I:41 · Nefesh · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

נפש אסם משתרך. הו אסם אלנפס אלחיואניה אלעאמה לכל חסאס אשר בו נפש חיה. והו איצ'א אסם אלדם לא תאכל הנפש עם הבשר. והו איצ'א אסם אלנפס אלנאטקה אעני צורהֵ אלאנסאן חי י״י אשר עשה לנו את הנפש הזאת. והו אסם אלשי אלבאקי מן אלאנסאן בעד אלמות והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים. והו אסם אלאראדה לאסר שריו בנפשו יעני באראדתה ומת'לה ואל תתנהו בנפש איביו יעני לא תסלמה לאראדתהם. ומת'לה ענדי אם יש את נפשכם לקבר את מתי יעני אן כאן הד'א מן גרצ'כם ובאראדתכם. ומת'לה אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה מענאה לא אראדה לי פיהם אי לא אריד בקאהם. וכל ד'כר נפש ג'א מנסובא אליה תעאלי הו במעני אלאראדה כמא תקדם לנא פי קולה כאשר בלבבי ובנפשי יעשה מענאה באראדתי ובגרצ'י.

פבחסב הד'א אלמעני יכון שרח ותקצר נפשו בעמל ישראל וכפת אראדתה ען אשקא ישראל והד'א אלפסוק לם יתרג'מה יונתן בן עזיאל בוג'ה לאנה אכ'ד'ה בחסב אלמעני אלאול וג'אה מן ד'לך אנפעאל פאמתנע מן שרחה אמא אד'א אכ'ד' מן הד'א אלמעני אלאכ'יר פיכון אלשרח בינא ג'דא לאנה תקדם אלקול אן ענאיתה תעאלי תכ'לת ענהם חתי הלכוא ואסתגאת'וא ולם יגת'הם פלמא בלאגוא פי אלתובה ועט'ם ד'להם ואסתולי אלעדו עליהם רחמהם וכפת אראדתה ען אסתמראר שקאיהם וד'להם פאעלמה אנה גריב ותכון אלבא פי קולה בעמל ישראל מכאן מן וכאנה מן עמל ישראל וקד עדוא מן ד'לך אהל אללגה כת'ירא והנותר בבשר ובלחם נשאר בשנים בגר ובאזרח הארץ והו כת'יר:

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳נפש׳ – שם משותף. הוא שם הנפש החיה הכוללת לכל מרגיש ״אשר בו נפש חיה״. והוא גם כן שם הדם: ״ולא תאכל הנפש עם הבשר״. והוא גם כן שם הנפש המדברת – כלומר: צורת האדם: ״חי יי אשר עשה לנו את הנפש הזאת״. והוא שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות: ״והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים״. והוא שם הרצון ״לאסור שריו בנפשו״ – כלומר: ברצונו; וכמוהו ״ואל תתנהו בנפש איביו״ – כלומר: אל תסגירהו לרצונם; וכמוהו אצלי ״אם יש את נפשכם לקבור את מתי״ – כלומר: אם יש בדעתכם וברצונם; וכמוהו אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה״ – ענינו: אין רצון לי בהם – כלומר: לא ארצה להעמידם. וכל זכר ׳נפש׳ שבא מיוחס אליו ית׳ הוא בענין הרצון, כמו שקדם לנו באמרו: ״כאשר בלבבי ובנפשי יעשה״ – כלומר: ברצוני ובדעתי.

ולפי זה הענין יהיה פרוש ״ותקצר נפשו בעמל ישראל״ – פסק רצונו מענות ׳ישראל׳. וזה ה׳פסוק׳ לא תרגמו יונתן בן עזיאל כלל – שהוא הבינו לפי הענין הראשון ופגשו ממנו הפעלות ונמנע לפרשו אמנם כשיובן מזה הענין האחרון, יהיה הפרוש מבואר מאוד: שהמאמר קדם, שהשגחתו ית׳ הניחה אותם עד שמתו, וצעקו לבקש תשועה ולא הושיעם; וכשהפליגו בתשובה, ועצם דלותם, וגבר האויב עליהם – ריחמם ופסק רצונו מהתמיד עמלם ודלותם. ודעהו שהוא מופלג! [ותהיה הבי״ת באמרו: ׳בעמל ישראל׳ מקום ׳מן׳ וכאילו אמר: ׳מעמל ישראל׳. וכבר מנו מזה בעלי הלשון הרבה ״והנותר בבשר ובלחם״, ״נשאר בשנים״, ״בגר ובאזרח הארץ״ – וזה הרבה].

Working English

Nefesh is an equivocal term. It is the name for the animal soul common to every sentient being: 'in which is a living nefesh' (Gen 1:30). And it is also the name for blood: 'you shall not eat the nefesh with the flesh' (Deut 12:23). And it is also the name for the rational soul — I mean the human form: 'as the Lord lives, who made for us this nefesh' (Jer 38:16). And it is the name for that which remains of the human being after death: 'and the nefesh of my lord shall be bound in the bundle of life' (1 Sam 25:29). And it is the name for will: 'to bind his princes at his nefesh' (Ps 105:22) — meaning: at his will. Similar to it: 'and do not deliver him to the nefesh of his enemies' (Ps 41:3) — meaning: do not surrender him to their will. Similar to it, in my view: 'if it is your nefesh to bury my dead' (Gen 23:8) — meaning: if this is your purpose and will. Similar to it: 'though Moses and Samuel stood before Me, My nefesh is not toward this people' (Jer 15:1) — meaning: I have no will toward them, that is: I do not desire their survival. And every mention of nefesh that comes attributed to God, exalted be He, is in the sense of will — as has already appeared to us in His saying, 'as it is in My heart and in My soul He shall do' (1 Sam 2:35) — meaning: according to My will and My purpose.

According to this sense the interpretation of 'and His nefesh was impatient with the toil of Israel' (Judg 10:16) would be: and His will was restrained from making Israel suffer. This verse was not translated by Jonathan ben Uzziel at all, because he took it according to the first sense — and from that an affection resulted, and he refrained from translating it. But if one takes it from this final sense, the interpretation becomes very clear, for the preceding text says that His providential care, exalted be He, had withdrawn from them until they went and cried out and He did not save them; then when they exerted themselves in repentance and their humiliation was great and the enemy prevailed over them, He had mercy on them and His will was restrained from the continuation of their suffering and their humiliation. Know that this is rare. The preposition bet in 'with the toil of Israel' stands in place of min ('from'), as if it were 'from the toil of Israel' — and the linguists have often observed such substitutions: 'the remainder in flesh and in bread shall stay' (Is 44:16) — 'shall stay' being read with bet as 'from'; and this is frequent.