענין אחד? – הנה יתבאר לך אחר זה שהאלוה ית׳ אצל המשיגים השלמים לא יתואר בתארים רבים ושאלו התארים כולם הרבים המורים על העוצם והגדולה והיכולת והשלמות והטוב וזולתם, כולם ישובו לענין אחד, והענין ההוא הוא עצמו לא דבר יוצא חוץ לעצם.

והנה יבואוך פרקים בשמות ובתארים; ואמנם, הכונה בזה הפרק כי ׳רם ונשא׳ אין ענינו: המובן ממנו – עליונות מקום אבל עליונות מעלה.

Working English

Ram is an equivocal noun, for the sense of elevation of place and the sense of elevation of rank — I mean majesty, honor, and might. He said: 'and the ark was lifted up above the earth' (Gen 7:17) — and this is of the first sense.

And He said: 'I have exalted one chosen out of the people' (Ps 89:20); 'forasmuch as I exalted thee out of the dust' (1 Kgs 16:2); 'forasmuch as I exalted thee from among the people' (1 Kgs 14:7) — of the second sense.

And every expression of 'exalting' that comes regarding God is of this second sense: 'be Thou exalted, O God, above the heavens' (Ps 57:6).

And likewise nissa bears the sense of raising in place and the sense of raising in rank and abundance of fortune: 'and they laded their corn upon their asses' (Gen 42:26) — of the first sense, and there are many like it in the sense of carrying and conveying, for it is a raising in place.

And of the second sense: 'and his kingdom shall be exalted' (Num 24:7); 'and He bore them and carried them' (Isa 63:9); 'wherefore then lift ye up yourselves' (Num 16:3).

So every expression of 'lifting up' that comes ascribed to God, may He be exalted, is of this last sense: 'lift up Thyself, Thou judge of the earth' (Ps 94:2); 'thus saith the high and lofty One' (Isa 57:15) — loftiness, majesty, and might, not loftiness of place.

Perhaps my words 'loftiness of rank, majesty, and might' will trouble you, and you will say: how do you make many notions of a single notion? It will be explained to you that God, may He be exalted, is, for the perfected apprehenders, not described by many attributes.

And that all these manifold descriptions — which signify magnification, might, power, perfection, bounty, and the rest — all return to a single notion; and that notion is His essence, not a thing outside the essence. And chapters on the names and the attributes will come to you.

The aim of this chapter is only that 'high and lifted up' does not mean, and is not to be understood as, loftiness of place, but loftiness of rank.