I:9 · Kisse · parallel

The original beside the translation.

Maimonides wrote the Guide in Judeo-Arabic; it entered the Jewish canon through Samuel Ibn Tibbon's Hebrew. Here the source sits beside that translation. Alignment is by chapter, not yet phrase by phrase. (Al-Ḥarizi's rival Hebrew will join when its text is in hand.)

← Read with translation & glosses Commentators on AlHaTorah ↗

Judeo-Arabic original

כסא. אצל וצ'עה פי אללגה אנה אסם אלכרסי.

ולמא כאן אלכרסי אנמא יג'לס עליה אהל אלג'לאלה ואלעט'מה כאלמלוך, וצאר אלכרסי שיא מא מוג'ודא ידל עלי עט'מהֵ מן אהל לה וג'לאלתה ועט'ם שאנה, סמי אלמקדש כסא לדלאלתה עלי עט'מהֵ מן תג'לי פיה ואחל נורה ווקארה עליה, פקאל כסא כבוד מרום מראשון וכו'.

ומן אג'ל הד'א אלמעני סמית אלסמא כסא, לדלאלתהא ענד מן יערפהא ויעתברהא עלי עט'מהֵ מוג'דהא ומחרכהא ומדבר אלעאלם אלספלי בפיץ' ג'ודהא, פקאל כה אמר י״י השמים כסאי וכו'.

יקול הי תדל עלי וג'ודי ועט'מתי וקדרתי, כדלאלהֵ אלכסא עלי עט'ם מן אהל לה.

הד'א הו אלד'י ינבגי אן יעתקדה אלמחקקון, לא אן ת'ם ג'סם ירתפע אלאלאה עליה, תעאלי עלוא כבירא, אד' סיתברהן לך אנה תעאלי גיר ג'סם. פכיף יכון לה מכאן או מקר עלי ג'סם?

ואנמא אלאמר מא נבהנא עליה, אן כל מוצ'ע שרפה אללה וכ'צה בנורה ובהאיה — כאלמקדש או אלסמא — סמי כסא.

אמא מא אתסעת פיה אללגה פי קולה כי יד על כס יה, פהו צפהֵ עט'מתה וג'לאלתה אלתי לא ינבגי אן תתכ'יל שיא כ'ארג'א ען ד'אתה ולא מכ'לוקא מן מכ'לוקאתה.

חתי יכון תעאלי מוג'ודא דון כסא ומוג'ודא מע כסא — הד'א כפר בלא שך.

וקד צרח וקאל אתה י״י לעולם תשב, כסאך לדור ודור, דל אנה שי גיר מפארק לה.

פלד'לך יראד בכסא הנא ופי כל מא שאבהה ג'לאלתה ועט'מתה, אלתי ליסת שיא כ'ארג'א ען ד'אתה, כמא סיבין פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה.

Ibn Tibbon · Hebrew (public domain, via Sefaria)

׳כסא׳. עיקר הנחתו בלשון ידוע. ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם כמלכים, והיה הכסא דבר נמצא מורה על גדולת הראוי לו ומעלתו ועוצם ענינו – נקרא ה׳מקדש׳ ׳כסא׳ להוראתו על עוצם מי שנגלה בו והשכין אורו וכבודו עליו – אמר ״כסא כבוד מרום מראשון וכו׳״. ומפני זה הענין נקראו השמים ׳כסא׳ להוראתם – אצל מי שידעם ויתבונן בהם – על עוצם ממציאם ומניעם ומנהיג העולם השפל בהשפעת טובם – ואמר: ״כה אמר יי השמים כסאי וכו׳״ – יאמר הם יורו על מציאותי ועצמתי ויכלתי כהוראת ה׳כסא׳ שהוא מוכן לגדול שהוא ראוי לו.

זהו אשר צריך שיאמינוהו המאמתים, לא שיש גשם שינשא האלוה עליו (יתעלה עלוי רב) – כי הנה יתבאר לך במופתים שהוא ית׳ אינו גוף ואיך יהיה לו מקום או משכן על גוף? ואמנם הענין הוא מה שהעירונו עליו כי כל מקום נישאו האלוה ויחדו באורו וזהרו כ׳מקדש׳ או השמים נקרא ׳כסא׳.

אבל מה שהרחיב בו הלשון באמרו: ״כי יד על כס יה״ – הוא תאור עצמתו וגדולתו אשר אין צריך שיחשב דבר חוץ מעצמו ולא נברא מנבראיו עד שיהיה ית׳ נמצא בלתי ׳כסא׳ ונמצא עם ׳כסא׳ – זאת כפירה בלי ספק. וכבר פרש ואמר: ״אתה יי לעולם תשב כסאך לדור ודור״ – הורה שהוא דבר בלתי נפרד ממנו; ולזה ירצה ב׳כסא׳ הנה ובכל מה שדומה לו גדולתו ועוצמתו אשר אינם דבר יוצא מעצמו – כמו שיתבאר בקצת פרקי זה המאמר.

Working English

Kisse. Its original imposition in the language is that it is the name of the chair (kursī).

And since the chair is that on which only people of majesty and greatness, such as kings, are seated, and the chair became some existing thing that indicates the greatness of one worthy of it, his majesty and the grandeur of his estate, the Sanctuary was called 'throne' for its indicating the greatness of the One who was manifested in it and let His light and dignity alight upon it; so it said, 'a throne of glory, on high from the beginning' (Jer 17:12), and so forth.

And for this meaning heaven was called 'throne,' for its indicating, to one who knows and considers it, the greatness of the One who brought it into being, who moves it and governs the lower world by the overflow of its bounty; so it said, 'thus says the Lord: the heaven is My throne' (Isa 66:1), and so forth.

He says: it indicates My existence, My greatness, and My power, as the throne indicates the greatness of him worthy of it.

This is what the verifiers ought to believe — not that there is some body upon which the Deity is raised up, exalted be He greatly; for it will be demonstrated to you that He, may He be exalted, is no body. How then could He have a place or a resting-spot upon a body?

Rather the matter is as we alerted you: every place that God honored and singled out with His light and splendor — such as the Sanctuary or heaven — was called 'throne.'

As for that in which the language broadened — in its saying, 'for a hand is upon the throne of the Lord (kes Yah)' (Exod 17:16) — it is a description of His greatness and majesty, which you ought not to imagine as something outside His essence, nor a creature among His creatures,

such that He, may He be exalted, would be an existent without a throne and an existent with a throne — this is unbelief beyond doubt.

And it stated plainly, saying, 'Thou, O Lord, art enthroned forever; Thy throne is from generation to generation' (Lam 5:19) — indicating that it is a thing not separate from Him.

Therefore by 'throne' here, and in everything like it, is meant His majesty and greatness, which are not something outside His essence, as will be explained in one of the chapters of this treatise.