I:29 · Etzev · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

עצב אסם משתרך. הו אסם אלוג'ע ואלאלם בעצב תלדי בנים. והו אסם אלגצ'ב ולא עצבו אביו מימיו לם יגצ'בה כי נעצב אל דוד גצ'ב מן אג'לה. והו אסם אלכ'לאף ואלעציאן מרו ועצבו את רוח קדשו יעציבוהו בישימון אם דרך עצב בי כל היום דברי יעצבו.

ובחסב אלמעני אלת'אני או אלת'אלת' קיל ויתעצב אל לבו. אמא בחסב אלמעני אלת'אני פתאוילה אן אללה גצ'ב עליהם לסו פעלהם פאמא קולה אל לבו וכד'לך קולה פי קצהֵ נח ויאמר י״י אל לבו פאסמע מענאה וד'לך אן אלמעני אלד'י יקאל ענה פי אלאנסאן אנה אמר בלבו או אמר אל לבו הו אלמעני אלד'י לא ילפט' בה אלאנסאן ולא יקולה לגירה וכד'לך כל מעני אראדה אללה ולם יקלה לנבי פי ד'לך אלוקת אלד'י נפד' פיה ד'לך אלפעל בחסב אלאראדה יקאל ענה ויאמר י״י אל לבו תשביהא בד'לך אלמעני אלאנסאני עלי אטראד דברה תורה כלשון בני אדם והד'א בין ט'אהר. פלכון עציאן דור המבול לם יתבין פי אלתורה ארסאל רסול להם פי ד'לך אלוקת ולא נהיהם ולא תואעדהם באלהלאך קיל ענהם אן אללה גצ'ב עליהם בלבו. וכד'לך אראדתה באן לא יכון מבול לם יקל חיניד' לנבי מר ואכ'ברהם בכד'א פלד'לך קיל אל לבו.

ואמא תאויל ויתעצב אל לבו בחסב אלמעני אלת'אלת' פיכון שרחה וכ'אלף אלאנסאן אראדהֵ אללה פיה לאן לב איצ'א תתסמי אלאראדה כמא סנבין פי אשתראך אסם לב:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳עצב׳ – שם משתתף. הוא שם הכאב והחיל: ״בעצב תלדי בנים״. והוא שם הכעס ״ולא עצבו אביו מימיו״ – ולא הכעיסו; ״כי נעצב אל דוד״ – כעס בעבורו. והוא שם המרי ״מרו ועצבו את רוח קדשו״, ״יעציבוהו בישימון״, ״אם דרך עוצב בי״, ״כל היום דברי יעצבו״.

ולפי הענין השני או השלישי נאמר: ״ויתעצב אל לבו״. אמנם כפי הענין השני פרושו – כי האלוה כעס עליהם לרוע מעלליהם. ואמנם, אמרו: ׳אל לבו׳ וכן אמרו בענין נח ״ויאמר יי אל לבו״ – שמע ענינו, והוא כי הענין אשר יאמר בעבורו באדם שהוא ׳אמר בלבו׳ או ׳אמר אל לבו׳ הוא הענין אשר לא יהגה ולא יאמרהו לזולתו וכן כל ענין שרצהו האלוה ולא אמרו לנביא בעת ההיא אשר עבר בו המעשה ההוא כפי הרצון יאמר עליו ׳ויאמר יי אל לבו׳ להדמותו בענין ההוא האנושי, על המשך ׳דברה תורה כלשון בני אדם׳ – וזה מבואר נגלה ומפני שמרי ׳דור המבול׳ לא התבאר ב׳תורה׳ שליחות שלוח להם בעת ההיא ולא הזהירם ולא יעדם במות – נאמר בעבורם כי האלוה כעס עליהם ׳בליבו׳. וכן כשהיה רצונו בשלא יהיה עוד ׳מבול׳ לא אמר לנביא לך והגד להם זה – ולזה נאמר: ׳אל לבו׳.

אבל פרוש ׳ויתעצב אל לבו׳ כפי הענין השלישי יהיה פרושו ומרה האדם רצון האלוה בו; כי ׳לב׳ גם כן יקרא הרצון, כמו שאבאר בשתוף שם ׳לב׳.

Working English

Etzev is an equivocal noun. It is a noun for pain and suffering: 'in pain shalt thou bring forth children' (Gen 3:16). It is a noun for anger: 'and his father had not angered him all his days' (1 Kings 1:6) — he had not angered him; 'for the king was grieved for his son' (2 Sam 19:3) — anger on his account. And it is a noun for opposition and rebellion: 'but they rebelled and vexed his holy spirit' (Isa 63:10); 'they provoked him in the wilderness' (Ps 78:40); 'if there be any way of pain in me' (Ps 139:24); 'all the day they wrest my words' (Ps 56:6).

According to the second sense or the third it is said: 'and it grieved him at his heart' (Gen 6:6). As for the second sense, its interpretation is that God was angry with them for their evil deeds. As for the phrase 'at his heart' — and likewise his saying in the story of Noah, 'and the Lord said in his heart' (Gen 8:21) — hear its meaning: the thing said of a man, that 'he spoke in his heart' or 'said to his heart,' is the meaning a man does not utter and does not say to another; and likewise every thing God willed but told no prophet at the time when that act was carried out according to his will, is said of him 'and the Lord said in his heart,' by way of likening it to that human sense, consistent with 'the Torah speaks in the language of men' — and this is plain and clear. Since, for the rebellion of the generation of the Flood, the Torah does not record the sending of a messenger to them at that time, nor a warning to them, nor a threat of destruction, it is said of them that God was angry with them in his heart. And likewise his will that there be no flood — he did not then say to a prophet 'go and tell them such-and-such'; therefore it says 'to his heart.'

As for the interpretation of 'and it grieved him at his heart' according to the third sense: its explanation would be that man opposed the will of God concerning him — for lev too is used to name the will, as we shall explain in the equivocation of the noun lev.