I:52 · Five Attributes · parallel
The original beside the translation.
Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)
← Read with translation & glossesCommentators on AlHaTorah ↗
Judeo-Arabic original
כל מוצוף תוג'ב לה אלצפה ויקאל הו אלכד'א פלא תכ'לו תלך אלצפה מן אן תכון מן אחד הד'ה אלכ'מסה אקסאם.
אלקסם אלאול אן יוצף אלשי בחדה כמא יוצף אלאנסאן באנה אלחיואן אלנאטק והד'ה אלצפה הי אלתי תדל עלי מאהיהֵ אלשי וחקיקתה קד בינא אנהא שרח אסם לא גיר והד'א אלנחו מן אלצפה מנפי ען אללה ענד כל אחד לאנה תעאלי ליס לה אסבאב מתקדמה הי סבב וג'ודה פיחד בהא ולד'לך שהר ענד כל אחד מן אלנט'אר אלמחצלין למא יקולונה באן אללה לא יחד.
ואלקסם אלת'אני אן יוצף אלשי בג'ז חדה כמא יוצף אלאנסאן באלחיואניה או באלנטק והד'א מענאה אלתלאזם לאנא אד'א קלנא כל אנסאן נאטק פאנמא מענאה אן כל מן תוג'ד לה אלאנסאניה יוג'ד פיה אלנטק והד'א אלנחו מן אלצפאת מנפי ען אללה תעאלי ענד כל אחד לאנה אן כאן לה ג'ז מאהיה פתכון מאהיתה מרכבה ואסתחאלהֵ הד'א אלקסם פי חקה כאסתחאלהֵ אלד'י קבלה.
ואלקסם אלת'אלת' אן יוצף אלשי באמר כ'ארג' ען חקיקתה וד'אתה חתי יכון ד'לך אלאמר ליס ממה תכמל בה אלד'את ותתקום פיכון ד'לך אלאמר אד'א כיפיהֵ מא פיה ואלכיפיה והי אלג'נס אלעאלי ערץ' מן אלאעראץ'. פאן כאן תוג'ד לה תעאלי צפה מן הד'א אלקסם פיכון תעאלי מחל אלאעראץ' וכפי בהד'א בעדא ען חקיקתה וד'אתה אעני אן יכון ד'א כיפיה. ואלעג'ב מן כון אלד'ין יקולון באלצפאת ינפון ענה תעאלי אלתשביה ואלתכייף ומא מעני קולהם לא יכיף אלא אנה ליס בד'י כיפיה וכל צפה תוג'ב לד'את מא איג'אבא ד'אתיא פהי אמא מקומה ללד'את והי הי או כיפיה לתלך אלד'את.
ואג'נאס אלכיפיה ארבעה כמא עלמת ואנא אמת'ל לך מת'לא עלי טריק אלצפה מן כל ג'נס מנהא ליבין לך אמתנאע וג'וד הד'א אלנחו מן אלצפאת ללה תעאלי.
אלמת'אל אלאול מת'ל וצפך אלאנסאן במלכה מן מלכאתה אלנט'ריה או אלכ'לקיה או אלהיאת אלתי תוג'ד לה במא הו מתנפס כקולך פלאן אלנג'אר או אלעפיף או אלמריץ' ולא פרק בין קולך אלנג'אר או קולך אלעאלם או אלחכים אלכל היאת פי אלנפס. ולא פרק בין קולך אלעפיף או קולך אלרחים לאן כל צנאעה וכל עלם וכל כ'לק מתמכן הי היאה פי אלנפס והד'א כלה בין למן זאול צנאעהֵ אלמנטק איסר מזאולה.
ואלמת'אל אלת'אני מת'ל וצפך אלשי בקוה טביעיה פיה או לא קוה טביעיה מת'ל קולך אללין ואלצלב ולא פרק בין קולך אללין ואלצלב ובין קולך אלקוי ואלצ'עיף אלכל אסתעדאדאת טביעיה.
ואלמת'אל אלת'אלת' מת'ל וצפך אלאנסאן באלכיפיה אלאנפעאליה ואלאנפעאלאת מת'ל קולך פלאן אלגצ'וב או אלחרג' או אלכ'איף או אלרחים אד'א לם יתמכן אלכ'לק ומן הד'א אלג'נס וצפך אלשי באללון ואלטעם ואלראיחה ואלחר ואלברד ואליבס ואלרטובה.
ואלמת'אל אלראבע מת'ל וצפך אלשי במא ילחקה מן ג'ההֵ אלכמיה במא הי כמיה מת'ל קולך אלטויל ואלקציר ואלמעוג' ואלמסתקים ומא אשבה ד'לך.
ואד'א תאמלת הד'ה אלצפאת כלהא ומא נחי נחוהא וג'דתהא ממתנעה פי חק אלאלאה אד' ליס הו ד'א כמיה פתלחקה כיפיה תלחק אלכם במא הו כם ולא הו מתאת'רא מנפעלא פתלחקה כיפיהֵ אלאנפעאלאת ולא לה אלאסתעדאדאת פתלחקה אלקוי ונחוהא ולא הו תעאלי ד'א נפס פתכון לה היאה פתלחקה אלמלכאת כאלחלם ואלחיא ונחו ד'לך ולא מא ילחק אלמתנפס במא הו מתנפס כאלצחה ואלמרץ'. פקד באן לך אן כל צפה תרג'ע לג'נס אלכיפיה אלעאלי פאנהא לא תוג'ד לה תעאלי
פהד'ה אלת'לת'ה אקסאם מן אלצפאת והי מא ידל עלי מאהיה או עלי ג'ז מאהיה או עלי כיפיהֵ מא מוג'ודה פי אלמאהיה קד תבין אמתנאעהא פי חקה תעאלי לאנהא כלהא תדל עלי אלתרכיב אלד'י סנבין באלברהאן אמתנאעה פי חק אלאלאה.
ואלקסם אלראבע מן אלצפאת הו אן יוצף אלשי בנסבתה לגירה מת'ל אן ינסב לזמאן או למכאן או לשכ'ץ אכ'ר מת'ל וצפך זידא באנה אבו פלאן או שריך פלאן או סאכן אלמוצ'ע אלפלאני או אלד'י כאן פי אלזמאן אלפלאני והד'א אלנחו מן אלצפאת לא יוג'ב תכת'ירא ולא תגיירא פי ד'את אלמוצוף לאן הד'א זיד אלמשאר אליה הו שריך עמר וואלד בכר ומולי כ'אלד וצאחב זיד וסאכן אלדאר אלתי הי כד'א והו אלד'י ולד פי סנהֵ כד'א והד'ה מעאני אלנסבה ליסת הי ד'אתה ולא שיא פי ד'אתה מת'ל אלכיפיאת ויבדו באול כ'אטר אנה יג'וז אן יוצף אללה תעאלי בהד'א אלנחו מן אלצפאת ולכן ענד אלתחקיק ותדקיק אלנט'ר יתבין אמתנאע ד'לך.
אמא אן אללה תעאלי לא נסבה בינה ובין אלזמאן ואלמכאן פד'לך בין לאן אלזמאן ערץ' לאחק ללחרכה אד'א לחט' פיהא מעני אלתקדם ואלתאכ'ר פצארת מתעדדה כמא באן פי אלמואצ'ע אלמפרדה להד'א אלפן ואלחרכה מן לואחק אלאג'סאם ואללה תעאלי ליס בג'סם פלא נסבה בינה ובין אלזמאן וכד'לך לא נסבה בינה ובין אלמכאן.
ואמא מוצ'ע אלבחת' ואלנט'ר הל בינה תעאלי ובין שי מן מכ'לוקאתה מן אלג'ואהר נסבהֵ מא חקיקיה פיוצף בהא. אמא אן לא אצ'אפה בינה ובין שי מן מכ'לוקאתה פד'לך בין באול נט'ר אד' מן כ'ואץ אלמצ'אפין אלאנעכאס באלתכאפו והו תעאלי ואג'ב אלוג'וד ומא סואה ממכן אלוג'וד כמא נבין פלא אצ'אפה. אמא אן תכון בינהמא נסבהֵ מא פהו אמר יט'ן בה אנה יצח וליס כד'לך לאנה לא ימכן אן תתצור נסבה בין אלעקל ואללון וכלאהמא יעמהמא וג'וד ואחד פי מד'הבנא פכיף תתצור נסבה בין מן ליס בינה ובין מא סואה מעני יעמהמא בוג'ה אד' אלוג'וד אנמא יקאל ענדנא עליה תעאלי ועלי מא סואה באשתראך מחץ' פלא נסבה בוג'ה באלחקיקה בינה ובין שי מן מכ'לוקאתה לאן אלנסבה אנמא תוג'ד אבדא בין שיין תחת נוע ואחד קריב צ'רורה אמא אד'א כאנא תחת ג'נס ואחד פלא נסבה בינהמא פלד'לך לא יקאל הד'ה אלחמרה אשד מן הד'ה אלכ'צ'רה או אצ'עף מנהא או מסאויה להא ואן כאנא ג'מיעא תחת ג'נס ואחד והו אללון. אמא אד'א כאן אלשיאן תחת ג'נסין פלא נסבה בינהמא בוג'ה ולו פי באדי אלראי אלמשתרך ולו ארתקיא לג'נס ואחד מת'אל ד'לך אנה לא נסבה בין אלמאיהֵ ד'ראע ובין אלחרארה אלתי פי אלפלפל לאן הד'א מן ג'נס אלכיפיה והד'א מן ג'נס אלכמיה ולא נסבה איצ'א בין אלעלם ואלחלאוה או בין אלחלם ואלמרארה ואן כאן כל הד'ה תחת ג'נס אלכיפיה אלעאלי פכיף תכון נסבה בינה תעאלי ובין שי מן מכ'לוקאתה מע אלתבאין אלעט'ים פי חקיקהֵ אלוג'וד אלד'י לא יכון תבאין אבעד מנה ולו כאן בינהא נסבה ללזם אן ילחקה ערץ' אלנסבה ואן כאן ליס ד'לך ערצ'א פי ד'אתה תעאלי לכנה באלג'מלה ערץ' מא פלא תכ'לץ פי איג'אב צפה לה ולו מן ג'ההֵ אלנסבה עלי אלתחקיק לכנהא אולי אלצפאת אלתי ינבגי אן יתסאמח פי וצף אלאלאה בהא אד' לא תוג'ב תכת'יר אלקדים ולא תוג'ב תגיירא פי ד'אתה תעאלי בתגייר אלמנסובאת.
ואלקסם אלכ'אמס מן צפאת אלאיג'אב הו אן יוצף אלשי בפעלה וליס אריד בפעלה מלכהֵ אלצנאעה אלתי פיה מת'ל קולך אלנג'אר או אלחדאד אד' תלך מן נוע אלכיפיה כמא ד'כרנא בל אריד בפעלה אלפעל אלד'י פעלה מת'ל קולך זיד הו אלד'י נג'ר הד'א אלבאב ובני אלסור אלפלאני ונסג' הד'א אלת'וב והד'א אלנחו מן אלצפאת בעיד מן ד'את אלמנסוב ולד'לך יג'וז אן יוצף בהא אללה תעאלי בעד אן תעלם אן הד'ה אלאפעאל אלמכ'תלפה ליס ילזם אן תפעל במעאני מכ'תלפה פי ד'את אלפאעל כמא סיבין בל ג'מיע אפעאלה תעאלי אלמכ'תלפה כלהא בד'אתה לא במעני זאיד כמא בינא.
פיכון תלכ'יץ מא פי הד'א אלפצל אנה תעאלי ואחד מן ג'מיע אלג'האת לא תכת'יר פיה ולא מעני זאיד עלי אלד'את ואן אלצפאת אלמכ'תלפהֵ אלמעאני אלמתעדדה אלמוג'ודה פי אלכתב אלמדלול בהא עליה תעאלי הי מן ג'ההֵ כת'רהֵ אפעאלה לא מן אג'ל כת'רה פי ד'אתה. ובעצ'הא ללדלאלה עלי כמאלה בחסב מא נט'נה כמאלא כמא בינא. ואמא הל ימכן אן תכון אלד'את אלואחדה אלבסיטה אלתי לא תכת'יר פיהא תפעל אפאעיל מכ'תלפה פסיבין ד'לך במת'אלאת:
Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)
כל מתואר שיחויב לו תואר ויאמר שהוא כך וכך, לא ימלט התואר ההוא מהיותו מאחד מאלו החלקים החמשה.
החלק הראשון – שיתואר הדבר בגדרו, כמו שיתואר האדם בשהוא החי המדבר. וזה הַתֹּאַר, הוא המורה על מהות הדבר ואמיתתו כבר בארנו, שהוא פרוש שם לא דבר אחר. וזה המין מן התואר מרוחק מן האלוה אצל כל אדם – שהוא ית׳ אין לו סבות קודמות שהם סבת מציאותו, ויוגבל בהם; ולזה הוא מפורסם אצל כל אחד מן המעינים המבררים למה שיאמרוהו, כי האלוה לא יִגָּדֵר.
והחלק השני – שיתואר הדבר בחלק גדרו, כמו שיתואר האדם בחיות או בדבור; וזה ענינו – החיוב – שאנחנו כשנאמר: ״כל אנוש מדבר״ אמנם ענינו – כי כל מי שימצא לו האנושות ימצא בו הדבור. וזה המין מן התארים מרוחק מן האלוה ית׳ אצל כל אדם – שאם היה לו חלק מהות, תהיה מהותו מורכבת. ושקרות זה החלק בְּחֻקּוֹ כשקרות אשר לפניו.
והחלק השלישי – שיתואר דבר בענין יוצא מאמיתתו ועצמו, עד שיהיה הענין ההוא אינו ממה שיושלם בו העצם ויתקים; ויהיה הענין ההוא, אם כן, איכות אחד בו; והאיכות (והוא – הסוג העליון) – מקרה מן המקרים. ואם היה נמצא לו ית׳ תואר מזה החלק היה הוא ית׳ נושא המקרים; ויספיק בזה רוחק מאמתתו ועצמו – רצוני לומר: שיהיה בעל איכות. וְהַתֵּמָה מהיות האומרים בתארים מרחיקים ממנו ית׳ הדימוי והאיוך; ואין ענין אמרם: ״לא יתאיך״ אלא שאינו בעל איכות. וכל תואר שיחויב לעצם אחד חיוב עצמי הוא אם מקים לעצם – והוא הוא, או איכות לעצם ההוא.
וסוגי האיכות ארבעה, כמו שידעת. ואני אמשל לך משל על דרך התואר מכל סוג מהם, שיתבאר לך המנע מציאות זה המין מן התארים לאלוה ית׳.
המשל הראשון – כתארך האדם בקנין מקניניו העיוניים או המדותיים או התכונות אשר ימצאו לו באשר הוא בעל נפש – כאמרך: ״פלוני הנגר״, או: ״הנזהר מחטא״, או: ״החולה״. ואין הבדל בין אמרך ׳הנגר׳, או אמרך: ׳החכם׳, או: ׳הרופא׳ – הכל תכונה בנפש. ואין הבדל בין אמרך: ׳הנזהר מחטא׳, או אומרך: ׳הרחמן׳ – כי כל מלאכה וכל חכמה וכל מדה חזקה היא תכונה בנפש. וזה כולו מבואר למי שהשתדל במלאכת ההיגיון והשתדלות מעט.
והמשל השני – כתארך הדבר בכוח טבעי בו או לא כח טבעי – כאמרך: ״הרך והקשה״. ואין הבדל בין אמרך: ׳הרך והקשה׳, ובין אמרך ׳החזק והחלש׳ – הכל הכנות טבעיות.
והמשל השלישי – כתארך האדם באיכות המתפעלת ובהפעלויות – כאמרך: ״פלוני הכעסן״, או: ״הקוצף״, או: ״הפחדן״, או: ״הרחמן״ – כשלא יתחזקו המדות. ומזה הסוג תארך הדבר במראה ובטעם ובריח, ובחום ובקור, וביובש ובלחות.
והמשל הרביעי – כתארך הדבר במה שישיגהו מצד הכמות באשר הוא כמות – כאמרך: ״הארוך והקצר והמעות והישר״, ומה שדומה לזה.
וכשמסתכל בכל אלו התארים והדומים להם, תמצאם נמנעים בחק האלוה: שאינו בעל כמות, שתשיגהו איכות המשגת הכמות באשר הוא כמות; ואינו מתפעל, שתשיגהו איכות ההיפעלויות; ואין לו ההכנות שישיגהו הכוח וכיוצא בו; ואינו ית׳ בעל נפש שתהיה לו תכונה וישיגוהו הקנינים, כענוה וכבושת וכיוצא בהם, ולא מה שישיג בעל הנפש באשר הוא בעל נפש כבריאות והחולי. הנה כבר התבאר לך, כי כל תואר שישוב לסוג האיכות העליון לא ימצא לו ית׳.
הנה אלו השלושה חלקים מן התארים – והם: מה שיורה על מהות או על חלק מהות או על איכות אחת נמצאת במהות כבר התבאר המנעם בחוקו ית׳, מפני שהם כולם מורים על ההרכבה, אשר נבאר במופת המנעה בחוק האלוה.
והחלק הרביעי מן התארים הוא שיתואר הדבר ביחוסו לזולתו, כמו שֶׁיְּיֻחַס לזמן או למקום או לאיש אחר – כתארך ראובן שהוא אבי פלוני, או שותף פלוני, או שוכן במקום הפלוני, או אשר היה בזמן הפלוני. וזה המין מן התארים לא יחיב ריבוי ולא שינוי בעצם המתואר; כי זה ראובן הנרמז אליו הוא שותף שמעון ואבי חנוך ואדון לוי ורע יהודה ושוכן בבית אשר הוא כך, והוא אשר נולד בשנת כך; ואלו עניני היחס אינם עצמו ולא דבר בעצמו כאיכויות. ויראה בתחילת המחשבה, שיהיה נכון, שיתואר האלוה ית׳ בזה המין מן התארים; אמנם, עם ההתאמתות ודקדוק העיון יתבאר המנע זה.
אמנם שהאלוה ית׳ אין יחס בינו ובין הזמן והמקום, זה מבואר; כי הזמן מקרה דבק לתנועה [כשיביטו בה ענין הקדימה והאיחור ותהיה נספרת] – כמו שהתבאר במקומות הנפרדים לזה הענין – והתנועה ממשיגי הגשמים, והאלוה ית׳ אינו גשם, ואין יחס בינו ובין הזמן; וכן אין יחס בינו ובין המקום.
ואמנם מקום החקירה והעיון: היש בינו ית׳ ובין דבר מברואיו מן העצמים קצת יחס אמיתי שיתואר בו? אמנם שאין הצטרפות בינו ובין דבר מברואיו – זה מבואר בתחלת עיון: כי מסגולות שני המצטרפים – ההתהפך בשווי, והוא ית׳ – מחויב המציאה, ומה שזולתו – אפשר המציאה, כמו שנבאר; אין הצטרפות אם כן. אמנם שיהיה ביניהם קצת יחס – הוא דבר שיחשב בו שאפשר, ואינו כן: שאי אפשר שיצויר יחס בין השכל והמראה – ושניהם תכללם מציאה אחת בדעתנו – ואיך יצויר יחס בין מי שאין בינו ובין מה שזולתו ענין שיכללם בשום פנים?! כי המציאה אמנם תאמר אצלנו עליו ית׳ ועל זולתו בשיתוף גמור. אם כן, אין יחס בשום פנים באמת בינו ובין דבר מברואיו. כי היחס אמנם ימצא לעולם בין שני דברים שתחת מין אחד קרוב בהכרח; אמנם כשיהיו תחת סוג אחד אין יחס ביניהם. ולזה לא יאמר: ״זאת האדמימות היא יותר חזקה מזאת הירקות או יותר חלושה ממנה או שוה לה״, אף על פי ששניהם תחת סוג אחד, והוא – המראה. אמנם כשיהיו שני הדברים תחת שני סוגים אין יחס ביניהם בשום פנים ולא בתחילת הדעת המשותף ואף על פי שיעלו לסוג אחד. והמשל בו: שאין יחס בין המאה אמות ובין החום אשר בפלפל כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות; ואין יחס גם כן בין החכמה ובין המתיקות או בין הענוה והמרירות ואף על פי שכל אלו תחת סוג האיכות העליון. ואיך יהיה יחס בינו ית׳ ובין דבר מברואיו – עם ההפרש הגדול באמיתת המציאות, אשר אין הפרש יותר רחוק ממנו–? ואילו היה ביניהם יחס היה מתחייב שישיגהו מקרה היחס; ואף על פי שאין זה מקרה בעצמו ית׳, אלא שהוא בכלל קצת מקרה. והנה לא תנצל בחיוב תואר לו, ואפילו מצד היחס על האמת אלא שהוא הראוי שבתארים אשר צריך שיקלו בתאר האלוה בו, מפני שלא יחיב ריבוי הקדמון, ולא יחיב שינוי בעצמו ית׳ בהשתנות המיוחסים.
והחלק החמישי מתארי החיוב הוא – שיתואר הדבר בפעולתו. ואינו רוצה ב׳פעולתו׳ – קנין המלאכה אשר בו, כאמרך: ׳הנגר׳ או ׳הנפח׳ – כי הם ממין האיכות כמו שזכרנו; אבל ארצה ב׳פעולתו׳ – הפעולה אשר פעלה כאמרך: ״ראובן הוא אשר חרש את הדלת ובנה החומה הפלונית וארג זה הבגד״. וזה המין מן התארים רחוק מעצם המיוחס – ולזה ראוי שיתואר בהם האלוה ית׳ – אחר אשר תדע שאלו הפעולות המתחלפות לא יתחייב שיעשו בענינים מתחלפים בעצם הפועל כמו שיתבאר; אבל כל פעולותיו ית׳ המתחלפות כולם בעצמו לא בענין מוסף על עצמו. כמו שבארנו.
ויהיה באור מה שבזה הפרק: שהוא ית׳ אחד מכל הצדדים אין ריבוי בו ולא ענין מוסף על העצם, ושהתארים חלוקי הענינים הרבים, הנמצאים בספרים, המורים עליו ית׳, הם מצד ריבוי פעולותיו לא מפני ריבוי בעצמו וקצתם – להורות על שלמותו, כפי מה שנחשבהו שלמות, כמו שבארנו. ואמנם, אם אפשר שיהיה העצם האחד הפשוט, אשר אין ריבוי בו, עושה מעשים מתחלפים – הנה יתבאר זה במשלים.
Working English
Every subject to which an attribute belongs — such that it is said to be such-and-such — that attribute can only belong to one of these five categories.
The first category: a thing is described by its definition — as a human being is described as the rational animal. This attribute indicates the essence and reality of the thing; we have explained that it is merely an explanation of a name and nothing more. This type of attribute is denied of God by everyone, since He, exalted be He, has no prior causes that are the cause of His existence and by which He could be defined. It is therefore well-known among all the accomplished speculative thinkers, on account of what they say, that God cannot be defined.
The second category: a thing is described by a part of its definition — as a human being is described by animality or by rational speech. The meaning of this is entailment: when we say 'every human being is a rational speaker,' the meaning is that everyone in whom humanity exists has rational speech in him. This type of attribute is denied of God, exalted be He, by everyone — for if He had a part of an essence, His essence would be composite, and the impossibility of this category in His case is like the impossibility of the one before it.
The third category: a thing is described by a matter extraneous to its reality and essence — something that does not constitute the essence and actualize it — and this matter, if it is in it, is then a quality, and quality, as the highest genus, is an accident among the accidents. If an attribute of this category were found in Him, exalted be He, He would be a substrate for accidents — and it is sufficient as a departure from His reality and essence, I mean His being possessed of quality. What is remarkable is that those who assert attributes deny of Him, exalted be He, likening and qualifying — yet what does their saying 'He cannot be qualified' mean, except that He is not possessed of quality? For every attribute that is necessitated of some essence necessarily — either it constitutes the essence, in which case it is the essence itself, or it is a quality of that essence.
The genera of quality are four, as you know; and I shall give you an example on the path of attribute from each of these genera, to make clear to you the impossibility of this type of attribute existing for God, exalted be He.
The first example: describing a human being by one of its intellectual or moral dispositions, or by the states that exist in it by virtue of its having a soul — such as saying 'so-and-so is a carpenter,' or 'abstemious,' or 'sick.' There is no difference between saying 'a carpenter' and saying 'learned' or 'wise' — all are states of the soul. Nor is there a difference between saying 'abstemious' and saying 'compassionate,' for every craft, every piece of knowledge, every entrenched character trait is a state of the soul — and all of this is clear to anyone who has practiced the art of logic even a little.
The second example: describing a thing by a natural power in it, or the absence of a natural power — such as saying 'soft' and 'hard.' There is no difference between saying 'soft' and 'hard' and saying 'strong' and 'weak' — all are natural dispositions.
The third example: describing a human being by the passional quality and affective states — such as saying 'so-and-so is irascible,' or 'bashful,' or 'fearful,' or 'compassionate,' when the character trait has not become entrenched. And of this same genus is describing a thing by color, taste, smell, heat, cold, dryness, and moisture.
The fourth example: describing a thing by what pertains to it from the aspect of quantity, insofar as it is a quantity — such as saying 'tall' and 'short,' 'curved' and 'straight,' and the like.
When you reflect upon all these attributes and what is in their category, you will find them impossible in the case of the Deity — for He is not possessed of quantity, such that quantity-quality could attach to Him as it attaches to what has quantity; nor is He affected and acted upon, such that passional quality could attach to Him; nor does He have dispositions, such that powers and the like could attach to Him; nor is He, exalted be He, possessed of a soul, such that He would have states of soul, so that dispositions like wisdom, modesty, and the like could attach to Him; nor do the things that attach to a souled thing insofar as it has a soul — like health and sickness — apply to Him. It has thus been shown to you that every attribute that falls under the highest genus of quality does not exist in Him, exalted be He.
These three categories of attributes — those that indicate an essence, or a part of an essence, or a quality present in the essence — their impossibility in His case, exalted be He, has been shown, for they all imply composition, of which we shall demonstrate by proof the impossibility in the case of the Deity.
The fourth category of attributes: a thing is described by its relation to something else — such as its relation to a time, a place, or another person; for example, describing Zayd as the father of so-and-so, or the associate of so-and-so, or the inhabitant of such-and-such a place, or the one who was in such-and-such a time. This type of attribute does not necessitate any multiplicity or change in the essence of the thing described — for this same Zayd, pointed to, is the associate of ʿAmr, and the father of Bakr, and the client of Khālid, and the companion of Zayd, and the inhabitant of the house that is such-and-such, and the one who was born in such-and-such a year; and these relational meanings are neither his essence nor anything in his essence, as the qualitative attributes are. It seems at first glance that it might be permissible to describe God, exalted be He, by this type of attribute — but upon careful investigation and precise examination it becomes clear that this is impossible.
That there is no relation between God, exalted be He, and time or place is evident: for time is an accident attached to motion, when one reflects upon motion and notices in it the meaning of priority and posteriority — and by this it becomes multiple, as has been shown in the places devoted to this discipline. Motion is an appurtenance of bodies, and God, exalted be He, is not a body — so there is no relation between Him and time; and likewise there is no relation between Him and place.
As for the matter of investigation and inquiry — whether there is between Him, exalted be He, and any of His creatures that are substances any real relation by which He might be described: that there is no correlation between Him and any of His creatures is evident at first glance, since among the properties of correlatives is reciprocal convertibility, and He, exalted be He, is a necessary existent while everything besides Him is a possible existent — as will be explained — so there is no correlation. As for whether there might be some relation between them: this is something one might suppose to be valid, but it is not so. For it is impossible to conceive a relation between the intellect and color — even though both of them are encompassed by one existence in our view — so how can one conceive a relation between one who shares with nothing else any meaning encompassing them at all, since existence is predicated of Him, exalted be He, and of anything besides Him, by pure equivocation only? So in reality there is no relation whatsoever between Him and any of His creatures, because a relation can only exist between two things under one proximate species necessarily; and if they are under one genus, there is no relation between them — which is why it is not said that this redness is more intense than this greenness, or weaker, or equal to it, even though both are under one genus, which is color. As for two things that are under two genera — there is no relation between them at all, even in what appears at first glance as a common feature, even if they ascend to one genus. For example: there is no relation between a cubit of water and the heat that is in pepper, because one is from the genus of quality and the other is from the genus of quantity; nor is there a relation between knowledge and sweetness, or between gentleness and bitterness, even though all of these are under the highest genus of quality. So how can there be a relation between Him, exalted be He, and any of His creatures — given the enormous difference in the reality of existence that cannot be more distant? Even if there were a relation between them, the accident of relation would attach to Him — and even if this is not an accident in His essence, exalted be He, it is in general some accident. So you cannot get free of affirming an attribute of Him even from the angle of relation upon strict investigation — yet relational attributes are the least objectionable of the attributes by which the Deity should be described, since they do not necessitate multiplicity of what is eternal, nor do they necessitate change in His essence, exalted be He, through change in what is related to Him.
The fifth category of affirmative attributes: a thing is described by its action — and I do not mean by 'its action' the disposition of a craft that is in it, such as saying 'carpenter' or 'blacksmith,' since those are from the type of quality as we mentioned; rather I mean by 'its action' the act that it has done — such as saying 'Zayd is the one who built this door, who constructed such-and-such a wall, who wove this garment.' This type of attribute is remote from the essence of the thing described; therefore it is permissible to describe God, exalted be He, by it — after you know that these different actions do not require different meanings in the essence of the agent, as will be explained; rather all His different actions, exalted be He, are all from His essence, with no additional meaning, as we have explained.
The summary of what is in this chapter is: He, exalted be He, is one from every direction, with no multiplicity in Him and no additional meaning beyond His essence; and the various attributes with multiple meanings found in the books that indicate Him, exalted be He, are from the angle of the multiplicity of His actions, not on account of any multiplicity in His essence — and some of them are to indicate His perfection, in accordance with what we consider perfection, as we have explained. As for whether it is possible for the one simple essence with no multiplicity in it to perform different actions — this will be explained by means of examples.