I:28 · Regel · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

רגל אסם משתרך. הו אסם אלרג'ל: רגל תחת רגל. ויקע איצ'א פי מעני אלתבע: צא אתה וכל העם אשר ברגליך — מענאה אלתאבעון לך.

ויקע איצ'א במעני אלסבביה: ויברך י״י אותך לרגלי — בסבבי, אי מן אג'לי, אן אלאמר אלד'י הו מן אג'ל שי מא פד'לך אלשי סבב ללאמר. והד'א כת'יר אלאסתעמאל: לרגל המלאכה אשר לפני, ולרגל הילדים.

פקולה ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים — יריד בה ת'באת אסבאבה, אעני אלעג'איב אלתי תט'הר חיניד' פי ד'לך אלמוצ'ע, אלתי הו תעאלי סבבהא, אעני פאעלהא.

ואלי הד'א אלתאויל ד'הב יונתן בן עזיאל ע״אס, קאל: ויתגלי בגבורתיה ביומא ההוא על טור זיתיא. וכד'א יתרג'ם כל ג'ארחהֵ בטש ותנקל גבורתיה, לאנהא כלהא אלמראד בהא אלאפעאל אלצאדרה ען אראדתה.

אמא קולה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, פתאויל אנקלוס פיה מא קד עלמת, אנה ג'על צ'מיר רגליו עאידא אלי אלכסא, פקאל: ותחות כורסי יקריה.

ואפהם ת'ם תעג'ב מן בעד אנקלוס ען אלתג'סים וכל מא יודי אליה ולו באבעד טריק, לאנה לם יקל ותחות כורסיה, לאנה אן נסב אלכסא לה עלי אלמעני אלמפהום אולא לזם כונה מסתויא עלי ג'סם ולזם אלתג'סים, פנסב אלכסא ליקריה, אעני ללשכינה אלתי הי נור מכ'לוק.

וכד'לך קאל פי תרגום כי יד על כס יה: קאל מן קדם דחילא דשכינתיה על כורסי יקרא. והכד'א תג'ד עלי לסאן ג'מיע אלאמה כסא הכבוד.

וקד כ'רג'נא ען גרץ' אלפצל לשי סיתבין פי פצול אכ'רי, וארג'ע אלי גרץ' אלפצל. אמא תאויל אנקלוס פקד עלמתה, לכנה גאיהֵ אלאמר אנה נפי אלתג'סים, ולם יבין לנא אי שי אדרכוא, ולא הד'א אלמת'ל אי שי יראד בה.

וכד'לך פי כל מוצ'ע לא יתערץ' להד'א אלמעני, בל לנפי אלתג'סים פקט, לאן נפי אלתג'סים אמר ברהאני צ'רורי פי אלאעתקאד פיקטע בה ויקול בחסבה. אמא תביין מעני אלמת'ל פהו אמר מט'נון, קד יכון ד'לך הו אלקצד או שי אכ'ר.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳רגל׳ – שם משתתף. הוא שם לרגל בעל החיים ״רגל תחת רגל״. ויפול גם כן בענין ההמשך אחר הדבר: ״צא אתה וכל העם אשר ברגליך״ ענינו – הנמשכים אחריך. ויפול גם כן בענין הסבה ״ויברך יי אותך לרגלי״ – בסבתי – כלומר: בגללי – כי הענין אשר הוא בגלל דבר אחר, הדבר ההוא סבה לענין ההוא – וזה נעשה הרבה ״לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים״.

אם כן, אמרו: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ רצונו לומר: קיום סבותיו – כלומר: הנפלאות אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא ית׳ סבתם – כלומר: עושם. ואל זה הפרוש נטה יונתן בן עוזיאל ע״ה – אמר: ׳ויתגלי בגבורתיה ביומא ההוא על טור זיתיא׳; וכן יתרגם כל מעשה מגע והעתק ׳גבורתיה׳ מפני שהרצון בכלם – הפעולות הבאות ברצונו.

אמנם אמרו: ״ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר״ פרש אונקלוס בו כמו שידעת – שהוא שם כנוי ׳רגליו׳ שב אל הכסא, ואמר: ׳ותחות כורסי יקריה׳. והבן והפלא מהרחקת אונקלוס ההגשמה וכל המביא אליה, ואפילו בדרך רחוק – שהוא לא אמר: ׳ותחות כורסיה׳ שאם היה מיחס הכסא לו על הענין המובן תחלה, היה מתחיב היותו נסמך על גשם והתחיב הגשמות; ויחס ה׳כסא׳ ל׳יקריה׳ – כלומר: ל׳שכינה׳ אשר היא אור נברא.

וכן אמר ב׳תרגום׳: ״כי יד על כס יה״ ׳מן קדם אלהא דשכינתיה על כורסי יקרא׳. וכן תמצא על לשון כל העם ׳כסא הכבוד׳.

וכבר יצאנו מענין הפרק לדבר שיתבאר בפרקים אחרים. ואשוב אל ענין הפרק.

אמנם פרוש אונקלוס כבר ידעתו; אלא שתכלית דברו – הרחק ההגשמה. ולא באר לנו אי זה דבר השיגו, ולא אי זה דבר נרצה בזה המשל. וכן בכל מקום לא יכניס עצמו בזה הענין, אך להרחיק הגשמות לבד כי הרחקת ההגשמה – דבר מופתי הכרחי באמונה ויגזר בו ויאמר כפי הצריך לזה; אבל באור ענין המשל הוא ענין מסופק אפשר שתהיה בו זאת הכונה או דבר אחר, והם עוד דברים נסתרים מאוד ואין מיסודות האמונה הבנתם, ולא השגתם קלה על ההמון – ולזה לא הכניס עצמו בזה הענין.

אבל אנחנו כפי ענין המאמר אי אפשר מבלתי שנפרש בו דבר. ואומר – כי אמרו: ׳ותחת רגליו׳ רוצה בו מסבתו ובגללו כמו שבארנו. ואשר השיגוהו הוא אמיתת החומר הראשון אשר הוא מאתו ית׳ והוא סבת מציאותו. והסתכל אמרו: ׳כמעשה לבנת הספיר׳ – ואילו היתה הכונה המראה היה אומר ׳כלבנת הספיר׳; והוסיף ׳כמעשה׳ כי החומר כמו שידעת מקבל לעולם מתפעל לפי בחינת טבעו ואין פעולה לו כי אם במקרה – כמו שהצורה פועלת לעולם בעצמה מתפעלת במקרה כמו שהתבאר בספרים הטבעיים – ולזה אמר עליו ׳כמעשה׳. ואמנם, ׳לבנת הספיר׳ הוא לשון על הזוהר לא על המראה הלבן; כי לובן הספיר אינו מראה לבן, אבל זוהר לבד – והזוהר אינו מראה כמו שהתבאר בספרים הטבעיים, שאלו היה מראה לא היה מראה המראים כולם מאחריו ומקבלם, אך כאשר היה הגשם המזהיר נעדר המראים כולם יקבל מפני זה המראים כולם זה אחר זה; וזה כדמות החומר הראשון אשר הוא בבחינת אמתתו נעדר הצורות כולם ולזה הוא מקבל הצורות כולם זו אחר זו. והיתה השגתם אם כן – החומר הראשון ויחוסו לאלוה, והיותו ראש בריאותיו המחויבות ההויה וההפסד והוא מחדשו. – והנה יבואו בזה הענין גם כן דברים.

ודע – שאתה צריך לכמו זה הפרוש ואפילו לפרוש אונקלוס אשר אמר: ׳ותחות כורסי׳ יקריה׳ – כלומר: כי החומר הראשון הוא גם כן באמת תחת השמים הנקראים ׳כסא׳ כמו שקדם. ולא העירני אל זה הפרוש המופלא והמציא זה הענין אלא דבר מצאתי לר׳ אליעזר בן הורקנוס תשמענו בקצת פרקי זה המאמר. והכונה כולה מכל משכיל – הרחקת ההגשמה מהאלוה ית׳ והשם ההשגות ההם כולם שכליות ולא חושיות. – והבן זה והתבונן בו!

Working English

Regel is an equivocal noun. It is the name of the foot: 'foot for foot' (Exod 21:24). And it falls also in the sense of following: 'get thee out, and all the people that are at thy feet' (Exod 11:8) — its meaning being 'those who follow thee.'

And it falls also in the sense of causality: 'the Lord hath blessed thee on my account' (Gen 30:30) — 'because of me,' that is, 'for my sake'; for a matter that is for the sake of some thing makes that thing the cause of the matter. And this is of frequent use: 'at the pace of the work that is before me' (Gen 33:14); 'and at the pace of the children' (Gen 33:14).

So His saying 'and His feet shall stand in that day upon the Mount of Olives' (Zech 14:4) — by it He means the firmness of His causes, that is, the wonders that will then appear in that place, of which He, may He be exalted, is the cause — I mean, their agent.

And to this interpretation Jonathan ben Uzziel inclined, peace be upon him; he said: 'and He shall reveal Himself in His might in that day upon the Mount of Olives.' And thus he translates every limb of violence as 'His might,' since by all of them are intended the acts that issue from His will.

As for His saying 'and under His feet as it were a paved work of sapphire stone' (Exod 24:10), Onkelos's interpretation of it is what you already know: he made the pronoun of 'His feet' refer to the throne, and said: 'and under the throne of His glory.'

Understand this, then marvel at how far Onkelos kept clear of corporeality and of everything leading to it, even by the most remote path; for he did not say 'and under His throne,' since had he ascribed the throne to Him in the sense understood at first glance, it would follow that He is seated upon a body, and corporeality would follow. So he ascribed the throne to His glory — I mean, to the Shekhinah, which is a created light.

And likewise he said in the rendering of 'for a hand is upon the throne of the Lord' (Exod 17:16): he said, 'from before Him, the awe of whose Shekhinah is upon the throne of glory.' And so you find on the lips of the whole nation 'the throne of glory.'

We have strayed from the aim of the chapter for the sake of something that will be made clear in other chapters; and I return to the aim of the chapter. As for the interpretation of Onkelos, you already know it; but the most it amounts to is the negation of corporeality, and it does not make clear to us what they apprehended, nor what this figure is meant to signify.

And so in every place he does not address this deeper meaning, but only the negation of corporeality; for the negation of corporeality is a matter that is demonstratively necessary in belief, so one may decide it firmly and speak accordingly. But the elucidation of the meaning of the figure is a matter of conjecture — it may be that this is the intent, or it may be something else.